פילים: זיכרון של פיל, לב של בן אנוש

מחקרים ותצפיות רבים מצביעים על כך שלפילים יש רגשות וקשרים חברתיים קרובים ומדהימים עם חברי קבוצתם, והם חוגגים לידה של צאצא חדש ומסייעים זה לזה במצבים קשים כמו לידה, מחלה או מוות. כאשר פילה כורעת ללדת מסייעות לה חברות הקבוצה בכל התהליך, עוזרות לרך הנולד להגיע לקרקע, מנקות אותו ודואגות לו. במקרים בהם מתה האם בעת הלידה, הפילון מאומץ על ידי פילה אחרת, בדרך כלל קרובת משפחה. עדויות מתארות כיצד פילים תומכים ומסייעים לפיל חולה או נוטה למות, מביאים לו מזון, מניחים בוץ על פצעיו ומטפלים בו.

הפיל הוא אולי בעל החיים הקרוב ביותר לאדם מבחינת תפיסת המוות ומנהגי האבלות המדהימים שלו. כאשר אחד הפילים בעדר מת, שאר הפילים מכסים אותו בעפר ובענפים, נראים כמתאבלים ומפגינים טקסי אבל שונים, נשארים בסביבתו במשך כמה ימים, אינם מאפשרים לאוכלי נבלות למיניהם להתקרב אל גופתו ואינם נוטשים אותו אף לצורך השגת מזון. גם כאשר בשיטוטם נתקלים פילים בשלדים, שרידי עצמות או חתים של פילים – לאו דווקא מבני העדר – הם מזהים אותם, עומדים ממהלכם ומקיימים מעין טקס אבל, ובמקרים מסוימים הם מנסים לשאת עמם את החטים שמצאו. מהוטים עמם שוחחתי משוכנעים שהפיל מסוגל לזהות מקרים בהם השרידים שייכים לבן משפחה, ובמקרה כזה הוא בוכה ומסרב לעזוב את המקום במשך זמן רב. ריכוזים של עצמות פילים שנמצאו הולידו את הסברה (שטרם נמצא לה בסיס מדעי) שבהגיע יומם יוצאים הפילים במסע לבית קברות סודי של אבותיהם לסיים שם את חייהם.