מדי שנה, בסוף חודש ינואר או בתחילת חודש פברואר, מתקיים בעיר הבולגרית פרניק (Pernik) הפסטיבל הפגאני הגדול ביותר באזור הבלקן. פסטיבל המסכות המסורתי, המכונה Surva, נמשך שלושה ימים ושלושה לילות, שבמהלכם אלפי משתתפים, מאזור הבלקן ומרחבי העולם, רוקדים כשהם לבושים בתלבושות משונות ומצחיקות, עורכים תהלוכות ותחרויות שירה ברחובות וכמובן שותים כמויות אדירות של יין. ההכנות לפסטיבל אורכות זמן רב – במהלך השנה ועמלים המשתתפים על הכנת מסכות משונות עשויות מנוצות, פרוות ושאר ירקות, אליהן מחוברים פעמונים, רעשנים וכלי נשק משונים. מידע נוסף:
פסטיבל המסכות בפרניק הוא רק אחד משורה ארוכה של פסטיבלים מוזיקליים הנחגגים בבולגריה במהלך השנה. לעיתים נראה שלבולגרים אין דבר אחר לעשותו מלבד לשתות, לשיר ולרקוד. בין הפסטיבלים החשובים אפשר לציין את אירועי קטיף הוורדים בעמק הוורדים (Rozova dolina, בבולגרית) שנמצא לרגלי הבלקן, את פסטיבל חמת החלילים בהרי רודופי, את פסטיבל הג'ז בבנסקו ואת מפגש האחווה הלבנה במרומי הרי הרילה.
בולגריה גדולה פי חמש מישראל, ואזורים נרחבים בה הם הרים גבוהים ומיוערים, המיושבים בכפרים עתיקים. הפיזור של ההרים והכפרים הביא להתפתחות של חמש מסורות מוזיקליות שונות, הקשורות לחמש מסורות פולקלור של האזורים השונים (ראו בהמשך), מסורות הכוללות גם ריקודים, תלבושות, מאכלים ואף שפה והשקפת עולם.
לכל אזור בבולגריה, ולעיתים גם לכל כפר, יש מסורת מוזיקלית ייחודית משלו. בזמן הכיבוש העות'מאני הארוך (מאמצע המאה ה-14 עד סוף המאה ה-19) היו המוזיקה והשירים אחד מאפיקי הביטוי העיקריים של התושבים. יש משהו באדמה שגורם לאנשים לבטא את עצמם במוזיקה ושירים, ודבר זה בא לידי ביטוי כבר בימי קדם, כשבתי ספר של מוזיקה – כמו זה של אורפיאוס – פרחו. אורפיאוס, שסיפורו מסופר במיתולוגיה היוונית, נולד לפני 2,500 שנה בבולגריה, שאז נקראה תרקיה. הוא קיבל לירה (כלי נגינה) מאפולו והפליא בנגינתו את כל שומעיו. כשהיה מנגן היו הציפורים מתאספות סביבו, בני אדם פסקו ממלאכת יומם, אפילו מלאכים באו להאזין. כל זה פסק באחת, כשאאורדיקה אהובתו מתה ביום חתונתם. אופיאוס החליט לנצל את כשרונו המוזיקלי בכדי לחלץ אותה מן השאול. בעזרת הלירה שלו הוא שכנע את מלך השאול לוותר עליה, וכמעט הצליח להחזירה אל פני האדמה, כשברגע של חולשה, כאשר כבר היה קרוב לסיום מסעו, לא עמד בתנאים שמלך השאול הציב לו ואאורדיקה נאלצה להישאר בשאול לנצח.
במיתולוגיה היוונית הסיפור נגמר בסוף טראגי: אורפיאוס המיואש משתגע ואובד ביערות תרקיה, הוא נקלע לאסיפה של כוהנות דיוניסוס הנמצאות לאקסטאזה והן קורעות אותו לגזרים. אלא שבבולגריה יש סוף אחר לסיפור הזה: לפי הגרסה הבולגרית אורפיאוס החלים משברונו וזכה להארה, כשהבין שכל עוד הוא חי – אהובתו חיה איתו לנצח. הוא חזר לנגן ובמשך עשרות שנים עבר ברחבי תרקיה ולימד אנשים את סוד הנצח בעזרת מוזיקה ושירה. אורפיאוס היה הנביא של התרקים, והלימוד שלו התגבש למעין דת חדשה אותה היו מלמדים במה שנקרא "המסתורין האורפי". דת זו התפרסמה בכל העולם והופיעה אף במקורות הרומאים. בבסיסה היה לימוד של מוזיקה כמבטא את ההרמוניה של הספירות. כך או כך, המסורות המוזיקליות עתיקות מאוד בבולגריה. הבולגרים רואים עצמם כהמשך של התרקים הקדמונים, גם אם אלה התערבבו עם פולשים סלאבים, תורכים וגרמנים. במאה ה-9 הפכה בולגריה נוצרית והמציאה את עצמה מחדש בתור אימפריה אדירה ששלטה על רובו המכריע של הבלקן. התחייה התרבותית לוותה במוזיקה כנסייתית מקורית ובכתיבת שירה. רוב המוזיקה והריקוד העתיק נשמרו בתוך המסורות העממיות.
פסטיבלים של קטיף ורדים ובציר ענבים לוו בשירה פוליפונית ואינסטרומנטלית. החגים הפאגאניים הקדומים שמרו על קיומם במסווה נוצרי. פסטיבלי מסכות, הליכה על גחלים, טקסי אש, ימים סולאריים – כולם המשיכו להיחגג ולהיות מושרים ומנוגנים. חמישה אזורי פולקלור והמוזיקה בבולגריה קשורים לשלשלות ההרים העיקריות המבתרות ארץ זו: האזור הראשון הוא אזור הרי הבלקן – זהו ליבה של בולגריה, רכס צר וארוך – יותר מ-400 ק"מ, המפריד בין הצפון לדרום. באזור הזה, המאופיין בעושר ובגיוון רב, התנהל המאבק לעצמאות. הכלי המוזיקלי המקומי הוא חמת חלילים קטנה, המשמיעה מנגינות עליזות וקופצניות.
האזור השלישי הוא אזור הרי פירין (Pirin) ורילה (Rila), או בשמו הבולגריה – מקדוניה הבולגרית. כאן יש את ההרים הגבוהים ביותר, מכוסים שלוגיות עד, ולצדם עמקים פוריים ונהרות. זוהי פרשת הדרכים של הבלקן ולכן התנהלו כאן בעבר מלחמות קשות. השירה מבטאת את יופיו של חבל ארץ זה ואת הרומנטיקה שבו, ומנגד – את המלחמות. במקדוניה הבולגרית רווחה המסורת של שירה פוליפונית, מקהלה עם כמה גברים וכלי מוזיקה, ולאזור חדרו השפעות תורכיות ואירופאיות.
האזור הרביעי הוא העמק התרקי – עמק פורה וגדול מאוד ובו הערים הראשיות סופיה ופלובדיב. זהו מרכז התרבות הקוסמופוליטי, ולכן לכאן חדרו ההשפעות הזרות ביתר שאת. יש הרבה השפעה של הכנסייה וכיום קשה להבדיל בין המוזיקה הבולגרית המקורית לבין זו שהתפתחה בבולגריה בתקופת התחייה, החל מאמצע המאה ה19. האזור החמישי של בולגריה הוא החלק הצפוני, גבעות משתפלות אל עבר הדנובה. אזור זה גובל ברומניה, ולכן הושפע ממנה ומרוסיה. ואם אמרנו מוזיקה – הרי שאי אפשר בלי ריקוד. בכל אזור ישנם ריקודים אחרים, תלבושות ומסורות, מאכלים ויין מקומיים. זה מה שעושה את הטיול בבולגריה כל כך מעניין, וזאת בתנאי שיודעים להגיע אל המקומות ה"אמיתיים" ולא רק לאתרי התיירות הרגילים. |
