פארק אדמית נמצא ברמת אדמית שממנה נשקפים הנופים ההרריים של הגליל המערבי ומפרץ חיפה. האזור מאופיין בנוף פראי של מצוקי נחל בצת ונחת נמר. יש כאן חניונים ובהם שולחנות פיקניק, מי שתייה ושירותים. בפארק ניטעו עצי בוסתן ועצי יער, סומנו מסלולי טיול ונקבעו נקודות תצפית – כל מה שצריך לבילוי נעים בחיק הטבע. רמת אדמית היא חלק מרכס ראש הנקרה, במערבו של הגליל העליון. הרמה מתנשאת כ – 400 מטרים מעל פני הים. העתק (שבר גיאולוגי) הרים את הרמה מצד דרום ודרום-ומזרח, תוך כדי יצירת מדרונות זקופים, הניצבים כקיר מעל לנחל בצת. לעומת זאת, כלפי צפון, רמת אדמית משתפלת במתינות. רמת אדמית מסתיימת במערבה ב"חרטום" תלול, ששני נחלים עמוקים מנתקים אותו מסביבתו: במערב – הגיא העמוק של נחל נמר ובמזרח – נחל בצת, מהנחלים הארוכים בגליל. הסלע הבונה את רמת אדמית הוא בעיקרו דולומיט – סלע קשה וסדוק. המשקעים הרבים היורדים באזור, כ – 750 מ"מ בשנה בממוצע, ממסים את הסלעים, יוצרים בהם מערות רבות ואזורים טרשיים. בחלק מהמערות, דוגמת מערת נמר, יש נטיפים וזקיפים. חורבת אדמית אמנם לא נחפרה, אך ממצאי החרסים במקום מעידים על רצף התיישבות שראשיתו בתקופת הברונזה הקדומה ואחריתו בתקופה העות'מאנית. מסביב לחורבה נמצאו שרידים חצובים של גיתות ובתי בד.
פארק אדמית
קרן קימת לישראל החלה בנטיעת יער אדמית בשנות ה-50, אך חורבת אדמית נותרה בשיממונה כשהיא הולכת ונפגעת מרעיית יתר של עזים, מכריתת עצי החורש ומשריפות. בשנת 1995 נפל דבר. קרן קימת לישראל החלה בעבודות להפיכת השטח, שהיה מכוסה כולו בשיחים קוצניים, לגן עדן זוטא. ידיו האמונות של היערן חוללו פלאים. במדרונות חורבת אדמית שוחזרה מערכת של חקלאות מסורתית ובה טראסות (מדרגות חקלאיות) המגדלות בוסתנים של עצי פרי כמו תאנה, חרוב, משמש, עצי הדר, אגוז מלך, שקד, רימון, גפן וזית. בין הטראסות פזורות פה ושם גם משוכות צבר. במדרון הצפוני של חורבת אדמית הוקצה שטח מיוחד לחלקת צמחי תבלין, ביניהם אזוב מצוי, צתרנית משובלת, אזוביון דגול, זוטה לבנה וצמחים אחרים, שיכולים להתקיים כאן ללא השקיה מלאכותית. במעגל החיצון של הפארק נטועים עצים מחטניים ועצי חורש ים תיכוני. במדרון המערבי ניטעה חלקה גדולה של עצי ארז, רובם עצי ארז אטלנטי. מוצאו של הארז האטלנטי הוא בהרי האטלס שבצפון אפריקה, אך מסתבר כי העץ מתאקלם היטב בהרי הגליל. פה ושם ניטעו בחלקה גם עצי ארז לבנון וארז הימלאי. בפארק אדמית מצאו מקלט ובית גם עצי חורש גדולים שהיו בסכנת כריתה. עצי אלון מצוי, אלה ארצישראלית ועצי חרוב, שנמצאו בסכנה בגלל סלילת כביש חדש או הרחבת יישוב, הועתקו על ידי קק"ל לאתרם החדש בפארק והם נראים עתה כמו בני בית לכל דבר. דרך הנוף
דרך הנוף הראשית בפארק חד סטרית. לאחר הכניסה בשער הפארק הדרך פונה שמאלה ומקיפה את חורבת אדמית ממזרח. בהמשך הדרך מגיעה לרחבת החניה העליונה של הפארק. כדאי לחנות כאן ולהתחיל לחוות את הפארק ונופיו: לשוטט בין בתי החורבה, לצפות אל מרחבי הגליל וגבול הלבנון, או לערוך טיול נינוח באחד מהשבילים המסומנים – "שביל ערוגות הבושם" ו"שביל הטרסות", המוביל למערת קשת. בחניון אדמית הסמוך אפשר ליהנות מפיקניק וליהנות בקיץ מבריזה קלה המגיעה מכיוון הים. דרך הנוף ממשיכה בהקפת חורבת אדמית מדרום ומגיעה לחניון הקרוי "חניונוף", בשל חלון הנוף הרחב הנראה ממנו. בחניון – שולחנות עם נגישות לנכים, מי שתייה ושירותים ביולוגיים. בקצה המערבי של החניון נמצאת נקודת תצפית המשקיפה אל המרחב שבין רכס הסולם והכרמל. מכאן יוצאים שני שבילים מעגליים, החוזרים לחניון. שביל אחד מוליך למערת הקשת, השוכנת במרחק של חמש דקות הליכה מהחניון; השביל השני מטפס לחורבת אדמית דרך חלקת הארזים וצמחי התבלין, ואחר כך שב בחזרה לנקודת המוצא.
מסלולי טיול
שביל מערת הקשת
אופי המסלול: מסלול קל מאוד לאורך מצוק רמת אדמית, המוביל למערת הקשת ולמצפור
משך הליכה: כחצי שעה
סימון שבילים: מהחניון מתחילים בשביל קצר מסומן בירוק המוביל אל מערת הקשת, משם ממשיכים בשביל המסומן באדום.
השביל יוצא מהחניון מערבה ועובר דרך גדר בקר במעבר מטיילים. כאן פונים מערבה (ימינה) בשביל המסומן בירוק, ותוך דקותיים נמצאים מעל התהום העמוקה של מערת הקשת. בעבר זו הייתה מערה רגילה לכל דבר, אלא שכאן קרה מקרה מוזר: רוב תקרת המערה התמוטטה ורק רצועה צרה של סלע נשארה תלויה באוויר. אפשר לחזור מיד לחניון, אך אנו ממליצים על המשך המסלול. מהמערה צועדים מזרחה על שפת המצוק, בהתאם לסימון השבילים האדום ומגיעים לאחר כ-200 מטרים למצפור אמיר (לזכרו של סא"ל אמיר מיטל, מפקד סיירת גולני שנהרג בדצמבר 1988 בפשיטה על יעדי מחבלים בלבנון). מכאן נפרשים נופי הגליל העליון ממישור החוף ועד גוש הרי מירון. מבט למטה, מראש המצוק, המתנשא 150 מטרים מעל לעמק של נחל בצת, בתוספת כמויות בלתי מבוקרות של אוויר צח, עלול לגרום לסחרחורת קלה למי שאינו מורגל בכגון אלה. השביל ממשיך מזרחה על דרגש סלע גדול ומגיע למעבר נוסף בגדר. עוברים בפתח ומטפסים בגרם מדרגות אבן, המוליך בחזרה לרחבת החניה.
שביל הבוסתנים
אופי המסלול: מסלול קל שעובר בחלקת הארזים ובשביל התבלינים, עולה לחורבת אדמית וחוזר לחניון.
משך ההליכה: כשעה עד שעה וחצי
סימון השביל: שילוט עץ
מחניון מערת הקשת צועדים מערבה למרפסת התצפית שצמודה לחניון. מכאן פונים צפונה ועוברים בחלקת יער צעיר. לצדנו צומחים חרובים, אלונים ואורנים, ופה ושם גם ארזים. השביל מתעקל בין עצי ברוש וחוצה את דרך הנוף של הפארק (היזהרו מרכב שעלול לחלוף בדרך!). לאחר החצייה נטפס אל משטח סלע שבו נמצאים שרידים של בית בד חצוב בסלע. מכאן השביל ממשיך למדרון הצפוני של חורבת אדמית. הוא מתפתל כנחש בין עצי בוסתן ומוביל אל טרסות התבלינים, הלא הן "ערוגות הבושם". כאן מנסה קק"ל לאקלם מינים שונים של צמחי תבלין. מכאן נמשיך למצפור הצפוני, המשקיף על הגבול בין לבנון וישראל. אחר כך נצעד דרומה, לליבה של חורבת אדמית, בין שרידי בתי אבן ועצי תאנה גדולים. יערני קק"ל מנסים להציל את עצי התאנה המרשימים ממזיק בשם נובר התאנה, שזחליו נוברים בגזעים ובענפים הראשיים של העצים וגורמים להם נזקים קשים. בצדה המערבי של החורבה נמצאת נקודת תצפית נוספת. הספסלים שבצל עץ אורן גדול נותנים לנו הזדמנות לשבת בנחת וליהנות מהמראות. בטרם נרד דרך חלקות הבוסתנים אל ה"חניונוף", שם מסתיים המסלול, נעבור דרך המצפור הדרומי, המעניק תמונה רחבה של הרי הגליל, מהר מירון ועד חוף הים. איך מגיעים?
נוסעים מזרחה משלומי בכביש הצפון (כביש מס' 899) כארבעה קילומטרים. מעט לפני מושב יערה פונים צפונה בכביש המעפיל בעיקולים חדים לעבר קיבוץ אדמית (כביש מס' 8993). הכניסה לפארק אדמית נמצאת בראש הרמה, כארבעה קילומטרים מהצומת, מעט לפני הכניסה לקיבוץ אדמית.
עוד בסביבה
יער חניתה ואתר חומה ומגדל, מוזיאון חניתה ומערת הסולם, מערת שרך ונחל בצת, חניון הילד היהודי בנחל שרך וחורבת דנעילה, ראש הנקרה, טיילת ראש הנקרה – אכזיב, חניון לימן.
איך נוצרה מערת הקשת?
האגדה מספרת על חבורת שודדים שמצאה את לחמה בשוד עוברי אורח שעברו בנחל בצת. לילה אחד נגלה הנביא לאחד השודדים והזהיר אותם שאם לא יחזרו למוטב, מרה תהיה אחריתם. בבוקר סיפר השודד על החזון שחזה, וביקש מהם שיפסיקו לשדוד ויהפכו לחקלאים. השודדים לא השתכנעו. החוזר בתשובה המשיך להציק להם ועל כן החליטו להיפטר ממנו. הם הבטיחו לו שרק ישדדו את השיירה הגדולה המתקרבת אליהם ואז יחדלו ממעשיהם הרעים. השודדים העמידו אותו כתצפיתן בראש מערת הקשת, שתקרתה הייתה אז שלמה, וחיכו להזדמנות הראשונה להשליך אותו משם לתהום. בדיוק אז מוטט האל את תקרת המערה על השודדים שעמדו עליה. רק במקום שבו עמד השודד הטוב נשארה התקרה, הלא היא הקשת הקיימת עד עצם היום הזה. |
|
