| נותרה רק שעה עד הרגע הגדול של המלכה אמֶריקָה, הרגע שחיכתה לו שנים. פֶלינָה, חברה נוספת בקהילת הטרנסווסטיטים ובעלת סלון לעיצוב שיער במרכז המסחרי, ליד השוק המקומי, סידרה את התסרוקת בעוד המלכה אמריקה מתאפרת. כשהיתה סוף־סוף מרוצה ממה שראתה במראה, עברה אמריקה להיטיב את שמלתה הצהובה הזוהרת. בחצר הבית לא נראו סימני התרגשות. אִמהּ, קשישה בלבוש מסורתי הדוברת רק ניב אינדיאני־טהואנטפקי, אכלה בשקט תירס. אביה, אינדיאני־מקסיקני קשה יום שעובד עם שוורים, ישב בין הררי תירס המחכים להתבשל ושתה מיץ מקנקן. בחלומות הפרועים ביותר קשה היה להאמין שמטרים ספורים מהם מתכונן במתח בנם אמריקה (שמו המקורי הוא רוּבֶּן), מלכת דראג בת 24, לתהלוכה המסורתית של הפייסטה השנתית ברחוב הראשי של חוצ'יטאן (Juchitán), עיר כמעט נשכחת של כשמונים אלף תושבים באזור טהואנטפק (Tehuantepec) בדרום מדינת אואחאקה (Oaxaca). בשוק המקומי מוכרים בשר חזיר ובשר לטאות בתוך טורטייה, ואת הבירה מלווה צלחת של חגבים מטוגנים ומלח תולעים, תערובת של פלפלים חריפים ותולעי קקטוס קלויות. נראה שהזמן עובר כאן לאט, אבל על עקבים גבוהים. כי עד כמה שזה מפתיע, דווקא חוצ'יטאן, עיר בינונית, צרובת שמש, המשמשת שוק ענקי לכפרים שסביבה וממוקמת בצומת חשוב בכביש פּאן־אָמֶריקנה, היא בירת הטרנסווסטיטים, המושות (Muxa, אשה בגוף גבר) והגייז של דרום מקסיקו. הסובלנות כלפיהם גדולה כאן יותר מאשר בכל מקום אחר במקסיקו. לוּיס, למשל, בן 38 שחי באישטֶפֶּק (Ixtepec), רק 15 קילומטר מחוצ'יטאן, מספר שבעירו אסור לו ללבוש בגדים לפי בחירתו במשך היום משום שיעצרו אותו, פשוטו כמשמעו. "ראש העיר אמר בפירוש שאסור לנו להתלבש כנשים", הוא אומר. "גם הכנסייה לא מקבלת זאת". בחוצ'יטאן, לעומת זאת, למרות הרקע הקתולי והאינדיאני, ולמרות ההיסטוריה המאצ'ואיסטית של העיר כספקית של גנרלים רבים למהפכה המקסיקנית, מקבלים את הגייז בחום. בעיר בולטת במיוחד קהילה של כמה מאות מושות אינדיאניות־ספוטקיות, העוסקות בעיצוב ובייצור בגדים, בעיצוב שיער ובטיפוח יופי, בהפקת מסיבות ובעיצוב, אבל גם במכירות, בעריכת דין ובפוליטיקה. אחדות מהן מתפרנסות מעבודה בזנות על כביש פאן־אמריקנה. הסובלנות המקומית קוסמת להומוסקסואלים ולטרנסווסטיטים מכל רחבי מקסיקו, והם משאירים מאחור את בתיהם ואת משפחותיהם ומחזקים עוד יותר את הקהילה בעיר.
לא ברור מי הגיע אל העיר קודם – הסובלנות והאהדה או קהילת הטרנסווסטיטים והגייז עצמה. מיתולוגיה מקומית מספרת כי האל שלח את אחד השדונים שלו אל האדמה עם שק של הומואים. הוא ציווה עליו לפזר אותם באופן אחיד ברחבי העולם. כשעף השדון מעל חוצ'יטאן הטיחה אותו רוח עזה אל ענף גדול, השק נקרע, ועל העיר נפלו הומואים במספר יוצא דופן. הסבר נוסף, אולי משכנע יותר, קושר את הסובלנות כלפי הגייז לכוחן של הנשים במחוז כולו, בעיקר בעיירה השכנה טהואנטפק, ולגאוות התושבים בפייֶסטות ובמנהגים מקומיים של מסורת הספוטקה, שהנשים והגייז נחשבים אחראים לשימורם. האמא גאה בשמלה של הבן
"עזבתי את בית הספר בסוף כיתה ו'", צוחקת אריקה בשביעות רצון בולטת. "פשוט לא יכולתי ללבוש שוב מכנסיים". כשמביטים באריקה אפשר לראות איך סובלנות וקבלה צומחות מהשורש, מהמשפחה. אריקה עובדת כמעצבת, בעיקר למסיבות, אבל גם תופרת קישוטים לבגדים ולבתים. במקרה הצורך היא עובדת כמנקה. היא בת 25, האחרונה מתשעה ילדים שנשארה בבית עם הוריה וכמה בני דודים. אין לה תוכניות לעזוב בקרוב. היא עובדת מגיל עשר, וכבר זמן רב היא תורמת למשק הבית מעל ומעבר למתבקש. חקלאות היתה בעבר מקור ההכנסה העיקרי של המשפחה. כיום, כשהחקלאות הגיעה לשפל חסר תקדים, אריקה היא המפרנסת היחידה כמעט של משפחתה.
אין זה נדיר לראות בחוצ'יטאן בנים עדינים בני חמש, שש או שבע, נשיים למראה, מלווים את אמותיהם לשוק או יושבים על מדרגות הבית וצובעים את ציפורניהם בלק. כשיגדלו, חלקם יהיו ודאי מושות ויצטרפו לקהילת הטרנסווסטיטים של העיר. במשך מאות שנים חגגו משפחות בחברה המטריארכלית שבאזור את לידתן של בנות יותר מאשר את לידתם של בנים. מחוז טהואנטפק הוא בבירור מחוז של נשים. יש אומרים שהוא נשלט על ידי נשים. אם תשאלו על כך את הגברים בקנטינות המקומיות, אתם עלולים לחטוף אגרוף בפרצוף. אבל אם תשאלו את הנשים בדוכני הפירות והירקות שבשוק, תזכו לחיוך מסתורי. מכל מקום, לנשים יש אחיזה חזקה במסחר המקומי והן שמנהלות את ענייני הכספים במשפחה.
סימן של מזל. מבחינתן של אמהות רבות, בן כזה עדיף על בת, שבמוקדם או במאוחר תעזוב את המשפחה. הומואים עשויים ללא חת יש הטוענים כי הייחוד באופן שבו נתפסים ההומוסקסואלים בחוצ'יטאן נעוץ בגאווה של בני העיר בחגיגות ובמסורות תרבות הספוטקה שלהם. הנשים וההומוסקסואלים שומרים את המסורות האלה חיות ונושמות, וכמה מהפייסטות בחוצ'יטאן מוקדשות באופן בלעדי לקהילה הצבעונית המיוחדת של העיר.
הפייסטה הגדולה ביותר מסוג זה נערכת בחודש דצמבר ונקראת הפייסטה של האינטרֶפּידאס (intrepidas, העשויות ללא חת), על שם חבורה שהקים אוסקר קאסורלה. "אני זוכר שהייתי בורח מן המשטרה כשהייתי בחור צעיר. בחוצ'יטאן היו כולאים אותך באותם ימים, או לפחות ממררים לך את החיים ככל האפשר", נזכר קאסורלה, בשנות החמישים לחייו, כשהוא מתמתח לאחור בכסאו. "באחד המרדפים האלה טיפסתי לגג כדי לברוח משוטר שניסה לעצור אותי, וכשעליתי נפלו לי הסנדלים. למחרת הגיע השוטר עם הסנדלים שלי ביד ודרש ממני לשלם כדי לקבל אותם בחזרה, ועוד יותר חשוב – כדי שלא יפרסם שאני הומו. מובן ששילמתי. היום זה נשמע כמו סיפור מאחת הערים הגדולות במקרה הגרוע, בטח ובטח לא כמו משהו שהיה קורה כאן, בחוצ'יטאן. אני יכול לומר לך שמאוד השתנינו כאן".
קאסורלה, הומוסקסואל אמיד שנולד וגדל בחוצ'יטאן, הוא מנהיגה הבלתי מעורער וגם נציגה הפוליטי של קהילת הגייז החזקה במקום. לפני 26 שנה הקים את חבורת האינטרֶפּידאס. "להשתייך לאינטרפידאס פירושו לחיות את העצמי הפנימי האמיתי שלך ולקבל אותו בגאווה", הוא מסביר. "במלים אחרות, פשוט להרגיש בנוח עם מי שאתה באמת".
גדולים וקטנים הצטופפו סביב, ולקצב התופים וקול הזיקוקים החלה התהלוכה לצעוד ברחובות חוצ'יטאן, צעדה שתימשך שלוש שעות. כלי פלסטיק, דליים, צעצועים קטנים ומגזרות נייר צבעוניות נזרקו באוויר לעבר הקהל; רשתות דיג קטנות הושלכו אל המתקהלים, לכדו אותם ואז שחררו לאחר שכולם צחקו קצת; מתנות נזרקו לכל עבר; ולפעמים החגיגה נגמרת
לאחר שהתקלחה בעזרת דלי עוברת צ'יקייה בחצר קטנה מכוסה עפר, בין תרנגולות וכלבים, מתחת לערסל, ונכנסת לבית עץ קטן של שני חדרים שהיא חולקת עם משפחה ועוד שלושה חברים הומואים. היא מסרקת בקפידה את שיערה הארוך, מציירת מחדש בשחור את גבותיה המגולחות ולובשת מכנסיים תחתונים, לקראת ערב נוסף של עבודה במטבח המסעדה.
כשפסעו לראשונה לתוך האור לא האמנתי למראה עיני. בחיוכים גדולים ושפתיים אדומות, בשמלות קצרצרות, עקבים גבוהים וכמות לא מבוטלת של איפור, נראו אריקה וחברות נוספות מוכנות ומזומנות למשימה. הבנות התפזרו והחלו לנסות למשוך תשומת לב, נופפו בידיהן, מחאו כף, צעקו, לעתים הרימו את שמלותיהן גבוה באוויר, כשכלי הרכב, רובם משאיות, חלפו על פניהן.
הלילה היה קר, העסקים היו יגעים למדי. אריקה סיפרה שבלילה הקודם היתה לה הצלחה רבה. "היתה המון עבודה המשך הכביש היה חסום וכולם נתקעו כאן, הרווחתי 800 פסו" (בסביבות תשעים דולר). "בלילה שקט כמו הלילה אנחנו חוזרות לפעמים הביתה |
הזמן עובר לאט בחוצ'יטאן, אבל על עקבים גבוהים. מדוע הפכה דווקא העיר המאובקת וצרובת השמש לבירת הטרנסווסטיטים, המושות (נשים בגוף גבר) והגייז של דרום מקסיקו? על נשים חזקות, גאווה מקומית ופייסטות צבעוניות פורסם 16.7.06 |
לאן נעלמו הכוכבים?
Array
(
[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 733
[name] => מקסיקו
[slug] => mexico
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 733
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 719
[count] => 69
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 650
[name] => צפון אמריקה
[slug] => north-america
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 650
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 864
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )