פסגת כדור הארץ, הדור הבא

"האנושות ניצבת ברגע מכריע. אנו נמצאים במצב של עוני הולך וגדל, רעב, בריאות לקויה, בערות והידרדרות הולכת ונמשכת של המערכות האקולוגיות שבהן אנו תלויים. הדרך היחידה להבטיח עתיד בטוח יותר ומשגשג היא לטפל בנושאים של פיתוח וסביבה כמקשה אחת ובצורה מאוזנת" (אג'נדה 21, אמנת ריו, 1992).
על הנייר זה נשמע טוב. מצוין אפילו. אבל איך עושים את זה? כדי להניע את העגלה המקרטעת הזו קדימה צריך לדחוף, לדחוף ולדחוף. אחד ממנגנוני הדחיפה הללו הוא הכינוסים הבינלאומיים לאיכות הסביבה, שדוחפים לאט ובהתמדה את העגלה לכיוון הנכון.
התחלת "בינאום" נושאי הסביבה היתה ב"כנס האו"ם על הסביבה האנושית", שהתקיים בשטוקהולם (Stockholm) ב־1972. אבל הפריצה המשמעותית היתה ב"כנס האו"ם לסביבה ופיתוח", שזכה לכינוי "פסגת כדור הארץ" והתקיים בריו זה ז'נירו (Rio de Janeiro) שבברזיל ביוני 1992.
זה היה כנס חסר תקדים בהיקפו הן מבחינת מספר המשתתפים (חמישים אלף איש, כולל 108 ראשי מדינות) והן מבחינת הנושאים שבהם עסק. הוסכם על כמה אמנות בינלאומיות (ראו מסגרת בעמ' 40), והתקיימו דיונים על הסכמים נוספים שנחתמו מאוחר יותר. התוצאה המשמעותית והידועה ביותר של הפסגה ידועה בשם "אג'נדה 21", תוכנית פעולה מקיפה ליישום עולמי, לאומי ומקומי.

האג'נדה למאה ה־21
אג'נדה 21 (או בעברית תקנית: סדר יום 21) היא תוכנית פעולה למאה ה־21, המשלבת לראשונה דגשים כלכליים, חברתיים וסביבתיים במסגרת אחת. היא מציעה תוכניות להשגת איזון בין צורכי האוכלוסייה לכושר הנשיאה של כדור הארץ. יש בתוכנית יותר מ־2,500 המלצות פעולה, מצמצום דפוסי צריכה בזבזניים, דרך מלחמה בעוני והגנה על האטמוספירה, על האוקיינוסים ועל המגוון הביולוגי וכלה בקידום חקלאות בת קיימא.

הרעיון נועד ליישום ברמות שונות – מקומית ובינלאומית, על ידי ארגונים בינלאומיים, גורמי ממשל וקבוצות אזרחים, בכל תחום שבו משפיעים בני האדם על הסביבה. השתתפות רחבה ושיתופיות הן המפתח להצלחת פיתוח בר קיימא
(sustainable developing), שמוגדר כפיתוח שמספק את צורכי ההווה מבלי לסכן את היכולת של הדורות הבאים לספק את צורכיהם בעתיד.
אף שנדרשו הרבה פשרות והליכי משא ומתן, שהחלישו את הנוסח שהתקבל לבסוף באג'נדה 21, התוכנית עדיין מקיפה ביותר, ואם אכן תיושם, תוכל להיות אפקטיבית. בקבלתה הכירו ממשלות בכך ששימור המדיניות הקיימת יעמיק את המחלוקות והפערים בין המדינות ובתוכן, וכתוצאה מכך יחריפו העוני, הפערים החברתיים והידרדרות המערכות האקולוגיות. הן הסכימו שדרך פעולה אחרת תוכל להגן על כדור הארץ ולגרום לעתיד להיות פורה יותר, וביחד יוכלו המדינות להשיג מה שאף מדינה לא תוכל להשיג בכוחות עצמה. עשר שנים אחרי עדיין אפשר להתייחס לתוכנית הפעולה כאל חזון.

הכינוס הגדול בעולם
הפסגה העולמית הבאה לפיתוח בר קיימא תתקיים ביוהנסבורג (Johannesburg) שבדרום אפריקה בין 26 באוגוסט ל־4 בספטמבר 2002. זה צפוי להיות אחד הכינוסים הגדולים ביותר בעולם, בהשתתפות עשרות אלפי אנשים (לפי תחזיות מעודכנות, 65 אלף איש), כולל ראשי מדינות, נציגי ארגונים לא ממשלתיים, קבוצות קהילתיות, אנשי עסקים ורבים אחרים.
הפסגה ביוהנסבורג היא אבן בוחן להתקדמות הפיתוח הבר קיימא עשר שנים אחרי ההחלטות שהתקבלו בריו (ולכן היא נקראת "ריו+10"). היא עשויה להיות צעד משמעותי נוסף בשינויים המתגבשים בעשרות השנים האחרונות בתפיסה העולמית לגבי נושאי הפיתוח והסביבה. ולא רק בתפיסה, אלא בעיקר בהכרה שעל החברה האנושית לשנות את דפוסי הפיתוח שלה. הכוונה היא לא להפסיק לפתח, חלילה, אלא לנקוט צעדים מעשיים לכיוון של פיתוח בר קיימא. פיתוח בר קיימא קשור בהחלט לנושאים של איכות סביבה כמו מניעת זיהום אוויר ומים, שינוי אקלימי או הגנה על מיני בעלי חיים וצמחים בסכנת הכחדה, אך גם נוגע בנושאים שאינם מזוהים בהכרח עם הגדרות אלה, כמו פיתוח כלכלי וטכנולוגי, עוני,‐ חקלאות, בריאות, חינוך ועוד.
הטיפול בנושאים אלה צריך להיות מתוך ראייה כוללנית, שמתייחסת להשפעות התחומים השונים זה על זה. איך עושים זאת? בין היתר, משנים דפוסי ייצור, משקיעים בפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים, מקדמים מערכות תחבורה ציבורית ומתייחסים למחסור הגדל והולך במים. צריך להגדיר מחדש תוכניות פיתוח לאומיות ובינלאומיות, כדי להבטיח שכל ההחלטות הכלכליות יביאו בחשבון את השלכותיהן הסביבתיות.
מעבר לכך, נדרש כאן סוג שונה של שיתוף פעולה בינלאומי. החלטות ופעולות שננקטות בחלק אחד של העולם משפיעות על אנשים ועל מערכות סביבתיות באזורים אחרים. הקהילה הבינלאומית מפנימה את העובדה שעם רבות מבעיות אלה לא תוכל להתמודד כל מדינה בפני עצמה, כך שיש צורך בהסכמים בינלאומיים. וחשוב מזאת: יש ליישם את ההסכמים ולהפנימם במערכות הכלכליות של כל מדינה ומדינה. רק כך יתאפשר עתיד שבו חברות אנושיות יספקו את צורכיהן ואף יתפתחו וייצרו תנאים שתומכים בקִדמה בלי לפגוע בסביבה או בחלק מאוכלוסיית העולם.
זהו כינוס על סוג הפיתוח שמדינות מפותחות ומתפתחות כאחד צריכות לשאוף אליו ועל פעולות שמקדמות צמיחה כלכלית, פיתוח חברתי והגנה סביבתית כמקשה אחת. השאיפה היא שבפסגת יוהנסבורג תחול התקדמות מתפיסה רעיונית לפעילות ממשית, אבל הצעות ההחלטה שנוסחו עד כה בוועידות ההכנה היו מאכזבות ובלתי מחייבות.
ממשלת דרום אפריקה נחושה בדעתה לקדם את הנושאים שעל סדר היום, ויש לה כישלון צורב ללמוד ממנו. ועידת האו"ם נגד גזענות שהתקיימה בדרבן בשנה שעברה הסתיימה בנטישתן של כמה משלחות והסטת סדר היום למתקפה נגד ישראל ומדיניותה בשטחים. אף שהיו רק נסיונות מועטים של נציגים ערבים לקדם הצעות החלטה בכיוון זה בוועידות ההכנה, משרד החוץ הישראלי נערך בכל זאת, והוא עוסק בהכנת המשלחת.
במסגרת ההכנות לוועידה נדרשו הממשלות להגיש דו"חות התקדמות על פעילותן לקידום אג'נדה 21 בעשר השנים האחרונות. במקביל התארגנו בחלק מהמדינות ארגונים לא ממשלתיים להגיש דו"חות צללים, המבקרים את פעילות המדינות והדו"חות שהגישו. המשרד לאיכות הסביבה, שאחראי לדו"ח הישראלי, מגלה בו ביקורת עצמית כנה ורצינית. עם זאת עצם השארת הטיפול בידי המשרד לאיכות הסביבה, שהוא משרד ללא כוח פוליטי משמעותי, מעידה על כך שלמרבה הצער הגישה הכוללנית לפיתוח בר קיימא עדיין לא הופנמה בישראל.