פיגם מצוי – סגולות מרפא

בילדותי שנאתי את ריחו של הפיגם, שהיו לו שימושים רבים. גידלנו כמה שיחי פיגם בגינה, השתמשנו בעלי הפיגם להכנת תרופות, שיקויים ובעיקר כצמח בשמים. זכורות לי הנשים הזקנות בשבת בבית הכנסת, נושאות בידיהן צרור קטן של גבעולי פיגם, ריחן ומיורן, אותם הן הריחו בכל הזדמנות. ואילו אני נרתעתי מהם, אולי מפני שסמלו עבורי את כל הישן והמיושן שביקשתי להתרחק ממנו. אילו רק ידעתי אז את כל הטוב והתועלת שאפיק מצמח זה בעתיד, אולי הייתי נותנת לו יותר כבוד ומנסה לשאוב ידע וללמוד מניסיונם הרב של סבי וסבתי ז"ל, בריפוי אנשים בעזרת הפיגם וצמחים נוספים.

בערבית נקרא הצמח פי ג'אן, כלומר יש בו שד. הקדמונים סברו שיש בפיגם תכונה המגרשת שדים. בני העדה התימנית קוראים לו שדאב – שד בו, והם מאמינים שצמח זה טוב כנגד עין הרע, ומשתמשים בו גם להבדלה. בחתונה תימנית ובחינה המסורתית תולים על בגד הכלה כמה גבעולי פיגם להרחקת שדים ונגד עין הרע. אף בברית המילה, תלו על בגדי התינוק עלי שאדב, או לפחות הניחו מתחת לכרית בעריסה, כדי לשומרו מעין רעה וממזיקים. תמיד גיחכתי למשמע אמונות אלו, אך לפני כעשרים שנה, בביקור בחי-בר בכרמל, בהשתלמות מורים לביולוגיה, שמענו מפי הזואולוג של המקום, שהרחלות לאחר ההמלטה מסתירות את הוולדות בין שיחי הפיגם המרובים בחי-בר. הרחלות אינן חשודות כבעלות אמונות תפלות, וכנראה, ששיחי הפיגם מעניקים לוולדות הרכים הגנה מפני מזיקים שונים.

ניסיתי לדלות מידע על שימושים בפיגם, ומצאתי מקורות רבים בהיסטוריה הרחוקה, מקורות ביהדות וברפואה העממית, אבל מעט מאוד מחקרים מדעיים, וחבל. צמח שהוכיח את יעילותו במשך אלפי שנים, חשוב שייחקר היטב ויגיע לשימוש נכון וזהיר על ידי כל הנצרכים לו.

היכרות עם צמח הפיגם
הפיגם הוא שיח ירוק-עד ממשפחת הפיגמיים, שגובהו עד מטר. הוא גדל בחבל הים-תיכוני של ארץ ישראל, ומוצאים אותו בעיקר בצפון הארץ, בבתות, בגריגות ובחורשים פתוחים. הפיגם נפוץ במיוחד בכרמל המערבי והדרומי. גבעוליו עגולים ומסתעפים, הם מורכבים, מנוצים וגזורים כעין כף יד. כל חלקי הצמח העל קרקעיים מכוסים בבלוטות המכילות שמן אתרי, ומשום כך הוא מדיף ריח חריף עז, האופייני רק לו. הפריחה בחודשים מרס-מאי, הפרחים ערוכים בתפרחות דמויות סוכך, וצבע הפרחים צהוב, הפרי הוא הלקט מעוגל, מרובה זרעים, ניתן לאיסוף כל ימות השנה. ניתן לריבוי מזרעים וייחורים.

פיגם. עוד בימי קדם שימש כצמח תבלין ומרפא

מינקר (Minke) מצא שהחומרים RUTAMARIN ו-ARBORININ המצויים בפיגם הם בעלי אפקט מונע עוויתות של שרירים חלקים. החומר רוטין (RUTIN), שאף הוא מצוי בפיגם, נחקר רבות. זהו פלבנואיד, המכונה גם ויטמין P, שנמצא בצמח בריכוז גבוה. נמצא שחומר זה מכווץ כלי דם ומפחית את שביריות כלי הדם. לחומר זה יש פעילות אנטי דלקתית. אחת ההשפעות הפיזיולוגיות הבולטות של הפלבנואידים היא עובדת היותם אנטי אוקסידנטים, כלומר מנטרלים רדיקלים חופשיים. הנזק הרב שגורמים הרדיקלים החופשיים יכול לגרום לפגיעה בקרומי התאים ולהתפתחות מחלות כגון דלקות מפרקים, שגרון מחלות לב, ריאות וכבד, מחלות אוטואימוניות, מחלות אלרגיות ואף סרטן וטרשת נפוצה. הרוטין מוסף לכדורי ויטמין C – מיצוי של פקעות ורדים, אסרולה, רוטין, ביופלנואידים ממקורות טבעיים, המועילים מזינים, מונעים נזקי חמצון ומסייעים לשמור על בריאות תקינה.

שימושי הפיגם בהיסטוריה
הפיגם שימש אצל אבותינו גם כצמח תבלין ומרפא. למחלת האבעבועות הלבנות, אשר כונתה בפי אבותינו בשם ענבתא, מרחו דבש מעורב בפיגם: "אמר רב ספרא, הענב – שליח של מלאך המוות הוא. מה רפואתו? פיגם בדבש וכרפס בטיליא (מין יין חריף). בינתיים יביא ענב בן מינו ויגלגל עליו, לבן ללבן ושחור לשחור" (עבודה זרה ע"ז כ"ח).

מרשם מימי הביניים ממליץ על שימוש בפיגם למניעת דיבור בשינה. "קח זרעים ועלים של פיגם, ערבב היטב עם חומץ ומשרה שעורים, סנן דרך בד נקי והשקה את הלקוח (LEYEL 1938 ).

דיוסקורידס ממליץ על הצמח כטוב נגד הרעלות, הכשת נחש, כאבי חזה,דלקת ריאות, מחלות מעיים ודלקות שונות. פירות מבושלים ביין שימשו לגירוש תולעים, ויחד עם דבש כנגד כאבי פרקים, כאבי עיניים, כאבי ראש ולחיזוק הראייה ( 1934 GUNTHER).

במאה ה-16 שימש הפיגם כסגולה להרגעת כאבי ראש, לגירוש הטמטום וניקוי המוח, לריפוי מחלות טחול וכבד, להכנת תחבושות לשיכוך כאבים, לסתירת הרעלות, הכשות ועקיצות, לטיפול במחלות עיניים ובכאבי חזה וכליה ( 1525 AN HERBAL).

הרמב"ם במאה ה-12 מזכיר מספר מינים של פיגם ושימושיהם: "סדאב, קיימים מינים הרבה, למשל אחד מדברי, אחד הררי ואחד גני. הגני הוא שהספרדים קוראים בשם 'רוטה'. המדברי הוא 'אל-פיג'ן' או 'תאפסיא'. אומרים ש'אל-חזא' ו'אל-זופרא' מוצאם מן המינים ההם"; "ואם יהיה שם נפח (גזים), אז תחקן אותו בשמן שנתבשל בו רודא"; "התאנים היבשים, כשיאכלו עם האגוז ורודה קודם לקיחת סם המות, יועיל, וישמרנו מהיזקו"; "ואם לא ימצא (תריאק לכל סמי המות), יקח רודה מדברית. . . כי זה יעמוד במקום התריאק הגדול בנשיכת האפעה, ולכן ראוי להכינו".

שימושי הפיגם ברפואה עממית
ברפואה העממית של עדות המזרח – תימן, הודו, צפון אפריקה – הפיגם משמש כתרופה בדוקה ומנוסה לריפוי דלקת פרקים, כאבי גב, כאבי ראש עזים, הרעלות קיבה, שיעול המלווה בליחה אצל תינוקות וילדים, דלקות עיניים, כינים בשיער הראש ודלקות אוזניים. בסקר על צמחיית הבר בישראל כמקור לתרופות, שנערך ב-1982 על ידי פרופ' דן פלביץ וצוות מדענים מאוניברסיטאות שונות בארץ, תועדו השימושים הרפואיים בפיגם אצל מטפלים מבני המיעוטים בכל אזורי הארץ. נמצא שימוש רב אצל מטפלים בדווים, ערבים ודרוזים מאזורים שונים – הגליל התחתון, הכרמל, השומרון והנגב. השימוש הוא בעיקר לריפוי כאבי ראש ולהמרצת מחזור הדם, להורדת חום, לטיפול באברים משותקים, לרענון העיניים לאחר מאמץ, להרחקת כינים מהראש, לשטיפת פצעים דלקתיים ולהרגעת כאבים כלליים בכל הגוף. חשוב לציין כי הפיגם מסוכן לנשים בהיריון.

הפקת שמן ומשרת פיגם
שמן פיגם. ממלאים צנצנת עד חציה בשמן זית, דוחסים לתוכה עלים וגבעולים של פיגם בכמות אשר תעלה את מפלס השמן עד לצוואר הצנצנת. פוקקים את הצנצנת ומניחים אותה בתוך סיר מלא מים. מביאים את המים שבסיר לידי רתיחה. מסננים את השמן כעבור יממה, השמן האתרי שבעלים יצא אל שמן הזית, ומתקבל שמן פיגם. שמן זה משמש – בדרך של מריחה ועיסוי – כתרופה יעילה מאוד לטיפול בדלקת פרקים ובכאבי גב עזים. רצוי למרוח את השמן כשהוא פושר.

לכאבי ראש עזים: טובלים את אצבעות הידיים בשמן פיגם, ומעסים בעדינות את הרקות.
לדלקות אוזניים: מטפטפים 3-2 טיפות מהשמן לכל אוזן, כשהוא פושר.

משרת פיגם. חולטים 100 גרם עלים וגבעולים בליטר מים רותחים. מסננים את המשרה ושותים כף גדושה. טוב נגד הרעלות קיבה.

לעיניים מודלקות או נפוחות: מנגבים את השמורות במשרה.
להרחקת כינים: שוטפים את הראש במשרה לאחר חפיפת הראש.

____

מקורות:
1. סקר צמחיית הבר בישראל כמקור לתרופות, משרד המדע והפיתוח, ירושלים 1985
2. צמחי המרפא של ארץ ישראל, פרופ' דן פלביץ, פרופ' זוהרה יניב, הוצאת תמוז-מודן 1991
3. צמחי מרפא ברפואה המודרנית, ד"ר מינה פארן, הוצאת אקדמון 1997
4. המדריך המקצועי לצמחי מרפא, ד"ר י.כהן, גל רן, הוצאת בראשית -1996
5. הכתבים הרפואיים של הרמב"ם, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים

נעמי כהן-קפאח – בוטנאית, MA, B.SC, הרבליסטית, מנהלת מרכז הדרכה "דרך חיים לבריאות" ברחובות וחניכה בקורס מורי דרך של מכון לנדר בירושלים