עתלית: טיול באזור

• עונה מומלצת: כל השנה

• התאמה: כל המשפחה

• קושי מסלול: קל 

• אורך מסלול: כ- 2 ק"מ 

• משך מסלול: כשעתיים 

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 4, "הכרמל"

• המסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים

הגעה מהמרכז: ניסע צפונה בכביש החוף החדש (מס' 2). במחלף עתלית פונים לכיוון עתלית. לאחר הפניה מהמחלף מערבה (שמאלה), במקום לפנות בצומת הבא שמאלה לעבר הישוב עתלית, נמשיך ישר, מערבה. מימין לדרך תימצא הכניסה למחנה המעפילים עתלית. מעט בהמשך הדרך, המתעקלת שמאלה (דרומה), מיד לאחר שהדרך חולפת על פני הגשרון מעל נחל אורן, נבחין בסימון שבילים שחור המעפיל אל רכס הכורכר שמשמאלנו. מעברה האחר של מסילת הרכבת העוברת במקום ישנה נקודת תצפית טובה על ציפורים. בהמשך אפשר לחזור אל הפנייה לישוב עתלית ולפנות שם ימינה לעבר נווה ים ורצועת החוף היפה הנושקת לו. 

גלים מתנפצים אלי חוף שכולו סלעי כורכר מרשימים, בקיץ חבצלות חוף פורחות לבן, חומות מבצר נשגב המתריסות כנגד הגלים ושיני הזמן והים בקצה לשון יבשה, שרידי אורוות צלבניות חצובות בסלע הכורכר שבהן כמעט ניתן להריח את ניחוח הזבל והחציר, בריכות שסביבן מרחפים שחפים ועכשיו, בעונה, גם שפע עופות נודדים. בחווה הניסיונות החקלאיים של אהרון אהרונסון ובמחנה המעפילים המפורסם אפשר לספוג מעט ציונות. כל האתרים הללו נמצאים בסמיכות רבה זו לזו ובמרחק מאות מטרים בלבד מכביש החוף. 

את שביל הגישה אל חוות הניסיונות של אהרונסון, המקום שממנה העבירו אנשי מחתרת ניל"י אותות (בעיקר בעזרת בגדים צבעוניים התלויים על חבל כביסה) לאוניות הבריטיות, ניתן לראות בבירור כבר כשפונים במחלף עתלית. גם כיום ניתן לזהות את תוואי הדרך על פי דקלי הוושינגטוניה התמירים הנטועים משני עבריה. את הבאתם של הדקלים ארצה יש אגב לזקוף לזכותו של אהרונסון עצמו.

על האזור כולו נוכל להשקיף מבין שרידיו של מבצר צלבני קטן, לה-דטרוא שמו (שבטעות נקרא במפות רבות חורבת קרתה, שהיא שריד לישוב קדום הנמצא צפונית מכאן), שנבנה במרומי רכס הכורכר בשנת 1103. שמו של המבצר, שפירושו 'המעבר הצר', נובע ממיקומו. מזרחית לרכסי הכורכר עליהם הוקם המבצר יצרו המים הזורמים בנחל אורן ביצות אשר הפכו את המעבר לבלתי אפשרי. ממערב שוכן הים על חולותיו הבלתי עבירים. העוברים כאן הוכרחו לעבור במעבר היחיד שעליו חלש המבצר, כהגנה מפני תוקפים.

הצריפים המשוחזרים בהם התגוררו העצורים במחנה המעפילים

השביל, שסימונו שחור, מטפס במעלה הרכס הנמוך ומתחבר ברומו אל שביל מעגלי מסומן כחול. בסתיו מתמרים על הרכס עשרות רבות של שרביטי חצבים. בנוסף, נמצא כאן לא מעט סתווניות יורה וכרכום גיירדו. השביל, החולף בינות לצמחייה המכסה את הגבעה, מוביל אל אורוות סוסים צלבניות חצובות בסלע ואל החפיר העמוק שנחצב סביב המצודה. הוא ממשיך הלאה אל "המעבר הצר" עצמו. המעבר הנראה כיום הוא תוצאה של חציבה משנת 1898, שנועדה להרחיבו לקראת ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני. הקיסר נסע כאן במרכבתו בדרך מיפו, לביקור אצל הטמפלרים בחיפה.

למרות שרכס הכורכר אינו גבוה במיוחד נשקפים ממנו נופים יפים לכל עבר. ממזרח ניתן לראות את הכרמל והעמק שלמרגלותיו. מצפון נראה נחל אורן (החוצה את רכס הכורכר בפרצה שהורחבה כנראה בתקופות עתיקות כדי למנוע היווצרות ביצות) והלאה ממנו מבואותיה הדרומיים של חיפה. מדרום נוכל להשקיף על המשכו של רכס הכורכר, המקביל לקו החוף ועל בתיה הצפוניים של עתלית. במערב, נישא מעל לשון יבשה הבולטת אל תוך הים, ילכוד את מבטנו מבצר עתיק. גם מבצר זה נבנה על ידי הצלבנים, אולם רק 200 שנה מאוחר יותר, בראשית המאה ה- 13. מבצר זה היה המעוז האחרון שאותו החזיקו בארץ עד שנת 1291. כיום הביקור בו לא מתאפשר כיוון שהוא נמצא בתחומו של מחנה צבאי סודי ביותר.

מחנה המעפילים עתלית הוא כיום מוזיאון פעיל, שבו ניתן לחוות את תקופת ההעפלה באופנים שונים. במהלך ביקור במקום ניתן ללמוד על תולדות המחנה דרך סיור בשטחו, בצריפים משוחזרים, בתמונות ובסרטון. המחנה הוקם על ידי שלטונות המנדט הבריטי כדי לכלוא מעפילים שנתפסו בעת עלייתם לארץ ישראל באופן בלתי חוקי. דרך מחנה עתלית עברו כשישים אלף איש. במחנה נכלאו גם פעילי היישוב, שפעלו נגד הבריטים, ביניהם עצורי "השבת השחורה" ולוחמי אצ"ל ולח"י. המחנה התפרסם בעיקר בעקבות הפעולה הנועזת של הפלמ"ח, בליל 9 באוקטובר 1945, שבו שוחררו עצורי המחנה. עם הקמת המדינה שימש המחנה כאחד מאתרי הקליטה לגלי העלייה ההמונית שהגיעו ארצה, וכמחנה קליטה זמני לגרעין שהתיישב לאחר מכן בקיבוץ עין כרמל הסמוך לעתלית. פרטים נוספים על מחנה המעפילים ותיאום ביקור באתר האינטרנט של המועצה לשימור אתרים.