עמק אאוסטה: הרים, אגמים והיסטוריה

תחילת המסלול שלנו במעבר הגבול סן ברנרד הגדול, שבין שווייץ לאיטליה. אחרי שיוצאים מהמעבר, שאורכו כ-5,800 מטר, ממשיכים בכביש המוביל, אחרי כ-28 קילומטר ישירות לעיר אאוסטה.

לחלופין, יוצאים מעיירת הסקי המפורסמת שאמוני (Chamonix) שבצרפת ונוסעים בדרך העוברת במעבה האדמה וחוצה את רכס המון בלאן. מיד עם היציאה מהמנהרה, שאורכה 11.6 קילומטר, נמצא את עצמנו בעמק הקסום אאוסטה (Valle d'Aosta). ארבעה קילומטרים אחרי יציאה מהמנהרה מגיעים לעיירת הסקי קורמאייר (Courmayeur), כאן אפשר לעצור כדי לשתות קפה-לטה או ג'לטו איטלקי אותנטי.

אם נוסעים דרך מנהרת המון בלאן, ממשיכים עוד עשרים קילומטר לאורך עמק אאוסטה, וב-14 הקילומטר הבאים יש שש נקודות עניין, שכדאי לעצור בהן, ובהן מצודות שהגנו על המעבר בעמק. אחת מהן היא מצודת אינטרוד (Introd) הנמצאת בשולי הכביש. היא נבנתה במקור במאה ה-13, ועליה נוסף מבנה אליפטי, שהוקם בין המאה ה-13 למאה ה-15. מבנה זה יוצר מעין ספירלה העולה לשמים, ובצידו יש חווה, שבתיה בנויים בשילוב מעניין של אבן ועץ.

בעיירה וילנֶב (Villeneuve), לאחר עוד ארבעה קילומטרים, מימין לדרך, כדאי לבקר בכנסיית מריה הקדושה (Santa Maria), שלה מגדל פעמונים רומנסקי, חלונות מעוטרים וקמרונות גותיים מצוירים. מצודת סן פייר (St. Pierre), הניצבת במרחק שני קילומטרים מווילנב, נבנתה במאה ה-13 ושופצה במאה ה-19. כיום פועל בה המוזיאון האזורי לטבע ולמדע, המציג בשמונת אגפיו את הגיאולוגיה, החי והצומח של העמק וההרים שסביבו.

בצמוד למוזיאון יש מצודה נוספת, מצודת סאריו דה לה טור (La-Tour Sarriod de). היא הוקמה במאה ה-14, וכיום היא מהווה אגף במוזיאון האזורי לטבע ולמדע.

בעיירה איימאביל (Aymavilles), כקילומטר וחצי ממזרח למוזיאון, נמצאת מצודת איימאביל (Castello di Aymavilles). היא המתאפיינת במגדלים עגולים בסגנון האלגנטי של הרוקוקו, שנוספו במאה ה-18 למבנה המקורי. במקום יש גם אקוודוקט רומי מהמאה השלישית לפני הספירה, שחמישים מטרים של קמרונות שרדו ממנו. הוא עובר בגובה 56 מטר מעל לנהר ואפשר ללכת לאורכו.

לא הרחק משם שוכנת העיירה גרסאן (Gressan), ובה כנסיית מריה מגדלנה הקדושה (Santa Maria Maddalena), שלה חזית, מגדל פעמונים רומנסקי, חלונות ויטראז' ופרסקאות מהמאה ה-16.

ממשיכים לאורך הכביש הראשי של העמק (כביש 5A, המקביל לאוטוסטרדה) ארבעה קילומטרים נוספים, כשהעיר אאוסטה (Aosta) נמצאת מצפון. פונים מהכביש הראשי שמאלה, אל העיר וממשיכים מערבה ב-Corso Ivrea. במזלג עם ויה רומא (Via Roma) ממשיכים שמאלה מהלך כשלושה קילומטרים. כשמבחינים מימין בשרידי הגשר הרומי, שלו קמרון מרשים באורך 17 מטר, חונים ומתארגנים לסיור רגלי בעיר העתיקה של אאוסטה.

עמק אאוסטה מוקף בארבע הפסגות הגבוהות באירופה. זה הנוף הנשקף מנקודת התצפית בפסגת המונטה ביאנקו, הגבוהה מכולן | צילום: יניב שאואר

רומא של האלפים
אאוסטה, עיר המחוז של העמק, זכתה לכינוי "רומא של האלפים". היא שוכנת בגובה של 700 מטר מעל פני הים, וחיים בה כ-37 אלף תושבים. העמק שבו היא נמצאת מוקף בפסגות הנישאות של בֶקה די נונה (Becca di Nona; 3,142 מטר מעל פני הים), הר אמיליוס (Monte Emilius; 3,559 מטרים), ובקה די ויו (Becca di Viou; 2,586 מטרים). לאורך כל הדורות – מסביבות שנת 3000 לפני הספירה (תקופת המגליתים), דרך התקופה הרומית (שבה היתה אאוסטה עיר רומית חשובה) ועד ימינו אנו – היווה העמק עורף כלכלי, נקודת מעבר לכוחות צבאיים ונתיב תחבורה בין צרפת, שווייץ ואיטליה.

משרידי הגשר הרומי ממשיכים לכיכר וילרמין (Piazza R. Wuillermin) וחוצים את נהר בוטיאר (Buthier), שמעליו עובר גשר רומי. מיד לאחר חציית הגשר, נמצא את עצמנו מול הסמל המסחרי של העיר – שער אוגוסטוס, הניצב בלב כיכר הנושאת שם זהה (Piazza Arco deAugusto).

השער (11.5 מטר גובהו) נבנה לכבוד הקיסר הרומאי הראשון. הוא הוצב בשנה שבה הוקמה העיר, שנת 24 לפני הספירה, ומשלב סגנון דורי עם סגנון קורינטי. העיטורים והכתובות נבזזו בזמן פשיטות הברברים ולא נותר מהם דבר, למעט פסל הצלוב מעץ, שהוצב מתחת לקמרון במאה ה-16.

ממשיכים לאורך הקרדו הרומי, הנקרא היום ויה סנט אנסלמו (Via Sant' Anselmo), ולאחר כ-300 מטר, בבית מספר 66, אפשר לראות משמאל את ביתו של האיש שעל שמו נקרא הרחוב: אנסלם הקדוש (1109-1033), התיאולוג והפילוסוף שמונה מאוחר יותר לארכיבישוף מקנטרברי, שעמד בראש הכנסייה המרכזית באנגליה.

לאחר עוד כחמישים מטר פונים ימינה לוויה סנט אורסו (Via Sant' Orso). לאחר כמאה מטר נוספים מגיעים לכנסייה הגותית הקטנה סן לורנצו (San Lorenzo), שבה שרידי בזיליקה וקברי בישופים מהמאה השישית, ולמכלול המונומנטלי של סנט אורסו (Chiesa di Sant' Orso).

מכלול זה הוא מפניני האדריכלות של העיר, ויש בו שרידים חשובים מימי הביניים. המכלול נבנה תחילה בסגנון רומנסקי, אבל מאוחר יותר הוקמו בו מבנים בסגנון גותי. במכלול נמצאים כנסיית סנט פטרוס ואורסו, מגדל הפעמונים ומוזיאון, שהוקמו כולם בין המאה העשירית למאה ה-15. החצר הפנימית (הקלויסטר) נבנתה ב-1133, ויש בה 52 עמודונים וכותרות. נכנסים אליה דרך מרפסת הנמצאת מימין לחזית הכנסייה.

מכאן חוזרים לוויה סנט אנסלמו וממשיכים ימינה כ-400 מטר, עד חומות העיר העתיקה ושער פרטוריאנה (Porta Pretoriana) הרומי, עם שלוש הקשתות. הקשת המרכזית גבוהה ורחבה מהשתיים שבצידיה, כדי לאפשר לכרכרות לעבור דרכה. צמוד לשער עומד המגדל הרומנסקי, "מגדל אדוני קוארט" (Torre dei Signori di Quart), שהוקם במאה ה-12. כאן גבו מהנכנסים אל העיר ממזרח מיסים עבור הבישוף המקומי.

מיד לאחר חציית השער ממשיכים ימינה, לאורך החומה, ומגיעים דרך מעבר וסוז (Pass. Vessoz) אל "מגדל הגבינה" (La Tour Fromage) הצמוד לחומה ולשרידי התיאטרון הרומי. גם כיום אפשר ליהנות מהמראה של חלקי החזית המרשימה, המתנשאים לגובה של 22 מטר.

על רקע המגדל הפינתי הצפוני של חומת העיר העתיקה עומדים שרידי האמפיתיאטרון הרומי. המגדל הפינתי, מגדל באליפס (Baliffs), אוכלס על ידי פרנסי העיר במאה ה-13, ובמאה ה-18 שימש כבית כלא.

שער אוגוסטוס, סמלה המסחרי של העיר אאוסטה | צילום: Agnello, GFDL

כנסיות פעמונים ומגדל מצורעים
משרידי האמפיתיאטרון הרומי הולכים מערבה בוויה ג. שארי (Via G. Charrey), פונים ימינה בוויה חבייר דה מייסטרה (Via Xavier Da Maistre) ושמאלה בוויה מג'יסטר דה סאל (Via Mgr de Sales), ולאחר מעבר בקמרון מקורה מגיעים לכיכר ג'ובאני ה-23 (Piazza Giovanni 23), הקרויה על שמו של האפיפיור יוחנן ה-23. זו כיכר הקתדרלה של העיר, ובה נמצאים שרידיו של הפורום הרומי.

מבחינה אדריכלית ומבחינת עבודות האמנות הנוצרית המוצבות בו, מכלול הקתדרלה הוא המכלול השני בחשיבותו בעיר. הכנסיות הראשונות במקום ואגן הטבילה הקדום נבנו בו כבר במאה הרביעית לספירה, ועליהם נוספה בנייה רומנסקית במאה העשירית. שרידיה של הבנייה הרומנסקית ניכרים היטב באולם המרכזי, בקריפטה ובמגדל הפעמונים. במאות ה-15 וה-16 נוספו הקלויסטר והקמרונות הגותיים. השלב האחרון (והמוצלח פחות) בבנייה במקום הוא ניאו-קלאסי, והוא בוצע במאה ה-19.

במוזיאון הקתדרלה יש פסלים וקברים מהמאה ה-15, שניכרת בהם השפעה רומית חזקה; איקוניות מעץ, אביזרים שונים ותשמישי פולחן מזהב.

יוצאים מהפינה הצפון-מערבית של כיכר ג'ובאני ה-23 דרך ויה פורום (Via Forum), ומיד פונים שמאלה בוויה סן ברנרד דה מנטון (Via Saint Bernard de Menton) ומגיעים לכיכר רונקאס (Piazza Roncas). זו נתחמת ממערב על ידי ארמון רונקאס (Roncas Palazzo), המבנה הרנסנסי היפה בעיר. לארמון חזית מרשימה, אטריום בעל מדרגות המובילות לגלריה פתוחה, וחצר פנימית עם פרסקאות.

מצפון לכיכר שוכן המוזיאון הארכיאולוגי האזורי. זהו מנזר מהמאה ה-17 שהוסב למוזיאון, ובו אוסף מרשים של ממצאים מהסביבה.

אפשר להביט מערבה, אל הפינה הדרום-מערבית של החומה ואל מגדל נֶב (Tour Neuve) העגול, ולהמשיך צפונה כמאה מטר בוויה ל. מרטינֶה (Via L. Martinet), וימינה לוויה אֶבּה ג'. טרבס (Via Abbe J. Treves). כאן כדאי להתבונן בחזית הצבעונית ולבקר בכנסיית סנטו סטפאנו (Santo Stefano), שבה מוצגים 12 ציורי קדושים שצוירו במאה ה-18. בכנסייה יש גם מזבח עץ בארוקי מרשים ופסל עץ ענק מהמאה ה-15 של סנט כריסטופר, פטרונם של עוברי האורח.

נחזור על עקבותינו אל המוזיאון האזורי, ונמשיך דרומה בדקומנוס (הרחוב הצולב של העיר הרומית, המהווה את המרכז האורבני של העיר גם בימינו) המערבי. זה הרחוב העמוס ביותר בעיר, וכיום הוא נקרא ויה קרואה דה ויל (Via Croix de Ville). לאחר כ-600 מטר עוברים ליד "צלב העיר" (Croix de Ville), שהוצב מעל למזרקה ב-1541 והיה לסמלה של העיר.

פונים ימינה בוויה א. אובר (Via E. Aubert), הרחוב המרכזי של העיר העתיקה, ומגיעים לכנסיית סנטה קרוצ'ה (Santa Croce). כאן כדאי להתבונן במזבח העץ הבארוקי הענק. בהמשך כדאי להביט ב"מגדל המצורע" (Torre del Lebbrosos), הצמוד לחומה המערבית. לפי האגדה, מדובר במגדל הרוחות של מי שכונתה "הגברת הלבנה", אשר היתה יוצאת בלילות נטולי ירח ומפחידה עוברי-אורח.

חוזרים ברחוב הראשי ומבקרים בקפלה די סן גראטו (Cappella di S. Grato). ממשיכים דרומה בוויה שאלנד (Via Challand), מביטים לעבר מגדל החומה (Torre Bramafan) ופונים שמאלה צמוד לחומה, בוויה בוניפאצ'יו פסטאז (Via Bonifacio Festaz). מגיעים למרכז סן בנין (Centro Saint Benin), המכלול הבנדיקטי המונומנטלי, שהוקם ב-1050, ובו מגדל פעמונים רומנסקי וכנסייה בארוקית. המכלול היה המרכז הרוחני הגדול ביותר בעמק אאוסטה שהתנהל בשפה הצרפתית, ומאז מלחמת העולם השנייה פועלת בו פנימייה על שם פדריקו שאבו (Federico Chabod), ההיסטוריון המקומי בעל השם העולמי. במקום יש גם מוזיאון לאמנות בינלאומית.

הולכים דרומה בשדרות קונסיי דה קומי (Avenue du Conseil des Commis), וממשיכים שמאלה, צמוד לחומה, בוויה טור די פיירון (Via Tour du Pailleron), בשוליו של גן פרחים קטן. דרך זו מובילה לכיכר תחנת הרכבת הסמוכה, ול-Torre Pailleron, "מגדל הקשיות" (ששימש כחנות לקשיות שתייה במאה ה-19). מגדל זה צמוד לחומה ובולט לעין בששת חלונותיו הגדולים.

משמאל נמצאים הארכיון והספרייה על שם אנסלם הקדוש. במבנה זה, ששימש בעבר כבניין המועצה, פועלים מוסדות העוסקים בחקר ההיסטוריה והארכיאולוגיה של העמק. כמו כן יש במקום מוזיאון ארכיאולוגי היסטורי, ובו אוצרות כמו מטבעות ושריון קרב מתקופת ההתיישבות הקלטית (המאה השלישית לפני הספירה) וציורים מהמאה ה-16.

ממשיכים בוויה סריז (Via Cerise) כמאה מטר צפונה, פונים שמאלה בוויה בוניפאצ'יו פסטאז וימינה בשדרות קונסיי דה קומי. כך מגיעים לכיכר שאנו (Piazza Chanoux). בסמוך נמצא המבנה הבולט של "מלון הארצות" (Hotel des Etats), שהוקם במאה ה-18. כיום הוא משמש כבית העירייה.

המבנה הניאו-קלאסי המרשים הזה הוקם במחצית הראשונה של המאה ה-19, על גבי הכנסייה הפרנציסקנית, שנהרסה כמעט כליל בזמן כניסתם של כוחות נפוליאון. שני פסלים הניצבים בצידי המבנה מסמלים את הנהרות של האזור – בוטייר ודורה בלטיאה (Dora Baltea), ובחזית יש יד לחייל האלמוני.

שותים קפה בכיכר העירייה, חוזרים מזרחה דרך הרחוב הראשי, ויה פורטה פרטוריאנה (Porta Pretoriana Via), עוברים בכיוון ההפוך, דרך שער פרטוריה (Porta Pretoria) וממשיכים בוויה סנט אנסלמו, המובילה לכיכר שער אוגוסטוס (Arco d'Augusto Piazza). כשמגיעים לנהר, חוצים אותו כדי להגיע חזרה למכונית.

שרידי האמפיתיאטרון הרומי

ביקור בעיר המתים
למי שמתעניין בשרידים פרהיסטוריים, מומלץ לצאת חזרה לוויה רומא (Via Roma), ולהמשיך בנסיעה מערבה כעשרה קילומטרים, תוך כדי הקפת מרכז העיר מצפון. כאן משנה הכביש את שמו לוויה פאריג'י (Via Parigi). פונים שמאלה בוויאלה אירופה (Viale Europa), ומיד שוב שמאלה בקורסו סן מרטן (Corso Saint Martin). כאן חונים ויוצאים לסיור רגלי קצר בשרידי המגליתים של סן מרטן דה קורליאן (Saint Martin de Corleans).

לפי אחת ההשערות, ראשוני המתיישבים הגיעו לכאן מרמת אנטוליה, דרך מלטה ודרום איטליה, בסביבות 2900 לפני הספירה. המקום שימש כאתר פולחן, כפי שמעידות שתי שורות עמודים ששימשו, כפי הנראה, כטוטמים. שרידי שיניים נמצאו ליד עמודים אלה, וביניהם ארבעים טרפזי קברים, רובם עם עצמות זכרים, שאולי ייצגו פנתיאון של גיבורים מקומיים. במקום גם קברים מלכותיים משולשים, דולמנים (מצבות אבן) ובמות פולחן. כל אלה מצביעים על כך, שלאתר נודעה חשיבות רבה לאורך תקופה ממושכת.

לאחר הסיור בעיר, חוזרים לכביש הראשי של עמק אאוסטה וממשיכים בו מזרחה. ב-24 הקילומטר הבאים אפשר לצפות באתרים שבצידי הדרך, וכדאי אף לעצור בחלקם: מגדל הפעמונים הגבוה בכנסיית סנט כריסטופר, הנמצאת במרחק שני קילומטרים מהעיר, משמאל; מצודה שהוקמה במאה ה-12 ובית הקברות הפרהיסטורי בקוארט (Quart) נמצאים שישה קילומטרים בהמשך, משמאל; מצודת שני המגדלים בכפר נוס (Nus), לאחר עוד ארבעה קילומטרים, משמאל; והמרשים באתרי האזור, והראוי לביקור יסודי – מצודת פניס (Fenis), הנמצאת שני קילומטרים משם, מימין. מדובר במצודה טיפוסית לימי הביניים, על מגדליה, החצרות הפנימיות שלה וקמרונותיה המעוטרים בפרסקאות מהמאה ה-14.

בתום החלק העירוני בטיול, מגיעים לעיירה שאטיון (Chatillon), 24 קילומטר מזרחית לאאוסטה. כאן פונים שמאלה (צפונה), לעמק הצר העולה לאורך נהר מארמורה (Marmore). לאחר נסיעה של 27 קילומטר במעלה העמק, מגיעים לעיירת הסקי המפורסמת בריי-צ'רביניה (Breuil-Cervinia; 2,006 מטר), וכאן מתארגנים ללינה.

מצודת פניס. מצודה טיפוסית לימי הביניים, על מגדליה, החצרות הפנימיות שלה וקמרונותיה המעוטרים בפרסקאות מהמאה ה-14 | צילום: יניב שאואר

בין פסגות הסקי
את היום השני מבלים בעמק צ'רבינו (Valle del Cervino), בנסיעה ברכבל, במסלולים רגליים קצרים ובטיולי אופניים (הגולשים יכולים, כמובן, להישאר לכמה ימים נוספים).

מהעיירה בריי-צ'רביניה, הנמצאת בקצה הצפוני של העמק, עולים ברכבל לתחנת Maison Plan ומשם לתחנה העליונה של הר צ'רבינו (Rf. Guide del Cervino), הצד האיטלקי של המאטרהורן, בגובה 3,838 מטר. מכאן אפשר לצפות בחודים המושלגים של הר תיאודואו (Corno d. Teoduio) ושל הר צ'רבינו (Monte Cervino), המתווה את קו הגבול עם שווייץ.

יורדים חזרה לתחנת הביניים ויוצאים למסלול רגלי הנמשך כשעה. תוך כדי הליכה אפשר לצפות בעיירה ובאגם שלמרגלותינו. בסוף המסלול נחזור למגרש החנייה שליד הרכבל, שם השארנו את הרכב.

נוסעים חזרה במורד העמק, ולאחר כ-13 קילומטר עוצרים בתחנת הרכבל בואיסון (Buisson), העולה מזרחה, לכיוון העיירה המבודדת שמואה ( Chamois). את הקטע האחרון לעיירה עולים ברכבל. עד התקנת הרכבל נעשתה העלייה, לאורך 700 מטר, בשביל פרדות ובו 93 פיתולים.

העיירה שוכנת למרגלות רכס פונטה-פרדה (Col Fontanafredda; "מעיין קר"), במעין אמפיתיאטרון טבעי שבשוליו נמצא המנחת הראשון באיטליה למטוסים קלים. העיירה עצמה (4,300 תושבים), בנויה ברובה מבתי עץ ואבן מהמאה ה-14. לאחר ארוחת צהריים באחת המסעדות הצופות אל העמק, מומלץ לשכור אופניים ולצאת לרכיבה בנוף המרהיב. השביל מוליך לנקודת התצפית אל הכפר הקטן לה מגדלן (La Magdaleine), מהלך כשני קילומטרים, וחזרה.

לאחר הירידה ברכבל, ממשיכים לנסוע כ-11 קילומטר במורד העמק, חזרה לשאטיון. ממשיכים שלושה קילומטרים מזרחה, ולנים בעיירה הנעימה סן וינסנט (St. Vincent; 575 מטרים).

אגם מג'ורה ומנזר על פי תהום
ביום השלישי ממשיכים בנסיעה לכיוון דרום-מערב בכביש הראשי של עמק אאוסטה. לחלופין, אפשר לפנות לכביש נוף מתפתל וציורי, המוביל דרך מעבר ההרים קול די ז'ו (Colle di Joux) לעיירה ברוסון (Brusson). משם ממשיכים במורד עמק נהר אוונטון (Evanton), דרך העיירה שאלנד סנט אנסלם (Challand St. Anselme) וחזרה לעמק הראשי, עד לעיירה ורס (Verres), הנמצאת 15 קילומטר מסן וינסנט.

כאן עוצרים לתצפית על המצודה הריבועית המרשימה, שנבנתה בסוף המאה ה-14. ממשיכים בכביש הנמשך לאורך נהר דורה בלטיאה, ולאחר עוד עשרה קילומטרים, משמאל, מגיעים לגבעה מבודדת בשולי הכפר בארד (Bard), שבראשה נישא מבצר. לאחר חמישה קילומטרים נוספים מגיעים לשרידי הגשר הרומי בעיירה פון סן מרטן (Pont St. Martin). מי שמעוניין לבלות זמן רב יותר בעמקים הצרים, המתפצלים צפונה, יכול לנסוע 33 קילומטר, לכיוון עיירת הסקי הצנועה אסלבודה (Eselbode). שם אפשר לבלות בהליכה בהרים ובמדרונות המושלגים.

חוזרים לעיירה פון סן מרטן, וממנה נוסעים 17 קילומטר דרומה עד לעיירה איבראה (Ivrea), שבפתחו המערבי של עמק הפו. ממשיכים בשוליים הצפון-מערביים של העמק, לכיוון אגמי עמקי ה-U הצפוניים, ומגיעים – 30 קילומטר צפונית-מזרחית לפון סן מרטן – לעיירה ביילה (Biella). לאחר 41 קילומטר נוספים, עוברים בעיירת הדרכים בורגומאנרו (Borgomanero), ומשם ממשיכים עוד 11 קילומטר, עד לימת מג'ורה (Maggiore Lago) ולעיירה ארונה (Arona), שבצידה הדרומי-המערבי.

על גבעה מעל לעיירה מתנשא פסלו הענק (גובה הבסיס שלו 12 מטר, וגובה
הפסל עצמו 24 מטר) של הקדוש קרלו בורומאו (San Carlo Borromeo) משלהי המאה ה-17. אפשר לטפס אל הפסל במדרגות תלולות ולזכות בתצפית מופלאה.

ממשיכים 16 קילומטר לאורך קו המים, ומגיעים בשעות הצהריים לעיירת הנופש סטרזה (Stresa). כאן ניצבות בפנינו שתי אפשרויות: או לבלות את המשך היום והלילה בשיטוט בעיירה ובאתריה (רחובות ציוריים, טיילת המשקיפה על הימה, מסעדות וחנויות) או לצאת לשיט בימה עצמה.

אפשר לשוט גם לאיי בורומאו (Borromee Isola), ובהם האי היפה מדרה (Isola Madre) והאי בלה (Isola Bella). מוקדי המשיכה העיקריים באי בלה הם הגנים, שבהם צמחים מכל רחבי העולם, וארמון בורומאו (Palazzo Borromeo), שהוקם במאה ה-17 ובו עבודות של ציירים ואמנים ידועים.

אפשרות נוספת היא לשוט בצד המזרחי של האגם, שממנו יש גישה מרשימה למנזר סנטה קתרינה דל סאסו (Santa Caterina del Sasso), התלוי בחצי גובהו של המצוק. האגדה מספרת על הסוחר האמיד אלברטו בזוצי (Alberto Besozzi), שבנה את המנזר לאחר שסנטה קתרינה מאלכסנדריה, שעל שמה קרוי ההר הגבוה בסיני, הצילה אותו מטביעה. אותו בזוצי בן המאה ה-13 החליט באותה נקודה בחייו להתנזר מחברת אנשים, ולכן בנה במקום כנסייה קטנה, שבה התגורר.

לפנות ערב מומלץ לשוטט בגנים המרשימים, לאורך הטראסות עמוסות הפרחים ובצד מזרקות המים של וילה טראנטו (Villa Taranto). זו נבנתה בסוף המאה ה-19 ושופצה ב-1931. עשרים אלף מיני צמחים מכל רחבי העולם גדלים בגנים של הווילה, המשתרעים על פני כשמונים דונם. בתום הטיול הזה, כדאי לחזור לארוחת ערב באחת המסעדות שלחופי הימה.

האי הזעיר בלה בלב אגם מג'ורה | צילום: bdortmund, GFDL

למרגלות הר רוזה
בבוקר היום הרביעי ממשיכים כשבעה קילומטרים צפונה, לאורך חופי ימת מג'ורה, עד לקצה הצפוני של חלקה המערבי, הסמוך לגבול עם שווייץ, ומשם יורדים בעמק, לכיוון דומודוסולה (Domodossola). לאחר עשרים קילומטר מתחילים לעלות בכביש הצר, המוביל לעיירה מקוניאגה (Macugnaga). העיירה המבודדת הזו נמצאת למרגלות הרכסים הגבוהים של הר רוזה (Monte Rosa; "ההר האדום"), בגובה של כ-1,700 מטר מעל פני הים. הר רוזה עצמו הוא ההר הגבוה באיטליה, וגובהו 4,532 מטר מעל פני הים.

בסביבות העיירה כדאי ליהנות מטיולים רגליים בעמק, ואפשר לעלות ברכבל לפסגת הר מורו (Monte Moro; 2,882 מטר) או לפסגת לאצי (Cima di Lazzi; 3,804 מטר). משם אפשר לרדת במדרונות הסקי או לצאת למסלולים רגליים קצרים אל אחת הפסגות.

אפשר לסיים את היום בעיירה יפה זו, או לחזור ב-29 הקילומטר המובילים לעמק הראשי. משם ממשיכים, דרך העמק הקניוני דיבדרו (Val Divedro) ועיירת הגבול דומודוסולה לכיוון שווייץ, או חוזרים לצפון איטליה.