המליץ: ברוך גיאן
אני אוהב לצלם ליד הבית שלי, בירושלים. צילום בחו"ל הוא הנאה גדולה, אבל יש בו אקראיות. קרוב לבית הכל כאילו מוכר וידוע, אבל צילום של המקומות והנושאים הקרובים אלינו מאפשר לפתוח את מקום מגורנו ולראות מזווית חדשה את המקומות המוכרים, את הסיפורים הקטנים שחבויים בהם, את הפינות הלא ידועות עדיין. בשבילי, המקום הקרוב לבית הוא המקום העמוק ביותר שאפשר להגיע אליו.
נחלאות: ירושלים של פעם
בנחלאות, מקבץ השכונות הכי ירושלמי והכי מקומי שיש, יש שכונות של אשכנזים, חסידים, סורים, כורדים, אורפלים, תימנים ואחרים. מבחינה היסטורית היתה כל שכונה
 |
| שכונת כנסת ישראל ב' חצר חרדית. לא צריך לחשוש לצלם מול השמש-זה נותן תוצאות מיוחדות ומפתיעות. מצד אחד הכביסה מסתירה את השמש, ומצד שני היא שקופה. מדידת האור משוקללת עם עדיפות למרכז (מאזור הכביסה). התמונה צולמה בסרט שקופיות 100 אסא ובעדשה רחבה 28 מילימטר |
כזאת מעין אי אנושי של יהודים בני עדה אחת, ויחד הם יצרו פסיפס, שעדיין אפשר לראות חלקים ממנו: אנשים מבוגרים בני עדות שונות, בתי כנסת רבים ושכונות קטנות שנבנו סביב חצר מרכזית. כיום האזור מבוקש גם על ידי סטודנטים, אמנים וצעירים אחרים שמחפשים את האותנטיות והקסם של הסמטאות הצרות, הבתים הישנים והחצרות.
נקודת התחלה נוחה נמצאת באזור רחוב אגריפס, ליד מרכז כלל, שם אפשר להחנות את הרכב. עוזבים את העורק הראשי ונכנסים ברגל פנימה, אל השכונות הקטנות. פתאום אנחנו נמצאים בעולם אחר. הדרך הטובה לגלות דברים בנחלאות, בייחוד עבור אנשים שבאים לצלם, היא פשוט ללכת לאיבוד בסמטאות. השכונות הבנויות סביב חצרות יוצרות בידוד מהסביבה, וזה מקסים.
בור המים היה המרכז של החצר. סביבו נבנו הבתים, ולידו נפגשו האנשים. כשאני מסייר עם קבוצות בנחלאות, כמעט תמיד מתקרב אלינו מישהו מהשכונה, מתעניין ושואל מי אנחנו ומה אנחנו עושים. אנחנו משוחחים איתו, לפעמים גם מצלמים. גם מטיילים שמגיעים לבדם יכולים ליצור קשר עם תושבי השכונה שעוברים לידם, ואם זה מתאים – לבקש לצלם אותם. הם בדרך כלל שמחים להצטלם. אם רוצים לצלם בחצרות הפנימיות, אפשר לבקש רשות. אנא, אל תטרידו את התושבים בבתיהם, אלא בקשו רק אם הם נמצאים בחוץ.
בחצרות החרדיות צריך להיות קשובים ולצלם ברגישות. בני השכונות החרדיות נעים בין כאלה שלא אכפת להם להצטלם לכאלה שמתנגדים לכך בתוקף. אם נראה שהציבור אינו מסכים — אני בוחר שלא לצלם אלא לעזוב למקומות אחרים.
אחת הנקודות המעניינות של נחלאות היא שכונת אוהל משה, שבחצרה עומד עץ תות, ולידו נפגשים זקני השכונות, משוחחים ומשחקים כדי להעביר את הזמן. נקודות אחרות מעניינות בשכונה הם בתי הכנסת הרבים. בבית הכנסת עדס של העדה החלבית אפשר לצלם את עבודות העץ הנראות כתחרה. ואם כבר מסתובבים בנחלאות, כדאי לקפוץ לביקור בשוק מחנה יהודה, שם אפשר לצלם את המוכרים והקונים, את הסחורה הצבעונית ואת השוק היפה.
מתי: מומלץ לבוא בעיקר בשעות הבוקר או אחר הצהריים, אז אפשר לצלם את הפעילות בשכונה ובבתי הכנסת, מתפללים שנכנסים ויוצאים ואנשים ברחוב. בשעות אלה השמש מפיצה אור רך שמתאים לצילום. אני אוהב לצלם שם לא רק בימי שמש: גם יום מעונן יכול להביא לתוצאות מעניינות בעיני. זמן אחר שמעניין לצלם בו הוא חנוכה בלילה, כשתושבי השכונה מדליקים חנוכיות ומציבים אותן על אדן החלון או מחוץ לבית. מוטב שלא לצלם שם בשבת, שכן האוכלוסייה מסורתית עד חרדית.
ציוד: לצילום דיוקן כדאי להשתמש בעדשות 50־200 מילימטר ובסרטים של 200 אסא. לצילומי פנים (בתוך בית למשל) עדיפוֹת עדשות רחבות – 20, 24 ו־28 מילימטר (רצוי ייצוב). בחנוכה, אחרי רדת החשכה, איני משתמש במבזק אלא מצלם בחשיפה ארוכה ונעזר בחצובה, כדי לתפוס את אווירת המקום. אני מצלם בדרך כלל בסרטי שקופיות 100 אסא (מי שמצלם בנגטיב יכול להשתמש בסרטים של 200 ו־400 אסא, ועדיין – להשתמש בחצובה). מבזק יכול להתאים כשרוצים לצלם בית כנסת מבפנים והתאורה בעייתית, אך כדאי לזכור שאור המבזק משטיח את התמונה, ולכן מומלץ שלא להאיר ישירות על הנושא המצולם אלא על תקרה או קיר שיחזירו אליו את האור.
עין כרם: מחוזות קרובים־רחוקים
עין כרם היא אמנם שכונה ירושלמית, אבל מבחינות רבות היא בעצם כפר. השילוב של טרסות, אזור הררי, צבעים פסטליים, מגדלי כנסיות מחודדים ובתי כפר מדורגים בתוך נוף – יוצר משהו ייחודי, מרוכך ורומנטי מעט מבחינה אסתטית. כצלם, אלה הדברים שמושכים לי את העין. העננות הנמוכה והערפילים האופייניים לאזור יוצרים עניין, כי המגדלים של מבני השכונה מזדקרים מבעדם. יש משהו בעננות שמתאים לנוף הזה. בניגוד לנחלאות היהודית־מקומית כל כך, עין כרם – שכונה ישראלית עם עבר ערבי ומנזרים נוצריים – מזכירה לי מחוזות רחוקים ויוצרת תחושה של חוצלארץ.
 |  |
| פינה במנזר הרוסי בעין כרם. פריחת השקדיות היא הזמן היפה ביותר של עין כרם מאחר שהן פורחות בחורף, אפשר לצלם גם בצהריים והאור יהיה טוב. יש בתמונה משחק בין הקווים הישרים והאנכיים ובין ההתעקלות של הגזע. התמונה צולמה בסרט שקופיות ולוויה 50 אסא ובעדשה רחבה 28 מילימטר | ארקדת הקשתות בכנסיית הביקור בעין כרם. צילום ארקדה מעניין אם ערים למשמעות האור. האור העקיף מבליט משחק של אור ישיר. והכיסא? הוא פשוט עמד שם. לגיטימי להתערב בקומפוזיציה, אבל אני מעדיף שלא. התמונה צולמה בסרט שקופיות ולוויה 50 אסא ובעדשת זום 200-70 מילימטר, צמצם סגור וחצובה |
כשאני מצלם אתר כזה אני קודם כל מחפש נקודות תצפית. נקודות תצפית נוחות על עין כרם נמצאות על הכביש היוצא מהר הרצל לכיוון בית החולים הדסה ועובר בצומת אורה. בצד הדרך יש מפרצי חניה שאפשר לעצור בהם, ומשם נוח לצלם את השכונה (הבחירה במיקום תלויה גם בשמש – לפעמים אני מעדיף את השמש מאחורי, ולפעמים דווקא מול העיניים).
כשמגיעים לעין כרם אני מציע לחנות ליד מעיין מרים, ומשם להמשיך ברגל. אני אוהב לצלם במעיין. גם את המקום עצמו וגם את המטיילים והצליינים המגיעים אליו. משם כדאי להמשיך אל כנסיית הביקור. הארקדה (שורת קשתות) של הכנסייה יפהפייה, ובצילום אפשר ליצור משחקי אור וצל עם הקשתות הניצבות בשורה. משם אפשר לעלות לסמטאות, ולהגיע אל מנזר האחיות מציון. המנזר הזה, ובעיקר הגן שלו, אהוב עלי. צילום הארקדה במנזר מאפשר לקלוט הבדלי תאורה, לתפוס את הריתמוס של הקשתות. בגן אני אוהב לצלם את הצמחייה המשתנה מעונה לעונה, את פריחת הרקפות, את השלכת. כמו בכל מקום, תמיד יש גם דברים מזדמנים שאפשר לצלם, למשל נזיר שעובר במקום.
מתי: האור המתאים ביותר לעין כרם הוא שעות הבוקר המוקדמות, בייחוד אם רוצים לתפוס את העננות ולצלם הכל באור רך. כך גם בשעות אחר הצהריים. בחורף לפעמים גם בשעות הצהריים יש אור נעים. מבחינת ימים, מוטב שלא להגיע בשבת, כשהשכונה עמוסה מבקרים, והכנסיות והמנזרים סגורים (כמה כנסיות סגורות גם בימי ראשון). מי שרוצה לצלם את עין כרם בחגיגיות מושלמת, כדאי שיגיע בסביבות חודש פברואר, כשהשכונה עוטה פריחה יפהפייה ועדינה של שקדיות.
ציוד: בתצפיות המרוחקות אני משתמש בעדשות טלה, ומתמקד רק בחלק מהנוף שנפרש למולי. בצילום הארקדות במנזר ובכנסייה אני משתמש לפעמים בחצובה, משום שהיא מאפשרת לי להוריד את מהירות הסגר ולהקטין את מפתח הצמצם, וכך לקבל עומק שדה גדול.
עמק הצבאים: טבע אורבני
עד שנות התשעים היה האזור שמכונה היום פארק הצבאים אזור סְפָר של ירושלים, חלק מרצף של שטח בר שהתחבר להרי יהודה. משנת 1992 החלה בנייה מואצת בדרום ירושלים, ונוצרה טבעת בנויה סביב חלקה של שטח ירוק. הצבאים שהיו שם, כשלושים פרטים, פשוט נשארו לחיות במקום. תוכנית העירייה היתה לבנות על רוב השטח ולהותיר חלק קטן שבו יחיו הצבאים. וַעַד פעולה, המורכב מהחברה להגנת הטבע, ארגון "בִּמקום" ואחרים, מנע את מימושה של התוכנית עד כה. כיום הוועד פועל לקידומה של תוכנית אחרת, שהוכנה עם תושבי האזור, ולפיה יוגדר רוב העמק פארק טבעי שבו יחיו הצבאים. אני מקווה שיתייחסו אליהם בכבוד.
| עמק הצבאים, סדרה שצולמה מצומת פת. כדי לדייק בזווית שממנה אני מצלם, אני לוקח את השקופית שצילמתי בפעם שעברה ומביט בה כשאני מכוון את המצלמה על החצובה. תמונת הערפל (משמאל למעלה): העמק בבוקר עוטה שכבת עננים וערפל, ובשבילי תנאים כאלה הם מהמעניינים שיש בצילום טבע. אם הערפל לבן מאוד, התמונה תצא קונטרסטית. כשהערפל שקוף יותר, הצבעים יוצאים רכים. התמונה צולמה בסרט שקופיות ולוויה 50 אסא במהירות גבוהה ובמפתח צמצם ממוצע (8). תמונת השלג (משמאל למטה): בגלל החר האור מהשלג צריך "לרמות", ולכן אני פותח צמצם (בסרט שקופיות פלוס 1-0.5 סטופ, בסרט נגטיב 2-1.5) התמונה צולמה בעדשת 200 מילימטר (זום 200-70) |
כירושלמי, המפגש של חיית בר עם חיי העיר מיוחד בעיני. מצד אחד הם כלואים, ומצד שני חופשיים לנהל את חייהם כמו בטבע. מעניין אותי לצלם את הצבאים הללו משום שהם הפכו לחלק מהעיר. אלה חיות אורבניות. צילמתי כאן לא מעט על רקע השיכונים והכבישים.
בעמק הצבאים, כמו במקומות אחרים, אני חוזר שוב ושוב לאותה נקודה ומצלם את המקום בתנאים שונים: שעות, עונות, תאורה, שמש, גשם, עננות. עם הזמן נוצר קשר עמוק אל המקום. יש המון קסם בתהליך שחוזר ונשנה. אני מציע לכל אחד לבחור מקום כזה, קרוב לבית דווקא, שכונה או פינת חמד או אתר טבע, ולחזור אליו.
אזהרה ובקשה: אנא צלמו רק מנקודת התצפית שבצומת פת. אנשים נכנסים לפעמים למתחם, ומאחר שאינם מכירים את אופי הצבאים, הם גורמים להם להימלט בבהלה. אין צורך להיכנס ממש למתחם כדי לצלם את הצבאים. מספיק לעמוד בנקודת התצפית עם עדשת טלה ולחכות בסבלנות (וצריך סבלנות). כל אחד יכול לעשות את זה. אני ממליץ לקרוא לפני הצילום קצת חומר על הצבאים וללמוד על אורחות חייהם. חשוב לדעת שהם זהירים ופחדנים. כשהם רואים מישהו – הם נמלטים חיש קל. אם יודעים את זה, יודעים לא לרוץ, לא לזוז, להמתין במקום. כך הם עוברים קרוב יותר אלינו.
ציוד: עדשת טלה (300 מילימטר). מאחר שמחכים זמן רב, רצוי להצטייד בחצובה.
מתי: הזמנים המתאימים לצילום הם שעות הבוקר ואחר הצהריים, גם מבחינת האור וגם מבחינת הצבאים: הם פעילים, מסתובבים בשטח, וקל לצפות בהם. בחורף הם רועים קרוב לכביש, ואז מעניין אותי לצלם דווקא את האנשים הממתינים לאוטובוס בתחנה, ועד שיבוא כולם מסבים את ראשם לצפות בצבאים.
ראיינה והביאה לדפוס: עינת דהאן
