פראג – מסלול בעיר העתיקה

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר לפראג
• מדריך מסע אחר להונגריה
• פראג מחוץ למסלול המוכר

בית האסטרונומים

יוצאים מהמוזיאון ופונים ימינה ברחוב קרלובה. בעונה הבוערת יש כאן המון תיירים. זהו העורק המוביל מכיכר העיר העתיקה לגשר קרל. הבית הבא מימין (מספר 4) הוא "בית הכתר הצרפתי". כאן התגורר האסטרונום יוהאן קפלר בשנים 1612-1607, ובתקופה זו השלים את ספרו החשוב, "האסטרונומיה החדשה". קפלר שמח לבוא לכאן מגרמניה מולדתו, שם נאלץ להיאבק בכנסייה, לאחר שאמו הוכרזה כמכשפה.

בגיל 28 הגיע קפלר לפראג, לעבוד במחיצתו של האסטרונום הדני טיכו ברהה. היכנסו לבית, שהוא כעת בית מגורים עגום, הביטו בשלט המתכת הצנוע המספר על קפלר, והמשיכו עד החצר הקטנה והעצובה. כאן, מעל החצר, היה יושב קפלר הצעיר וחוקר את המבנה המתמטי של פתיתי השלג.
במספר 8 שוכן ה"טה פנטסטיקה" (Ta Fantastika), תיאטרון החושך, אחד מני רבים בפראג ואחד הטובים שבהם. אל תיכנסו עם ציפיות אמנותיות גבוהות; האמנות העתיקה של משחקים באור ובחושך, שבה הגיעו הצ'כים להישגים נפלאים, באה כאן לידי ביטוי משעשע, למרות שזהו מופע לתיירים, שכולל אפילו קטעי עירום רכים.
כתובת: Karlova 8

בפינת רחוב ליליובה (Liliova) נמצא על הקיר סמל נחש הזהב. ב-1708 פתח כאן הארמני דיאודאטוּס דמאיָאן את בית הקפה הראשון בפראג. מולכם עומד אחד הבתים הבארוקיים היפים של פראג, "בית באר הזהב" (U Zlate Studne). התבליטים שעליו מנציחים כמה קדושים, בהם ואצלב ויאן נפומוּק, ונועדו להגן על הבית מפני מגפת הדֶבֶר. הרבה סיפורים על שדים, רוחות ואבירים חסרי ראש קשורים בבית הזה. אחד מהם מספר על סַפָּר שהשתגע ומת, ורוחו ממשיכה גם היום להתחנן בפני העוברים והשבים שיתירו לו לגלח אותם. הסופר האמריקאי פ"מ קרופורד, שכתב את "המכשפה מפראג", התגורר כאן.

בית העירייה של הרובע העתיק. לכל רובע בפראג בית עירייה משלו

פסל המהר"ל ובית העירייה

מעט לפני "בית באר הזהב" אפשר להיכנס בדלת עץ שמאלה, אל מתחם הקלמנטינום, הנותן מרגוע מהמוני התיירים. זהו גוש מבנים ששטחו יותר מעשרים דונם. במאה ה-16 העניק פרדיננד הראשון את השטח הזה לישועים, בניסיון להחזיר את הצ'כים לקתוליות. הישועים התמקמו במנזר דומיניקני על שם קלמנט הקדוש, ומכאן שם המתחם כולו. הם הפכו את המקום לאוניברסיטה ובנו מצפה כוכבים (במקום בו נמצא המגדל היפהפה), שיוהאן קפלר ערך בו ניסויים.
כיום יש בקלמנטינום אולמות נפלאים, הכוללים את הספרייה הלאומית הצ'כית; אלא שהסיכוי לראות את כל העושר הזה קטנטן. תיירים מן השורה יכולים לבקר פה רק ב-20, ב-21, ב-22 וב-23 במאי. מי שאינו מגיע לכאן דווקא בימים אלה, יתנחם בחצרות המתחם וייצא לכיוון כיכר מריאנסקה (Marianske Namesti ), שמולה ניצב בית העירייה החדש של הרובע. עד המאה ה-18 היתה פראג מקבץ של ארבע ערים נפרדות, שלכל אחת מהן היה בית עירייה משלה. לכן גם כיום לכל רובע בפראג בית עירייה משלו, ומשום שבדרך כלל יש בית עירייה עתיק וגם בית עירייה חדש, עשויה פראג להיראות למבקר בה כאוסף של בתי עירייה.

משני צידי החזית של בית העירייה עומדים שני פסלים מעשה ידיו של הפַסל לאדיסלב שאלוּן (Ladislav Salun), אחד מהם הוא פסלו של המהר"ל. הרבה נקודות עניין יש בפסל הזה, לבד מהכבוד שזכה לו רבי לֵב בעצם הצבתו בחזית בית העירייה. שאלון לא החניף לדמות, ובקווים כמעט קריקטוריים הוא תיאר דמות גרומה, בעלת אף "יהודי" למהדרין. יש הטוענים שהדמות מזכירה קריקטורות אנטישמיות. בזמן הכיבוש הגרמני הסירו הנאצים את הפסל ממקומו.
וישנה בפסל בעיית האישה העירומה, הנראית כמי שמפתה את המהר"ל, והוא דוחה אותה בידו. שאלון ביסס את הקומפוזיציה הזו על האגדה המספרת כי המוות לא העז לבוא בעצמו לקחת את האדם החשוב הזה והסתתר בתוך ורד, שהגישה לו נכדתו.

גם בדמות חסרת הפנים שנמצאת בצד השני של הכניסה לבית העירייה נקשרו סיפורים רבים, אבל האגדה שעליה מבוסס הפסל מספרת על אביר שרצח את אהובתו והפך לאבן. האביר יכול לחזור לחיים על ידי אהבתה של נערה, אבל הדבר יכול להתרחש רק ברגע של חסד, פעם במאה שנים. משמאל, מעל הכניסה לספרייה העירונית, יש שש דמויות עירום.

השעון האסטרונומי בכיכר המרכזית. המונים מצפים למרגלותיו בכל שעה עגולה

נקמת השען העיוור

פונים לרחוב שעל יד הפסל של המהר"ל, רחוב לינהרטסקה (Linhartska), וברחוב הבא, אוּ רדניצ'ה (U Radnice), פונים ימינה ל"כיכר הקטנה" (Male Namesti ), שבמרכזה באר. הביטו היטב בבתים הנפלאים שסביבכם.
הבית שמעורר את תשומת הלב הרבה ביותר הוא אוּ רוֹטָה (U Rotta), שבחזיתו ציורים נפלאים שנעשו על פי ציורים של ניקולאס אלֶש; מי שאפיין יותר מכל צייר אחר את ההתעוררות הלאומית הצ'כית במאה ה-19. במנזר אגנס הקדושה יש עבודות רבות שלו, המאופיינות בקו עממי צ'כי, כמעט אילוסטרטיבי.
למי שנכנס למבנה הזה מצפה הפתעה; שכן יש בו היום קניון הומה. אם חייבים לקיים מצוות קניון, עדיף לעשות זאת כאן, ולא בקניונים הקוסמופוליטיים של מדרחוב נה פרז'יקופה (Na Prikope).

פנייה קלה שמאלה (מזרחה) מהכיכר הקטנה מובילה אל לב-לבה של פראג: כיכר העיר העתיקה, כשממול מזדקרים המגדלים הגותיים הנהדרים של כנסיית גבירתנו מטין. בקשר למגדלים האלה נאמר כבר כמעט הכל, כולל המשפט האהוב על מורי דרך, שהם שימשו השראה לוולט דיסני לעיצוב הטירה בדיסנילנד. דווקא בכיכר הזאת, שמספר התיירים המבקרים בה משתווה למידת היופי שלה, נסתפק בכמה נקודות:

1. אם תרצו או לא, תמצאו את עצמכם מחכים שהשעון האסטרונומי על בית העירייה (הישן) יפעל. האגדה מספרת, כי מי ששכר את האמן הָאנוש (Hanos) שבנה (ליתר דיוק השלים) את השעון הזה, עיוור את עיניו כדי שלא יוכל לעשות עוד שעון כזה. אבל האנוש ביקש נקמה, והורה לעוזרו לקחת אותו למקום, כדי שיוכל למשש את המנגנון של שעון העירייה. האמן העיוור הוציא חלק מהמנגנון, השעון חדל לפעול, והאנוש נפח את נשמתו בזרועותיו של השלד המסמל בשעון את המוות. עברו מאות שנים עד שנמצא מי שיתקן את השעון, והיום הוא פועל, לשמחת ההמונים הצופים בו.

2. מומלץ לעלות אל המגדל של בית העירייה הישן ולהשקיף על הכיכר.

3. מומלץ מאוד לנהוג כמו תייר רומנטי, ולשכור מרכבה לטיול בעיר העתיקה.

4. התבוננו היטב ב"בית פעמון האבן" (U Kamenneho Zvonu), הנמצא בכיכר שלפני כנסיית טין. על גבי המבנה הגותי המקורי הוקם בתקופת הבארוק בית שכיסה אותו לחלוטין, ורק ב-1965 התגלה ונחשף הבניין הגותי. כדאי להיכנס פנימה.

5. בארמון גולץ-קינסקי (Goltz-Kinsky Palac) פועל אגף של הגלריה הלאומית.

6. שימו לב לאנדרטה לזכרו של יאן הוּס, במרכז הכיכר (עוד על יאן הוס, בהמשך).

7. הקדישו תשומת לב לכנסיית טין המסתורית, הקרויה כך על שם בית הספר ה"טין" שלפניה; אמנם, היא חולשת כמעט על כל מרכז פראג, אך הכניסה אליה כמעט נסתרת. פרט לגשר קרל, זה המקום שבו נקשרו הכי הרבה אגדות וסיפורים על רוחות ומנהרות מסתוריות. ליד המזבח קבור האסטרונום הדני טיכו ברהה (כדאי לעיין ב"דרכו של טיכו ברהה לאלוהים" מאת מכס ברוד, הוצאת שטיבל, 1935) – שכונה "האיש בעל אף הזהב", משום שאפו נקצץ בדו-קרב והוא חבש אף זהב מלאכותי.

כנסיית טין מעל כיכר העיר העתיקה | צילום: רומן קסטר, לשכת התיירות הצ'כית

קוביזם צ'כי וחנות בובות

עוזבים את כיכר העיר העתיקה בסמטה הצרה שמשמאל לכנסיית טין, סמטת טינסקה (Tynska). אחרי שעוברים את הכנסייה, ממשיכים דרך שער האבן הכהה לרחבת אונגלט (Ungelt). יש כאן עץ אחד והרבה חנויות ומסעדות, וברקע מתנשא המגדל של כנסיית יקוב הקדוש (Sv. Jakub).
יוצאים מרחבת אונגלט ופונים שמאלה, לכנסיית יקוב הקדוש. בעבר עמד כאן מנזר גותי, והמבנה הנוכחי הוא בארוקי. בימי ראשון אפשר לצפות בטקסי התפילה המרשימים. שימו לב לעוגב הנהדר.
יוצאים מהכנסייה ופונים שמאלה ברחוב מאלה שטופרטסקה (Mala Stupartska), ובו פונים ימינה. הולכים לעבר גבה של כנסיית טין, ומעט לפניה, בצד ימין, ניצבת חנות/גלריה קטנה, שמוכרת מזכרות מנחושת ומברונזה – קנייה מצוינת למי שאינו חושש מעודף מטען.
כשכנסיית טין מימין ממשיכים ללכת, וכשמגיעים לרחוב צלטנה נכנסים אליו בפנייה חדה שמאלה, כשמאחוריכם המראה היפה של מגדל בית העירייה הישן. צלטנה, אחד הרחובות העתיקים של פראג, נחשב לרחוב היפה ביותר בעיר העתיקה. בעבר היתה זו הדרך היחידה שהובילה למרכז העיר. זה המקום להרים את העיניים וגם להתבונן בכניסות לחצרות; למשל, בכניסה לבית מספר 12, מימין לפסאז' הרז'נסקה (Hrzanska), שיש בו כמה חנויות יפות, אבל בעיקר ספסלים למנוחה.
מספר 30 הוא היום בנק, אבל שימו לב לחזית, ובעיקר לגזוזטרת העץ למעלה. בהמשך עוד בית קוביסטי, שזכה לכינוי "בית המדונה השחורה" (Dum U Cerne Matky Bozi), שבו יש תצוגת קבע המוקדשת לקוביזם הצ'כי.
הצ'כים לקחו את הקוביזם ברצינות והעמידו לזרם זה אמנים רבים, שעסקו לא רק בפיסול ובציור, אלא גם באדריכלות, בעיצוב כלים ואפילו באיור. בין האמנים הקוביסטיים החשובים היה יוזף צ'אפק, אחיו של הסופר קרל צ'אפק. כדאי מאוד להיכנס למוזיאון ולעלות לשתי הקומות העליונות. באותה הזדמנות, הביטו גם במעקה המתכת של המדרגות.
כתובת: Ovocny trh 19

כנסיית ניקולאס הקדוש. יותר מכנסייה אחת בפראג נושאת את השם הזה

ביציאה מהמוזיאון הקוביסטי פונים ימינה, לרחבה הגדולה שמאחורי תיאטרון סטאבוֹבסקה (Stavovske). ממול נמצא גבו של תיאטרון סטאבובסקה, מבנה ניאו-קלאסי מסוף המאה ה-18. ב-29 באוקטובר 1787 הוצגה כאן הבכורה העולמית של "דון ג'ובאני" של מוצרט, ומאז יש לאנשי פראג חזקה על האופרה ומחברה.

עוברים בדרך הצרה, כשהתיאטרון משמאל ומימין הקרולינוּם (Karolinum) – האוניברסיטה על שם קרל הרביעי, שנוסדה באמצע המאה ה-14. גם היום זו האוניברסיטה החשובה בפראג. בין כותלי המבנה הזה מוצגות תערוכות אמנות. הכניסה לתערוכות היא לפעמים בכניסה הראשית לקרולינום ולפעמים דרך רחוב ז'לזנה (Zelzna), שאליו מגיעים בהמשך.

המעבר בין הקרולינום לתיאטרון סטאבובסקה הוא אחד המקומות היפים בפראג, בזכות המרפסות הניאו-קלאסיות של התיאטרון והודות לשרידי המבנה הגותי העתיק, ששובצו במבנה החדש של הקרולינום. מהמבנה המקורי, שנחנך ב-1348, נותר רק קטע קטן, המזכיר מרפסת דו-קומתית.

ברחוב ז'לזנה פונים ימינה, לכיוון כיכר העיר העתיקה, כשמולכם ניצבים שני המגדלים של כנסיית ניקולאס הקדוש (Kostel Svateho Mikulase; לא לבלבל עם כנסייה בעלת שם זהה במאלה סטראנה) שבכיכר. בין מספר 8 למספר 6 פונים שמאלה במעבר קטן, שבו יש כמה בתי בירה, בתי יין ומסעדות. כמעט בכל בית בירה מצפה למבקר הנאה. במספר 8 (מיד אחרי המעבר שמאלה לפסאז' נוסף) יש חנות נהדרת – כמעט מוזיאון – של כלי נשק עתיקים ושריונות. אין משהו טוב יותר להגיד על העבר מהעובדה שכלי הנשק שלו נראים היום כמו מעשה אמנות. האם כך ייראה טנק המרכבה בעוד 400 שנה?
ליד החנות הזו פונים ימינה, ומיד רואים את "בית שני דובי הזהב" (U Dvou Zlatych Medvedu). כאן התגורר אגון ארווין קיש (1948-1885), עיתונאי וסופר יהודי-גרמני ובן דורו של פרנץ קפקא, שהיה דמות מפתח בחבורת הסופרים כותבי הגרמנית בפראג של ראשית המאה העשרים.

ליד הבית, לכיוון ימין, נגלה המראה הנהדר של הסמטה ומגדל בית העירייה שמבצבץ בעדה. פונים שמאלה, הולכים כחמישים מטרים ונכנסים ימינה בדלת עץ לחצר מקסימה, שבה מרכז לבריאות וטבע: חנות של מזון טבעי ומסעדה צמחונית; מוסד נדיר בעיר של אוכלי בשר. יוצאים בשער שממול אל עוד רחוב נהדר, רחוב מיכלסקה (Michalska). חוצים אותו אל חצר פנימית נוספת, שעלולה להיות הומה למדי בעונת התיירות; מין "מיני מונמארטר". ושוב יוצאים לרחוב היפה ילסקה (Jilska).

ברחוב ילסקה פונים ימינה, לא לפני שנכנסים לחנות הבובות הטובה ביותר בעיר הבובות הזאת. הולכים ימינה, עד לרחוב קרלובה (Karlova) ופונים בו שמאלה. זו הדרך המובילה מכיכר העיר העתיקה שמאחור אל גשר קרל, וזה ההסבר להמון האנשים שיקיף אתכם פתאום (בעונת התיירות, כמובן).

בית הבירה "נמר הזהב", המקום החביב על הסופר הצ'כי בוהומיל הראבאל

הפאב של הסופר הבוהמיין

רחוב קרלובה נחצה על יד רחוב הוּסובה (Husova), ובו פונים שמאלה, כדי להיכנס במספר 17 לבית הבירה "נמר הזהב" (U Zlateho Tygra). זהו אחד מבתי הבירה האותנטיים ביותר שנשארו בפראג. עד מותו בשנת 1997 היה הסופר הבוהמיין בוהומיל הראבאל נוהג לשבת כאן ולהעליב את הציבור, ובעיקר את מעריציו, שידעו כי בכל פעם שיבואו הנה יראו את האיש שכתב את "רכבות נשמרות היטב", "שירתתי את מלך אנגליה" ו"העיירה שבה הזמן עצר מלכת".
ההתנהגות האנטיפתית של הראבאל הפכה לשם-דבר, אבל ידידי ויקטור, מעריץ מושבע של הראבאל, טוען שהסופר היה דווקא אדם סימפטי, עד שמתה עליו אשתו. בבקרים, לפני שהיה מגיע לבית הבירה, היה הסופר נוסע לבית מחוץ לעיר, שבו שיכן כמה עשרות חתולים, כדי להאכיל אותם. מותו של האיש, שבעיני רבים היה היורש החוקי של יארוסלב האשק (סופר הסאטירה הגדול ומחברו של "החייל האמיץ שווייק"), היה מוות הכי פראגי שניתן להעלות על הדעת: הוא נפל (או קפץ) מחלון של בית חולים. בעיר ה"דפנסטרציה" (השלכה מחלונות) היא ערך בספרי ההיסטוריה שלה, אין מוות יפה מזה.
כתובת: Husova 17

מיד אחרי בית הבירה "נמר הזהב", פונים ימינה ברחוב רז'טייזובה (Retezova). מולכם נמצא בית קפה קטן ונחמד, השוכן בחצר שקטה. אם לא נכנסים לבית הקפה, הולכים בסמטה שמשמאל לשער. הסמטה הזו, ששבתה את לבי בפשטותה, מובילה לרחוב ליליובה (Liliova). הולכים כמה מטרים שמאלה, ושם נכנסים לפאב אירי קטן הקרוי על שמו של הסופר הדבלינאי ג'יימס ג'ויס. לאחר מכן חוזרים מעט אחורה, חוצים את רחוב ליליובה וממשיכים ברחוב אננסקה (Anenske; ייתכן שיהיה שם שלט הנושא שם כמו פטרקריצ'ה).
במספר 7 מימין יש עוד כניסה לפסאז', ומיד מגיעים לכיכר קטנה – כיכר אננסקה (Anenske Namesti ). בכיכר פונים שמאלה, לסמטה קטנטנה, שבקצהָ גג רעפים קטן ופנס, הנראה כאילו נעשה בידי צייר תפאורות. כאן פונים שמאלה, לרחוב נפרסטקובה (Naprstkova). באזור הזה פזורות הרבה גלריות לאמנות. בגלריה שבמספר 7 יש מדי פעם תערוכות מעניינות.

אם לא שבעתם חצרות ובתי קפה, היכנסו ימינה, במספר 16, אל כיכר בית-לחם (Betlemske Namesti ). משמאל ניצבת כנסיית בית-לחם (Betlemska Kaple). המבנה שלה הוא שחזור מדויק של מבנה מסוף המאה ה-14, שחזור שבוצע ב-1954. לפני שתיכנסו לכנסייה (בתשלום), הביטו מערבה, אל הכיכר היפה. למרות ששוחזרה על פי איורים בלבד, הרושם בתוך הכנסייה הוא גדול. בכניסה יש דפי הסבר, גם בעברית. כאן היה מופיע יאן הוס, הרפורמטור הדתי החשוב של ראשית המאה ה-15. הוס, שלמד באוניברסיטת קרל, התמנה ב-1401 לדיקן הפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה. הדרשות שנשא הוס בכנסיית בית לחם היו בשפה הצ'כית, ולא בלטינית, כפי שהיה מקובל בזמנו. אין פלא אפוא שהוא נחשב היום בעיני הצ'כים כגיבור לאומי, ולא רק כמחדש דתי. ב-1415, בגיל 44, הועלה הוס על המוקד, לאחר שהוכרז ככופר. פסלו הניצב בכיכר העיר העתיקה היה ועודנו מקום התכנסות להפגנות. בקומה העליונה של הכנסייה מוצגת תערוכה על הוס והכנסייה, אך ההסברים הם בצ'כית בלבד.

ביציאה מהכנסייה פונים שמאלה, חוצים את רחוב הוּסובה ופונים שמאלה ברחוב ילסקה. לאחר חמישים מטר פונים ימינה, לרחוב ויווֹדוֹבה (Vejvodova). עוברים מתחת לקמרון ופונים ימינה, לרחוב מיכלסקה. מימין, במספר 3, יש כניסה לחצר ובה בית תה קטן, וממנה מגיעים לכיכר אוּהלְני טרֶך (Uhelny Trh). לפני הכיכר פונים שמאלה, לרחוב השוק האבֶלְסְקה (Havelska), כשמולכם המגדלים של כנסיית האבל (Kostel Sv. Havel). אפשר ללכת ליד הדוכנים, ועדיף בצד שמאל, במדרכה המקורה. בקצה הרחוב הזה תיתקלו בזרם התיירים שבא מכיכר העיר העתיקה לגשר קרל (או להיפך).

דני קרמן הוא מאייר, סאטיריקן, מעצב, כותב מדריכי נסיעות ומרצה; ספרו "פראג – המדריך לילד המטייל" יצא בהוצאת זמורה ביתן