ברגע שבו עוזבים גלגלי המטוס את מסלול ההמראה, הגוף נדבק לכסא והאף נצמד לחלון. מבעד לחלון נפרש העולם כדבר חדש, ההולך ומתגמד, הולך ולובש צורה של צבעים וצורות גאומטריות. אצל אלה מאיתנו האוחזים בזמן הטיסה במצלמה קיים דחף להצמיד את העדשה לחלון, וללחוץ שוב ושוב על ההדק כדי להנציח את המראות המוזרים כל-כך הנגלים בעדו. רובנו מתאכזבים כאשר אנו רואים את התוצאות. דובי טל ומוני הרמתי, טייסים וצלמים מקצועיים, לקחו את העסק ברצינות. ממעוף הציפור הם מחפשים תפיסה גראפית, ומתמקדים בצורניות ובמפגשים של אלמנטים בנוף. לדוגמא: שדות חרושים או מגע הים בחוף. השימוש בזווית הצילום האנכית, השונה, יוצר הזרה של הנוף, כלומר הופל מקומות מוכרים לעצמים מופשטים.
להלן כמה עצות מקצועיות לאלה הרוצים לצלם מן האוויר: רצוי לא לצלם דרך חלון (אין זו כמובן המלצה לפתוח חלון בבואינג שבו אתם טסים לאירופה). במטוס קל, אפשר לפתוח חלון או לטוס בלי דלת. במקרה זה יש צורך במגן רוח. רצוי לאבטח את הציוד כדי שלא יעוף. |
כולנו רוצים להיישיר מבט ולהתבונן בעייני העומד מולנו. המבט האופקי הוא צורת ההסתכלות הרגילה שלנו. כאשר אנו נדרשים להחליף זווית זו בהתבוננות אנכית, אנו עלולים להתבלבל ולהתקשות בזיהוי העצמים המצולמים. על הצופים בתצלומי אוויר לשנות את תפיסתם החזותית הרגילה, ולתת את הדעת על כמה גורמים העשויים לסייע להם בזיהוי התופעות. פורסם 21.6.11 |
Array
(
)