בילדותי שנאתי את ריחו של הפיגם, שהיו לו שימושים רבים. גידלנו כמה שיחי פיגם בגינה, השתמשנו בעלי הפיגם להכנת תרופות, שיקויים ובעיקר כצמח בשמים. זכורות לי הנשים הזקנות בשבת בבית הכנסת, נושאות בידיהן צרור קטן של גבעולי פיגם, ריחן ומיורן, אותם הן הריחו בכל הזדמנות. ואילו אני נרתעתי מהם, אולי מפני שסמלו עבורי את כל הישן והמיושן שביקשתי להתרחק ממנו. אילו רק ידעתי אז את כל הטוב והתועלת שאפיק מצמח זה בעתיד, אולי הייתי נותנת לו יותר כבוד ומנסה לשאוב ידע וללמוד מניסיונם הרב של סבי וסבתי ז"ל, בריפוי אנשים בעזרת הפיגם וצמחים נוספים. בערבית נקרא הצמח פי ג'אן, כלומר יש בו שד. הקדמונים סברו שיש בפיגם תכונה המגרשת שדים. בני העדה התימנית קוראים לו שדאב – שד בו, והם מאמינים שצמח זה טוב כנגד עין הרע, ומשתמשים בו גם להבדלה. בחתונה תימנית ובחינה המסורתית תולים על בגד הכלה כמה גבעולי פיגם להרחקת שדים ונגד עין הרע. אף בברית המילה, תלו על בגדי התינוק עלי שאדב, או לפחות הניחו מתחת לכרית בעריסה, כדי לשומרו מעין רעה וממזיקים. תמיד גיחכתי למשמע אמונות אלו, אך לפני כעשרים שנה, בביקור בחי-בר בכרמל, בהשתלמות מורים לביולוגיה, שמענו מפי הזואולוג של המקום, שהרחלות לאחר ההמלטה מסתירות את הוולדות בין שיחי הפיגם המרובים בחי-בר. הרחלות אינן חשודות כבעלות אמונות תפלות, וכנראה, ששיחי הפיגם מעניקים לוולדות הרכים הגנה מפני מזיקים שונים. ניסיתי לדלות מידע על שימושים בפיגם, ומצאתי מקורות רבים בהיסטוריה הרחוקה, מקורות ביהדות וברפואה העממית, אבל מעט מאוד מחקרים מדעיים, וחבל. צמח שהוכיח את יעילותו במשך אלפי שנים, חשוב שייחקר היטב ויגיע לשימוש נכון וזהיר על ידי כל הנצרכים לו. היכרות עם צמח הפיגם
מינקר (Minke) מצא שהחומרים RUTAMARIN ו-ARBORININ המצויים בפיגם הם בעלי אפקט מונע עוויתות של שרירים חלקים. החומר רוטין (RUTIN), שאף הוא מצוי בפיגם, נחקר רבות. זהו פלבנואיד, המכונה גם ויטמין P, שנמצא בצמח בריכוז גבוה. נמצא שחומר זה מכווץ כלי דם ומפחית את שביריות כלי הדם. לחומר זה יש פעילות אנטי דלקתית. אחת ההשפעות הפיזיולוגיות הבולטות של הפלבנואידים היא עובדת היותם אנטי אוקסידנטים, כלומר מנטרלים רדיקלים חופשיים. הנזק הרב שגורמים הרדיקלים החופשיים יכול לגרום לפגיעה בקרומי התאים ולהתפתחות מחלות כגון דלקות מפרקים, שגרון מחלות לב, ריאות וכבד, מחלות אוטואימוניות, מחלות אלרגיות ואף סרטן וטרשת נפוצה. הרוטין מוסף לכדורי ויטמין C – מיצוי של פקעות ורדים, אסרולה, רוטין, ביופלנואידים ממקורות טבעיים, המועילים מזינים, מונעים נזקי חמצון ומסייעים לשמור על בריאות תקינה. שימושי הפיגם בהיסטוריה מרשם מימי הביניים ממליץ על שימוש בפיגם למניעת דיבור בשינה. "קח זרעים ועלים של פיגם, ערבב היטב עם חומץ ומשרה שעורים, סנן דרך בד נקי והשקה את הלקוח (LEYEL 1938 ). דיוסקורידס ממליץ על הצמח כטוב נגד הרעלות, הכשת נחש, כאבי חזה,דלקת ריאות, מחלות מעיים ודלקות שונות. פירות מבושלים ביין שימשו לגירוש תולעים, ויחד עם דבש כנגד כאבי פרקים, כאבי עיניים, כאבי ראש ולחיזוק הראייה ( 1934 GUNTHER). במאה ה-16 שימש הפיגם כסגולה להרגעת כאבי ראש, לגירוש הטמטום וניקוי המוח, לריפוי מחלות טחול וכבד, להכנת תחבושות לשיכוך כאבים, לסתירת הרעלות, הכשות ועקיצות, לטיפול במחלות עיניים ובכאבי חזה וכליה ( 1525 AN HERBAL). הרמב"ם במאה ה-12 מזכיר מספר מינים של פיגם ושימושיהם: "סדאב, קיימים מינים הרבה, למשל אחד מדברי, אחד הררי ואחד גני. הגני הוא שהספרדים קוראים בשם 'רוטה'. המדברי הוא 'אל-פיג'ן' או 'תאפסיא'. אומרים ש'אל-חזא' ו'אל-זופרא' מוצאם מן המינים ההם"; "ואם יהיה שם נפח (גזים), אז תחקן אותו בשמן שנתבשל בו רודא"; "התאנים היבשים, כשיאכלו עם האגוז ורודה קודם לקיחת סם המות, יועיל, וישמרנו מהיזקו"; "ואם לא ימצא (תריאק לכל סמי המות), יקח רודה מדברית. . . כי זה יעמוד במקום התריאק הגדול בנשיכת האפעה, ולכן ראוי להכינו". שימושי הפיגם ברפואה עממית הפקת שמן ומשרת פיגם לכאבי ראש עזים: טובלים את אצבעות הידיים בשמן פיגם, ומעסים בעדינות את הרקות. משרת פיגם. חולטים 100 גרם עלים וגבעולים בליטר מים רותחים. מסננים את המשרה ושותים כף גדושה. טוב נגד הרעלות קיבה. לעיניים מודלקות או נפוחות: מנגבים את השמורות במשרה. ____ מקורות: נעמי כהן-קפאח – בוטנאית, MA, B.SC, הרבליסטית, מנהלת מרכז הדרכה "דרך חיים לבריאות" ברחובות וחניכה בקורס מורי דרך של מכון לנדר בירושלים |
תפרחת זהובה, ריח עז וסודות ריפוי טבעיים הופכים את הפיגם לצמח ששווה לכולנו להכיר. הקדמונים סברו שהפיגם מגרש שדים, הרמב"ם הכיר בסגולותיו הרפואיות וגם כיום הוא משמש ברפואה עממית למגוון תחלואים פורסם 7.3.13 |
תגובות
תגובות
Array
(
)
שרית ליבוביץ זלץ הגיב:
נהנתי לקרוא! תודה על כל הידע שלך נעמי. שרית מנאות קדומים