עמודי עמרם: טיול חורפי

• עונה מומלצת: חורף. בכל עונה אחרת חם מדי. 

• התאמת המסלול: לכל המשפחה. 

• קושי המסלול: קל. 

• אורך המסלול: כקילומטר וחצי.
 
• משך המסלול: כשעה. 

• מפה: מפת סימון שבילים "הרי אילת", מס' 20 (מהדורה אחרונה הודפסה בשנת 2004). 

• הגעה מאילת: ניסע בכביש הערבה, מס' 90, צפונה מאילת. כחמישה קילומטרים וחצי צפונה מהפנייה לקיבוץ איילות נאט את הנסיעה. נבחין בדרך עפר פונה שמאלה (לעתים ניצב במקום שלט כתום המורה "עמודי עמרם" ו"קניון שחורת", אך יש והוא נעקר ממקומו). נפנה בדרך העפר (זהירות בירידה מכביש הערבה!). כעבור שני קילומטרים וחצי נגיע לפיצול דרכים בו נפנה ימינה, לכיוון עמודי עמרם (סימון שבילים בצבע כחול ילווה אותנו לאורך כל הדרך). ניסע מספר קילומטרים נוספים בהם ילכו ההרים וייסגרו עלינו, עד שנגיע אל מגרש החנייה בקצה הדרך.
 
• המסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים

עם הפנייה מכביש הערבה נמשיך מערבה בדרך עפר ברורה. הדרך חוצה את מניפות הסחף החרבות של נחלים הזורמים מהרי אילת בעקבות גשמים נדירים. באזור זה הצמחייה רבה יחסית. אם נעצור בשולי הדרך נגלה כי לצד עצי השיטה והשיחים הבולטים יותר ישנם מיני צמחים רבים שנוטים להעלם מהעין. כל הצמחים החיים כאן, החשופים לחום הקיץ הלוהט ומצליחים להתקיים על משקעים כה מעטים, ראויים להערכה רבה. אחד הצמחים הללו הוא הריסן הנאכל – צמח אפרורי וקיצוני במיוחד לו מנגנון נביטה משוכלל ביותר. לזרעים שלו מעין מנעול הנפתח רק לאחר מגע עם כמות מים מספקת, שעשויה להבטיח את נביטתו של הזרע. עם פתיחת המנעול מועף המנעול מהזרע בעוצמה. את פריצת המנעול ניתן לחוש היטב על ידי הנחתו של הזרע (רק לאחר זיהוי וודאי של הצמח!) בפה והמתנה לספיגתו די נוזלים (עניין של כמה רגעים). מיד לאחר מכן פורס הזרע שערות ריריות רבות שבהן חומר אוטם המונע את כניסת החמצן לזרע ואת הנביטה (ניתן להניח את הזרע בפקק בקבוק או בכף יד קעורה עם מים). הריסים הריריים הללו הם שהעניקו לצמח את שמו. מכיוון שהזרימה הנהוגה במדבר היא זרימה שטפונית עזה, מבטיח הריסן הנאכל את נביטתו רק לאחר שהזרימה תחלש. עם החלשות השיטפון, כשאין עוד סכנה שהזרע ייסחף הלאה, נצמדות השערות הריריות לקרקע ועם התייבשותן החלקית נובט הזרע. תוך 24 שעות עשוי לגדל שורשון שאורכו עשרה סנטימטרים – הישג מדהים. 

כל גבעה כאן עשויה סלע שונה בצבע אחר | הצילומים בכתבה: יותם יעקבסון

בשטח הפתוח יש סיכויים טובים להבחין גם בבעלי חיים שונים – ארנבות, צבאי נגב, חרדוני צב ענקיים ועוד. עם הגיענו לשולי ההרים הדרך מתפתלת בהתאם לעיקוליו של ערוץ צר. משני עברי הערוץ יתגלו לנו נופי מדבר ציוריים ועשירים בצבעים. כל גבעה כאן עשויה סלע שונה בצבע אחר – ורוד וצהוב, ירקרק, ועד לבן וחום כהה. אם נקפיד לבחון את צורות הנוף נוכל לראות משמאל לדרך (מדרום) כמה תצורות סלע מעניינות, ביניהן עמודי ופטריות אבן. תצורות הסלע היפות הללו, הנראות לעתים כמו תגליפים על דפנות הנחל, אופייניות מאוד לאבן החול הנובית המתפוררת די בקלות.

במעלה הנחל מגיעה דרך הרכב אל קיצה. מנקודה זו אנו נמשיך בערוץ ברגל בעקבות השביל המסומן בשחור, המוביל אל עמודי עמרם. בדרך נחלוף על פני סלע אבן חול הנראה כמו עוגת שכבות עשירה, כיוון שכולה עשויה שכבות דקיקות בצבע חום אדמוני וקרם. מנקודה הסמוכה לסלע העוגה נוכל להבחין בעמודים המרשימים הסוגרים למעשה על ערוצו של הנחל. העמודים, העשויים גם הם מאבן חול נובית, גולפו על ידי זרימת מים באזורים בהם אבן החול הייתה סדוקה.

הגיאולוגיה המקומית של אזור עמודי עמרם מסובכת מאוד ודומה לזו של תמנע. בשני המקומות פרץ גוש גרניט אל פני השטח וגרם להתרוממות כל יתר השכבות (של אבן החול הנובית התחתונה, אבן הגיר ואבן החול הנובית העליונה). בשל הקירבה לשבר הסורי אפריקאי התחתרו הנחלים סביב קווי הסידוק וזרמו מזרחה, אל הנקודה הנמוכה הסמוכה ביותר – הערבה. במרכז נותרה הנקודה הגבוהה ביותר, העשויה מהסלע הקשה ביותר – גוש הגרניט שהתרומם. כשנשקיף מעמודי עמרם מזרחה נבחין בהר החום מולנו. עכשיו גם נדע כיצד, פחות או יותר, נוצר ערוץ הנחל שבו באנו ושבו גם נשוב אל מקום חניית הרכב.