מה ידעתי על הארץ הנמצאת מאחורי הצד האחר של הים התיכון בחצי האי האיברי? ידעתי שזו הארץ של חלוץ מגלי היבשות, ואסקו דה גאמה, שהקיף לראשונה את כף התקווה הטובה ופתח את הדרך להודו ואסיה. ידעתי שפורטוגל היתה בזמנו מעצמה שמגלי הארצות שלה פילסו הדרך למושבות באסיה ובאמריקה, שתור הזהב שלה היה קצר והפורטוגזים נאחזו בשתי מושבות באפריקה, מוזמביק ואנגולה, שזכו בעצמאות לאחר מלחמה עקובה מדם. ועוד ידעתי על גירוש יהודי פורטוגל שמגורשי ספרד מצאו בה מקלט. לקריאה נוספת:
בקיצור – ארץ אירופאית, המזכירה את יוון ואיטליה, וגם את ספרד וצרפת עם נופך משלה. הדרכים מתוחזקות להפליא, שלטים מאירי עיניים, כיכרות ומסלולים רחבים, גשרים כמו הגשר המוביל לליסבון הבירה, שהוא שילוב של הגולדן גייט בסן פרנסיסקו וגשר המיתרים בירושלים. קל להתמצא ולהגיע לכל מקום, אפילו מרוחק. ואם הזכרנו מרחקים, מומלץ לשהות באחד המנזרים שהפכו מלונות, המכונים פוסדות, שילוב הולם של שימור הישן והחדש. קירות בעובי מטר וחצי, חלונות המזכירים מבצרים עתיקים עם תריס חשמלי, מסדרונות ארוכים ואפלים ופינות מסתור עם רהיטים עתיקים מעוצבים בהוד; חדר אוכל המזכיר אולם במבצר האבירים בעכו עם מזון של שף מעוטר בארבעה כוכבים. הפוסדה ששהינו בה היתה מבצר ענק אי שם בצפון מזרח הארץ, בניין הנישא לגובה שעל קירותיו החיצוניים פסלי מלכים עטורי קרבות, שהשתרע על פני שטח נרחב, שחלקים ממנו עדיין עומדים בשיממונם, בצד חדרים מאובזרים בכל הנוחיות. אתה מחזיק מפתח במשקל חצי קילו, מהימים ההם, מטייל בגינה מוקפת חומה גבוהה עם עצי הדר, פותח את דלת החדר וחווה מה שנזיר חש לפני אלף שנה. ויש גם בריכה מודרנית ובריכה עתיקה לאגירת מים המזכירה את הבריכות בפרדסים אצלנו, וגינה שהיא שילוב של גן מטופח וחורש טבעי עם עצים ושיחים וגם עץ תאנה שקטפתי ממנו תאנים עסיסיות.
ישן וחדש בהרמוניה. ליד ארמון הקיץ המרהיב של מלכי פורטוגל עומד מלון פוסדה ששימש בעבר מנזר וסביבו ביום שבת נערכה חגיגה עממית, מזיגה של שוק ביתני מזון, ביגוד וחפצי אמנות מקומיים ולהקות שחקנים בלבוש מסורתי צבעוני ומקהלה רעשנית שהכתה בתופים בקולי קולות. בעיירת חוף קרובה נהרו המונים להקרנת וידאו מפינג מודרני על חזית בית, והווידאו ריצד בתזזית, הבית נבנה וקיבל תצורות ימיות, השתנה ונבנה שוב ולחנות אפשר היה רק בקניון הענק בקרבת מקום, שיכול לבלוע בתוכו שלושה קניונים בישראל.
פורטוגל שוכנת לחוף ים. יש בה שכיות חמדה של כפרים ועיירות הנושקים לאוקיינוס האטלנטי. בעיירה נזרה (Nazaré) טיפסנו במדרגות אין סוף למצוק מרהיב ואחרים נסעו למרום הסלע בכביש פתלתל. בפסגה, בקן נשרים מול תהום, נשקף חוף ים זהוב והאנשים וסוכות הנופשים נראו כחגבים בחול הבתולי הלבן. למעלה, בשיא הגובה, מלבד מסעדות, לא תאמינו מצויה זירה למלחמת שוורים. שלא כמו בספרד השכנה, כאן לא הורגים את הפרים רק מוציאים להם את הנשמה. ואם מדובר בהרג, הרי ברחוב המרכזי של הכרך הסואן ליסבון הבירה ישנה כיכר בשם רוסו, שם היו מעלים על המוקד את היהודים שסירבו להמיר דתם. היום מקיימים שם לעת בוקר שוק פרחים, אכן נפלאות דרכי הגורל. חלק ממגורשי ספרד היגרו לפורטוגל תמורת כופר, אבל אז הגיע גירוש פורטוגל. עכשיו יש בארץ המונה יותר מ-10 מיליון תושבים רק 750 יהודים, רובם בליסבון.
לאחר סיום תקופת הדיקטטורה של סלזר, שנמשכה 36 שנים, באה מהפכת הציפורנים כאשר החיילים שמו בקנים פרחי ציפורן ופורטוגל שינתה המשטר לדמוקרטי והשתלבה באירופה. המכוניות בכבישים די חדישות, בתי האופנה גדושים סחורה, אבל הלבוש של האנשים הוא בסיסי, התושבים מתלוננים על המצב הכלכלי, אבל לתייר זה דווקא מסייע, כי המזון זול, מלבד מקומות היוקרה לתיירים.
וסקו דה גאמה גילה נתיב לעולם חדש ולי כישראלי, אשר חרש עשרות מדינות, היתה פורטוגל תגלית נעימה, ארץ ירוקה ושלווה, עם ארמונות שאינם מביישים מעצמה אירופית, מבצרים שמורים, כפרים מטופחים ואנשים מסבירי פנים וגם גן בוטני חביב במורדות הר בבירה ליסבון, שם אמרתי שלום צבר עם ענפים עבים מדושנים ובראשם פרי אדמוני עסיסי קורץ, שהזכיר שהטיול עומד להסתיים ואני חוזר הביתה.
___ עודד קפליוק – ממייסדי הערוץ הראשון, בעלים של החברה להפקת סרטים "ביקון" ובעלים משותף של החברה להקרנות מולטי מדיה בתערוכות, אירועים ותוכניות טלוויזיה וידאו פלוס, ומחברם של הספרים: "עדשה מוטרפת", "אהבת שקרים לבנים" ו"תמרה והאיש עם עיני הזיקית". • התקשורת בחסות world8 המפעילה סים בינלאומי לשיחות וגלישה ביותר מ-150 מדינות בעולם, ללא חבילות |
