צילומן של ציפורי בר בישראל אינו דומה לצילומן במקומות אחרים. בישראל, שבה תרבות שימור הטבע חדשה למדי, כמעט שלא ניתן להתקרב לציפורים ולצלמן ללא שימוש באמצעים אופטיים מיוחדים ובשיטות עבודה בשדה המזכירות לעתים שיטות ציד. הסיבה לכך היא שציפורי הארץ חוששות מאיתנו ונסות על נפשן בכל מפגש. לא אחת אני מתקנא בעמיתים, צלמי טבע בריטים למשל, הנהנים משמורות טבע שבהן ריכוזי עופות ים המוניים, שאינם חוששים מאנשים ושאפשר להתקרב אליהם ולצלם אותם כשאנו גלויים לעיניהם. כך, למשל, באיי הים הצפוני וגם באיי שֶטְלנד, בפוקלנד, בגלאפגוס ועוד.  להקות של שחפי אגמים מלקטות דגיגים במעגן מיכאל
הרגעת הציפור מחייבת את מעורבותו של אדם נוסף: מלווה שיכניס את הצלם למחבוא ויסתלק מהשטח. לאחר שהיא נוכחת שהמלווה הסתלק, חוזרת הציפור לפעילותה הטבעית. הספירה עד שתיים קשה למרבית הציפורים, והן לא מבחינות שאדם אחד נשאר בקרבת הקן. יש שיטות נוספות לצילום מקרוב: הצבת מצלמה מוסווית בקרבת הקן והפעלתה בשלט רחוק או באמצעות כבל, שימוש במתקן הפעלה באמצעות קרן תת אדומה (infra red) ועוד שיטות שונות, שמרביתן פותחו על ידי צלמי טבע כדי לצלם מבלי להפריע.
מעבר לשיטות המתקדמות, לב העניין הוא היכרות מעמיקה עם הנושא ומודעות לשימור הטבע. צלמי טבע חוטאים לפעמים בפגיעה בטבע בגלל להיטות יתר וחוסר התחשבות. צילום הטבע ושמירתו חייבים להשיק זה לזה בתודעה. קשה להצליח בהפקת צילומי טבע טובים תוך כדי הטרדה של מושאי הצילום והפרעת שלוותם. נוסף לכך, מניעת הפרעה לבעלי חיים מעוגנת בחוקי המדינה, ולכן בצילום עופות מוגנים כדאי להתייעץ עם המפקח על רשות שמורות הטבע והגנים ולקבל אישור מתאים. |
