אומרים שהרעש העולה מאלפי החצוצרות, טרומבונים, טובות, קרנות יער, סקסופונים ותופים בפסטיבל גוצה הגיע כבר לרקיע השישי, והרי הוא מרעיד מוסדות שמיים ועוד מעט יגיע לרקיע השביעי, מעיר את המלאכים. על פסטיבל גוצ'ה לכלי נשיפה שמעתי לראשונה מגיסי, דני ליבוביץ, המנגן בלהקת מארש דונדורמה הישראלית. בשנת 2012 הם הופיעו בפסטיבל וחזרו ממנו מוקסמים. יותר מ-300 אלף אנשים (מתוכם כ-50 אלף מחוץ לסרביה) מציפים מדי שנה, בחודש אוגוסט, את רחובות גוצ'ה (Guca), עיירה קטנה בלב ההרים הירוקים והיפים של מערב סרביה. העיירה המנומנמת רוב השנה מתעוררת לחיים והופכת למשך שבוע למעין וודסטוק בלקני: אוהלים פזורים בכל מקום והרחובות מלאים בדוכנים ובחוגגים. אינספור כוסות בירה ניגרות לגרונות ניחרים משירה ומצחוק, כבשים, עיזים, תרנגולות ועוד מתבשלות על הגריל לספק את רעבם של החוגגים – הסרבים נחשבים לאוכלי הבשר הגדולים באירופה ומהווים תחרות רצינית לארגנטינאים.
בשנים האחרונות הפסטיבל הפך לאירוע גדול ומרכזי, ובנוסף למוזיקת החצוצרות מגיעות למקום גם עשרות להקות פולקלור הטובות בבלקן, המופיעות בריקוד ובשירה, חבורות של סבתות מופיעות בשירה פוליפונית, סבים מפזזים בתלבושות מסורתיות, מאפשרים הצצה לפולקלור העשיר של סרביה והארצות השכנות. במסגרת הפסטיבל תמצאו גם אומנים רבים, ציירים, מגלפי עץ, יוצרי תכשיטים ועוד. התוכנית כוללת טורניר של היאבקות מסורתית, הצגה של חתונות מסורתיות ועוד.
המוזיקה שמלווה מלחמות ושמחות לפני 200 שנה אומצו החצוצרות על ידי המורדים הסרבים בראשות "יד שחורה", קאראג'ורג'ה – החצוצרות הובילו את המורדים לקרב, נסכו בהם אומץ. המלך הסרבי הראשון מילוש אוברונוביץ הקים את תזמורת החצוצרות הראשונה כחלק מההדר המלכותי, ומאז יש סיפור אהבה בין העם הסרבי לתזמורות כלי הנשיפה, ובמיוחד מצטיינים בכך הצוענים. הלהקה המפורסמת בעולם היא להקתו של בובן מרקוביץ, זו שמנגנת בסרטיו של הבימאי אמיר קוסטריצה וזוכת פסטיבל גוצה 2001. בכל שנה הלהקה מופיעה במסגרת פסטיבל גוצ'ה ביחד עם מאות להקות מצוינות אחרות. שם גדול נוסף הקשור לפסטיבל בפרט ולמוזיקה צוענית סרבית בכלל הוא גורן ברגוביץ, שהופיע בישראל כמה פעמים.
החצוצרות מלוות כל שלב בחייו של הסרבי הממוצע, מהלידה ועד הלוויה וכל מה שאמצע – חתונה, ימי הולדת, חגים, ביקורים בכנסייה ועוד. האופי השמח והרועש של כלי הנשיפה מתאים לסרבים כמו כפפה ליד. הסרבים הם עם לוחם והחצוצרות הובילו אותם לקרב וליוו אותם גם בימי שלום. המוזיקה העממית הותאמה לחצוצרות המנגנות את ריקוד הקולו המסורתי, ריקודי הצוצ'ק, ומזרימות כמויות אדירות של אדרנלין לדם – אומרים שאפילו המתים קמים מקברם, רוקדים ומפזזים. פסטיבל גוצ'ה החל ב-1961 ונמשך ברציפות מאז. האירוע המרכזי הוא תחרות להקת החצוצרות הטובה ביותר, תחרות שבה מופיעות כ-20 להקות מאזורים שונים, ואפשר לשמוע את ההבדלים בין הסגנונות של דרום סרביה וצפון סרביה. אף להקה לא מפספסת את האירוע החשוב, וגם מי שלא משתתף בתחרות מופיע ברחובות ובבמות השונות ברחבי העיירה. התחרות מתנהלת באצטדיון הכדורגל של העיירה, המכיל עשרות אלפי אנשים, במשך היום יש תהלוכות של להקות ברחובות והופעות על במות שונות, ובערב הכל מתנקז להופעה המרכזית. "גוצה מייצגת את הטוב ביותר של סרביה כיום, את פתיחותה, אמונתה באדם, הכנסת האורחים שלה, המוזיקה והחגיגות שלה", אומר ראש ממשלת סרביה לשעבר וויסלב קושטוניצה. "פסטיבל כלי הנשיפה הוא אישור לאומץ והשמחה שלנו בימים טובים ורעים".
לאן כדאי לטייל?
האטרקציה העיקרית של האזור היא עמק המלכים, הנמצא כ-80 ק"מ מגוצ'ה. באזור זה הקימו מלכי סרביה בימי הביניים קתדרלות מופלאות, המשתוות רק לאלה של איטליה שלפני הרנסנס. במאות 14-12 סרביה היתה ממלכה אדירה, ששלטה על חלקים גדולים של הבלקן. המלכים התחתנו עם נסיכות אירופיות, שהביאו בנאים מוונציה ומדוברובניק. כל מלך רצה להתעלות על רעהו, והתוצאה: מבחר של קתדרלות מדהימות, הבנויות בסגנון רומנסקי, גותי וסגנון אדריכלי מיוחד שהתפתח בבלקן, הנקרא רסקה והמשלב בין המזרח למערב. בנוסף לאדריכלות מרשימה, ישנם ציורי קיר נפלאים המוכיחים שסגנון הציור הרנסנסי התחיל בבלקן, הרבה לפני שהגיע לאיטליה, וגם פיסול – דבר מאוד לא אופייני לכנסיות אורתודוקסיות. עמק המלכים משתרע לאורך 100 ק"מ לצדו של נהר האיבר. מסביב לו הרים נישאים ובהם שמורות טבע, הוא שזור בעיירות וכפרים, ובין לבין, בלב הטבע, ניתן למצוא את הקתדרלות העתיקות. מסורת הנצרות הבלקנית היא לבנות מבני דת מחוץ לערים ולא בתוכן, כמו באיטליה, כשסמוך לכל קתדרלה יש מנזר. בצפון העמק ניתן למצוא את מנזר וקתדרלת זיקה (Zica), שנבנו על ידי סנט סבא, מייסד הנצרות הסרבית במאה ה-12. בדרום בעמק, לא רחוק מהעיירה נובי פזאר, נמצאים מנזר וקתדרלת סופוקינה (Sopoćani), שם קבורים אחדים ממלכי סרביה, ובין שתי הקתדרלות הללו נמצאים עוד כמה מבנים נהדרים, שהיפה והחשוב ביניהם הוא קתדרלת סטודינקה (Studinca), שנבנתה על ידי מייסד האימפריה הסרבית במאה ה-13, סטפן נמג'ה.
אתר נוסף שחובה לבקר בו נמצא לא רחוק מגוצ'ה, בעמק נהר הלין. זוהי קתדרלת מילושבה (miloseva), ובה נמצא הציור המפורסם והמסתורי ביותר בסרביה – המלאך הלבן. מבטו וחיוכו המסתורי של המלאך שבו את דמיונם של מילוני סרבים במשך הדורות, באופן המזכיר את המונה ליזה, יצירתו של לאונרדו דה וינצ'י. המלאך הלבן הוא יצירה מהמאה ה-13 הקשורה להופעה באזור של כת מיסטית מסתורית, הבוגומילים. הם האמינו שבעולם יש היררכיה של ישויות אנרגטיות, שבראשה נמצאת האנרגיה הלבנה, הקשורה לאור הגנוז שנוצר לפני הבריאה של השמש והמאורות. הבוגומילים הקימו מדינה חצי עצמאית בבוסניה, ומשם ההשפעה שלהם עברה גם לדרום צרפת ונתנה השראה להתפתחות הכפירה הקתרית, אך על כך בפעם אחרת.
צילומים: שאטרסטוק, זאב בן אריה |
.jpg)