תפריט עמוד

אפשר לספור על יד אחת את המקומות שזכו להחשב ל"תחנת חובה". פונדקי דרכים במובן הטוב והמלא של המילה שכבר בתחילת הנסיעה מצפים למנוחה שתביא ההגה אליהם. כמה מקומות כאלה אתם מכירים שבכל נסיעה מתוכננת בהם עצירה? החומוס באבו גוש היה כזה, לפני המון שנים, לפני שפתחו את כביש מספר 1 ואבו גוש נותרה קצת בצד. פונדק דברת, על כביש 65 היה מוסד מכובד כזה עד לפני עשר שנים, אבל לא עוד. המקום הוזנח ונראה עכשיו במצב נורא. הפנקייק מול בית ינאי בשרון הצפוני כמעט רכש מעמד כזה אבל מאז הדרדר למחוזות אחרים. על הרקע המדכדך הזה בולט פונדק יטבתה כסמל של יציבות ואפילו פריחה. במשך כמה עשורים רצופים קשה לחשוב על נסיעה לאילת שאינה מובילה אל מגרש החניה שלו. במשך כמה עשורים נמדדת כל נסיעה לדרום בפרקי הזמן שיקח לנו להגיע אליו ובפרק הזמן שניסע אחרי שנעצור בו, מתודלקים בשוקו.

היציבות הזו בפופולריות, והמעמד הבלתי מעורער כ"תחנת חובה ישראלית" אינם מעידים על כך שמקום מיושן. להיפך, חידושים ושיפוצים רבים שנערכו בו לאחרונה צבעו אותו בצבעים חיים, בוהקים, ומעניקים למבקרים בו הרגשה טובה, של התחדשות.

במקום פועלת מסעדה כשרה בשירות עצמי שפתוחה 24 שעות ביממה. חנות מזכרות מיוחדת, מרכז מידע שמספק חומר הסברה, מסלולים ורקע למטיילים באזור וגלידריה ביתית שמתמחה במעדני חלב ושמנת של מחלבות יטבתה. לפונדק יש חניון גדול ונוח ובעיקר יש בו מיזוג אוויר משובח ושירותים צמודים.
מהמקום יוצאים "לפי הזמנה, טיולי סוסים וכרכרות, סיורי "סובב יטבתה" להכרת הקיבוץ.

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: