ציורי קיר מרהיבים נחשפו בבית חולים בירושלים

במהלך סידור מחסן בבית החולים סנט לואיס, הסמוך לעיר העתיקה בירושלים, גילו נזירות בית החולים ציורי קיר מרהיבים מהמחצית השנייה של המאה ה-19, אשר עוסקים בהיסטוריה הצלבנית של ירושלים. בנוסף, פיצוץ צינור מים במבנה חשף ציורים שהיו חבויים מתחת לטיח והצבע המודרניים.

בעקבות גילוי הציורים הגיעו אנשי רשות העתיקות למקום ועזרו לנזירות לנקות את מקצת הציורים ולייצבם. הציורים, אותם צייר מייסד בית החולים, הרוזן הצרפתי מרי פול אמדה דה-פיילא (Comte Marie Paul Amédée de Piellat), עשויים בסגנון האופייני לעיטורי כנסיות מונומנטליים מן המאה ה-19, תוך הקפדה על הפרטים הקטנים ומוטיבים השאולים מעולם האמנות הימי-ביניימית.

הוספיס סנט לואיס הוא מבנה מרשים בן שתי קומות אשר בנוי בסגנון הרנסאנס והבארוק, וממוקם סמוך למבנה עיריית ירושלים ולכיכר צהל, מחוץ לחומות העיר העתיקה ומול השער החדש. המקום קרוי על שמו של לואי התשיעי הקדוש (מנהיג מסע הצלב השביעי 1254-1248) והוא נחנך בשנת 1896. כיום חלקים מהמבנה אינם פתוחים למבקרים בשל תפקודו כבית חולים ואכסניה לחולים סופניים ולחולים כרוניים. בית החולים מנוהל על ידי מסדר הנזירות רחמניות סנט ג'וזף של ההתגלות.

החדר ששימש כמחסן. במהלך סידורו התגלו ציורים נוספים של דה פיילא | צילומים: באדיבות רשות העתיקות

מקים בית החולים, הרוזן דה-פיילא, היה אינטלקטואל ונוצרי אדוק, אשר ביקר מספר פעמים בירושלים במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, ואף מצא בה את מותו. בין השנים 1896-1879 הוא הקים את בית החולים, אשר החליף בית חולים קטן וצנוע ברובע הנוצרי בתוך החומות. דה פיילא, שהיה גם אומן, עיטר את קירות בית החולים ואת תקרתו בציורי ענק המתארים את האבירים הצלבניים עוטי שיריון ועונדים חרבות. לצד דמויות ענק אלו, הוא צייר את ההרלדיקה (סמלים/שלטים) של משפחות האבירים הצרפתים, כתב את שמותיהם וציין את אילן היוחסין שלהם. עוד הוא הוסיף את סמלי הערים הצלבניות, סמלי המסדרים הצבאיים ומסדרי הנזירים.

במלחמת העולם הראשונה היה המבנה בחזקתם של התורכים, אשר צבעו בשחור את הציורים. בתום המלחמה חזר הרוזן לבית החולים, והקדיש את יתרת זמנו לקילוף הצבע השחור ולחשיפתם מחדש של הציורים. ב-1925 הוא נפטר בבית החולים.

עניין מחודש בציורים האבודים והמכוסים התעורר לאחרונה, כאשר הציורים נחשפו מחדש במלוא הדרם. הציורים מהווים פיסת היסטוריה ומעשה אומנות נדיר, ויש צורך בתקציבים לשימורם, חשיפתם ותיעודם. עם זאת, אין כוונה להפוך את המקום לאתר תיירות, על מנת לאפשר את המשך עבודת הקודש השקטה שנעשית במקום.