פולחן האומבנדה – מברזיל לאורוגוואי

בכל לילה מאבדים אלפי אורוגוואים את הכרתם ומוסרים את גופם לשלטונן של רוחות. זה קורה לקול הלמות תופים, בטקסים אפופי מסתורין הנערכים במאות מקדשים קטנים המוארים בנרות. זוהי דת האוּמְבַּנְדָה — פולחן אלילים ורוחות שמקורו בברזיל, שאותו מנהלים באורוגוואי מאמינים רבים, הפוקדים במקביל גם את הכנסייה הקתולית.
מקור האומבנדה בדתות אנימסטיות – המאמינות בקיום יסוד רוחני בכל דבר, חי או דומם – שהתפתחו ב"עולם החדש". זהו גלגול של פולחנים אפריקאיים שהביאו עבדים שחורים מאפריקה, והוא מזכיר במידה רבה את הסנטרייה הנפוצה בקובה (ראו "מסע אחר" 112) ואת הקַנְדוֹמְבְּלֶה הרווחת בברזיל (ראו "מסע אחר" 34, 79 ו־142).
ביום הטקס מגיעים המאמינים למקדש לבושים בבגדי חג, ומביאים איתם מנחות לרוחות, בדרך כלל אוכל ושתייה. התופים מתחילים להלום, והמאמינים מתחילים לרקוד במעגל ובאותו הזמן לחוג סביב עצמם. הטקס מנוהל על ידי כוהן או כוהנת; האומבנדה היא אחת הדתות המעטות שבהן לנשים יש מעמד שווה לגברים. הכוהנים נקראים "פאי" או "מַאֵה" שמשמעותם בפורטוגזית "אבא" או "אמא". באומבנדה משתמשים בהרבה מלים בפורטוגזית, מכיוון שהדת הגיעה לאורוגוואי מברזיל, ככל הנראה בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים.

זוג בחוף רמירז שבמונטויידאו נושא ספינה מיניאטורית ובה פרחים וסבונים, נרות ומזון, בשמים ומנחות נוספות לאימנז'ה. חגה של אלת הים מצוין מידי שנה ב-2 בפברואר

אל הברק ואדון הגבעות
הכוהנת סוסנה אַנדְרַדָה היא "מאה" פופולרית מאוד, המשמשת מדיום שדרכו נכנסות

הרוחות לגופם של המאמינים, דבר האמור לטהר את נשמתם. הרוחות הן של אבות אבותיהם של שחורים שהובאו כעבדים לאמריקה, של אינדיאנים ילידי היבשת או של אלים וכוחות אנרגטיים אחרים שמקורם באפריקה.
אלמנטים רבים בטקס נועדו למשוך את הרוחות: מזון המוגש כמנחה, נרות דולקים, קטורת, שירה של הנוכחים, בגדים חגיגיים, צלילי רעשנים, מחרוזות צוואר ופרחים המקשטים את המקדש. "אבל התוף הוא האמצעי החשוב ביותר כדי לקרוא להן", אומרת אנדרדה.
היא מסבירה שהמאמינים חייבים להסתובב ולחוג סביב עצמם, כי בדרך זו "הרוחות מסתדרות בנוח בתוך העולם הגשמי". כשהרוח מתגלמת לבסוף בגופם של המאמינים, מתרחשת תופעה מרתקת: הם מתחילים לדבר "פוֹרטוניוֹל", תערובת של פורטוגזית וספרדית, שפה שמדברים בערי הגבול שבין ברזיל לאורוגוואי. מסיבה כלשהי, מעולם לא הופיעה רוח הדוברת אנגלית, איטלקית, הונגרית ואפילו לא דיאלקט אפריקאי.

מאמינים מקבלים את ברכתה של מאה שירלי דה שאנגו במהלך טקס דתי. האומבנדה היא אחת הדתות המעטות שבהן לנשים יש מעמד שווה לגברים

מאה אנדרדה מגדירה את האומבנדה כ"תערובת של אמונות ילידיות אמריקאיות, עם קתוליות אירופאית, אפריקניזם, אמונה ברוחות, ובנוסף – חלקים מפילוסופיה הודית המדברת על גלגול נשמות". המאמינים סוגדים גם לכוחות הטבע, שמיוצגים על ידי אלים שיכולים לגמול למאמינים בחסדים ובטובות. בין האלים המייצגים את הטבע נמצאים שָנגוֹ – אל הברק; יַנְסָה – אל הרוח; אוֹמוּלוּ – אל האדמה; אוֹקסוֹסה – אדון הגבעות.
ההשפעה של הנצרות הקתולית ניכרת בפסלונים של אלי האומבנדה, הדומים לקדושים נוצרים. העבדים השחורים אימצו את האיקונות של הקדושים הנוצרים כדי לייצג את אליהם ולסגוד להם בסתר, בלי לעורר את חשדם של אדוניהם הלבנים. כך, למשל, אלת הנהרות אוֹקסוּם מיוצגת על ידי צלמית של הבתולה שהתעברה בטהרה. האל האפריקאי אֶקסוּ הפך למזוהה עם השטן הנוצרי, ואלת הים אימנז'ה (או ימנז'ה) נראית כמו בתולה נוצרית ולא כאלילה אפריקאית: עורה לבן, שיערה ארוך וחלק, תווי פניה מערביים.

חגה של אלת הים
אימנז'ה, אלת הים בדת הקנדומבלה, הפכה לאלה שמייצגת יותר מכל גם את האומבנדה. "האלה אפשרה לנו להביא את אמונתנו אל האנשים", אומרת מאה אנדרדה. אימנז'ה הפכה

לסמל חשוב עבור המוני אורוגוואים, עד כדי כך שפסל של הבתולה הפגאנית הוצב במונטווידאו (Montevideo) הבירה, למרות התנגדות רבה ואף שאורוגוואי היא מדינה חילונית על פי החוקה.
באורוגוואי, כפי שנעשה בסלוודור דה באהייה שבברזיל (ראו "מסע אחר" 142), חוגגים את חגה של אימנז'ה מדי שנה ב־2 בפברואר. ביום זה יורדים רבבות אנשים לחופי ריו דה לה פלטה (Rio de la Plata), ומניחים מנחות לכבוד מלכת הים. אורוגוואים רבים המגדירים עצמם קתולים או בני דתות אחרות משתתפים אף הם בחגיגות. הקהל מגיע לחופים שונים ומניח בתוך סירות מעץ, מגומי ואפילו מקלקר מנחות מסוגים שונים: אוכל,

הכוהנת סוסנה אנדרדה מצלצלת בפעמון בתחילת טקס שנערך במקדשה שבמונטווידאו. לדבריה, צלצול הפעמון לא נועד רק כדי להסב את תשומת הלב של המאמינים, אלא גם את זו של הרוחות שאיתן תעבוד במהלך הטקס

שתייה, בשמים, איקונות, מכתבים, נרות דולקים, קונכיות ואינספור חפצים נוספים.
את הטקס בחוף מנהלים כוהנים וכוהנות הלבושים בתלבושת המסורתית של העיר הברזילאית סלוודור דה באהייה. המאמינים רוקדים לקצב התופים, ויש המקריבים כמנחה תרנגולת, כבש או טלה, באמונה שבתמורה לקורבן תביא להם אימנז'ה אהבה, בריאות, עבודה ושפע.
"באופן בסיסי, הרעיון הוא לתת מנחה שהאל אוהב על מנת לקבל ממנו את מה שמבקשים", מסבירה אנדרדה. סוד ההצלחה של האומבנדה טמון בדיוק במכניזם הפשוט הזה. אורוגוואי נמצאת במשבר כלכלי מתמשך כבר עשרות שנים. במצב כזה, האומבנדה מציעה פתרונות מהירים.
את המנחה בוחרים בהתאם להעדפות של האל שאליו פונים. אקסו, למשל, מעדיף אלכוהול וסיגרים. את המנחות האהובות על ידי האלים אפשר להשיג בחנויות מיוחדות הנקראות "סנטרייס", ההולכות ומתרבות במונטווידאו, והופכות לרווחיות יותר ויותר. בחנויות אלה מוכרים גם נרות שחורים, גולגולות וצלמיות של השטן. אלה מנחות שנותנים כשמבקשים מהרוח לפגוע באדם מסוים. "אני לא יודע אם הם מצליחים לפגוע, אבל לפחות הם מנסים", אומר בעל חנות סנטרייה שלא רצה להזדהות.

מלכת השקר
ההצלחה ההולכת וגדלה של האומבנדה נתקלת בהתנגדויות מגורמים שונים. בשנה שעברה חוּלל פסלה של אימנז'ה בבירה מונטווידאו, ונכתבה עליו הססמה "מלכת השקר". כנסייה אוונגליסטית בדלנית ועשירה, "הכנסייה האוניברסלית של ממלכת האל", תוקפת ללא הרף את חסידי האומבנדה ברדיו ובטלוויזיה. לעיתונות מגיעים מכתבי תלונה על טקסי הקרבת חיות הקשורים לאומבנדה. ויש גם יוזמות חקיקה נגד "רעשים מטרידים" וטקסי הקרבת הקורבנות, שאם יתקבלו יפגעו בחירותם של המאמינים.

למרות הביקורת, חופש הדת באורוגוואי מאפשר את פעילות המאמינים. מאה אנדרדה ובן זוגה מוציאים לאור עיתון של האומבנדה, יש להם אתר אינטרנט וארגון המתעמת פוליטית עם המתנגדים לדת. זאת ועוד: "ארגון מקדשי האומבנדה" הצליח להתקבל ל"קואליציית השמאל", הכוח הפוליטי הגדול ביותר כיום באורוגוואי, שזכה בחודש שעבר בניצחון היסטורי בבחירות, כאשר לראשונה נבחר באורוגוואי נשיא ממפלגת השמאל.
חסידי האומבנדה מקווים כי עכשיו, כאשר הם שותפים לכוח הפוליטי המוביל במדינה, הם יצליחו לסכל כל יוזמה לחקיקה שתגביל את צעדיהם, ולהמשיך לרקוד ולמסור את גופם לשלטונן של רוחות, לקול הלמות תופים.