עם ילדים בהודו – קרוסלה על הגנגס

ביום הולדת הרביעי של איתי קנינו לו בובת דינוזאור. אחר כך ירדנו אתו ועם נועה אל טקס הפוג'ה שניהל הברהמין על גדות האגם הקדוש בפושקר. המאמינים ירדו לקול צלצול הפעמון המזמין אל הגתות של פושקר לטקס הנחת המנחות היומי. איתי ונועה בחנו בסקרנות את הבאים ואת הברהמין. בשלב זה של הטיול שלנו בהודו כבר היו רגילים לשלל הדמויות בהודו, לצלילים ולריחות. אפילו הסאדוהים, הסגפנים התמהוניים ארוכי השיער, כבר לא נראו מוזרים בעיניהם.

את הדרך לפושקר עשינו בצורה די מקורית. אותו יום הגענו אל מלון Pushkar Resorts שנמצא בין בוסתנים שנושקים לדיונות החול המקיפות את העיירה פושקר. זה היה יום ההולדת של איתי, לכן ביקשתי מצוות המלון להכין עבורנו "קאפילה" מקושטת. "קאפילה" היא עגלה רתומה לגמל, ומקושטת באפיריון מהודר מקטיפה. אל הקאפילה הוספנו גם שלל בלונים צבעוניים, כדי שהילדים ירגישו בסביבה יותר מוכרת. וככה הובלנו את איתי ונועה, בקאפילה שנראיתה כאילו יצאה מאגדות אלף לילה ולילה. כשחזרנו מפושקר כבר היה לילה, והקאפילה עשתה את דרכה בחושך בחולות. הילדים נרדמו מקצב ההליכה של הגמל בחולות.

איך לתכנן מסלול
לא פשוט לתכנן טיול בהודו. זה נעשה אפילו יותר קשה, אם מצטרפים אליך שני ילדים ישראלים טיפוסיים בני ארבע ושש. הרבה אנשים שאלו אם אנחנו לא חוששים לקחת את הילדים להודו "עם כל המחלות שם וכאלה.. אתם יודעים". ובכן, אם יותר ממיליארד אנשים חיים שם, אז אין סיבה שגם הילדים שלנו לא יוכלו לשרוד חודש בהודו בתנאים די מפנקים.

חלק חשוב בטיול עם ילדים בהודו הוא תכנון נכון של מסלול הטיול, ובחירה בבתי מלון מתאימים. המסלול תוכנן כך שלא יכיל יותר מדי זמן בערים גדולות וצפופות כמו בומביי או דלהי. כבר ביום הראשון ממעט השעות שהיינו בבומביי שמנו לב לכך שמקומות רועשים, סואנים וצפופים כמו בומביי מלחיצים את הילדים.

מנהג אחר חשוב שסיגלנו היה לעשות הפסקת צהרים בכל יום, כדי שהילדים יוכלו לאכול ארוחת צהריים, לנוח ולהתרענן מהחום ומקצב הטיול. בחרנו גם רכב מתאים עם נהג. אל תנסו לנהוג לבד בהודו. הסיכון גדול מדי, ונהג גם יכול לעזור לכם בהרבה לוגיסטיקה עם הילדים והמטען. בחרנו רכב גדול ומרווח עם שלוש שורות מושבים, כדי שהילדים יוכלו לעשות לעצמם פינה משלהם במושב האחורי וגם כדי שנוכל להפריד ביניהם כשיהיו חסרי סבלנות זה אל זה.

עולם דמיוני במושב האחורי
באודייפור שברג'סטאן בחרנו במלון נפלא בשם SHIKARBADI שהוא למעשה מעין לודג', הנמצא מחוץ לעיר וצופה על נוף מדברי למחצה, המזכיר יותר את אפריקה. בסמוך למלון בור מים, שמושך אליו בעלי חיים רבים כמו צבאים וחזירי בר. את ארוחת הבוקר בילו הילדים בחברת שני סנאים, שהתעניינו בקופסת הדגנים שהבאנו איתנו.

נושא האוכל הוא חשוב. כדאי להביא מזון מוכר ואהוב על הילדים כמו שוקולד למריחה שאפשר להוסיף לצ'פאטי (מין לחם הודי), מיני דגנים לארוחת בוקר, חטיפים ישראליים וגם ארוחות מוכנות מסוג "מנה חמה" שהילדים אוהבים. בניגוד לדעה השלטת, לא כל האוכל בהודו חריף. היו הרבה דברים שהילדים אהבו לאכול כמו סוגים שונים של יק, שהם למעשה כמו עוף צלוי. במקומות כמו דלהי או ג'ייפור נכנסנו למקדונלד וגילינו שדווקא המבורגר בהודו מאד חריף! העיקר שמחלקים שם מתנות.

הילדים התאהבו מיד בשלל הצעצועים והבובות הרג'סטאניות שניתן היה לקנות בשוק של אודייפור בסמוך למתחם ארמון המהרג'ה. קנינו בובות מעיסת נייר המשמשות בתיאטרון הבובות העממי. הילדים הפכו אותם מיד לדרך נהדרת להעביר את הזמן בנסיעות הארוכות ויצרו עולם דמיוני משלהם במושב האחורי של הרכב.

שיווה מצטרף למשפחה
בסוף הרחוב חיכה לנו מקדש ג'גדיש שהיה עמוס במאמינים הינדיים שהגיעו לקראת פוג'ת ירח מלא. הצטרפנו אל זרם הנשים הלבושות סארי, הורדנו כמוהם נעליים וצפינו בטקס המיוחד. הילדים קיבלו הסבר על הדמויות השונות של המיתולוגיה ההינדית והתלהבו מהציורים הצבעוניים של שיווה, קרישנה או האל הקוף האנומן. בסוף היום חיכה להם חדר נוח במלון, עם מזגן וטלוויזיה, שם יכלו לצפות בערוץ סרטים מצוירים. זה דבר חשוב לילדים בטיול ארוך כזה, ומפצה על העובדה שלא יפגשו כמעט ילדים דוברי עברית אחרים בגילם.

הדרך מאודייפור לג'ודפור היתה מעניינת לא פחות. הנוודים הצבעוניים של רג'סטאן נדדו עם עדרי הצאן והגמלים. הילדים היו מרותקים אל כמות בעלי החיים שהקיפה את הרכב ואל הטורבנים הצבעוניים של בני הרבארים.

הילדים הוקסמו מהחשיפה לצורות חיים אחרות מזו של ישראל בשנות האלפיים. הם נדהמו לגלות שיש ילדים שעסוקים בדברים אחרים מאשר משחקי מחשב או חוגים כמו למשל בהישרדות פשוטה (האמת שלא צריך לנסוע עד הודו בשביל לגלות את זה!).

בהמשך ביקרנו במקדש הג'אייני ברנקאפור. הברהמין ערך טקס "טיקה" לכולנו, סימן את המצח בנקודה אדומה ובגרגרי אורז. נועה קנתה פרחים מהאיש בכניסה והעניקה אותם כמנחה.

מלונות מיוחדים ומומלצים
בערב הגענו אל העיר ג'ודפור אל מלון בשם AJIT BAWAN זה אינו מלון רגיל. הוא בנוי בצורת כפר רג'סטאני, עם הרבה סמטאות ופינות חמד. המבנים מעוטרים בסגנון רג'סטאני והחדרים גדולים ומרשימים. חדרים גדולים הם דבר חשוב ללינה עם ילדים. יש הרבה ציוד ומזוודות, והילדים צריכים מרחב לשחק בו.

גם מצלמת וידאו היא דבר נפלא לטיול עם ילדים. מלבד היכולת לתעד את החוויה עם הילדים, יש אפשרות להקרין לילדים בערב את מה שעשו במשך היום. ילדים אוהבים מאד לראות את עצמם על מסך הווידיאו וגם לעשות פרצופים והצגות מול המצלמה (ואחר כך גם לראות ולצחוק).

עוד מלון נפלא שגילינו בטיול הזה היה מלון Samode Haveli שבג'ייפור – מבנה בן 200 שנה ונחשב היום למלון מסוג Heritage , מלונות שהיו בעבר ארמונות או מבנים מפוארים. למלונות אלה ניחוח מיוחד ויש דגש חזק על עיצוב מסורתי ושמירה על אופי המבנה המקורי. למלון חצר פנימית בה מוצג בערב תיאטרון בובות רג'סטאני.

בסיטי פאלאס של ג'ייפור עומד גמד חבוש טורבן ושומר על הכניסה לארמון. הילדים היו מרותקים לדמותו הציורית ושפמו המסתלסל. גילינו שמבנים גדולים ומרשימים לא ממש מדברים אל הילדים. הדבר היחיד שאיתי זכר מהארמון בג'ייפור היה הגמד. איתי רצה לנסות ולהרים אותו על הידיים.

גם הטאג' מאהל לא ממש נחרט בזכרונם של הילדים. כששאלתי את נועה ביום שלאחר הביקור בטאג' מאהל באיזה מבנה גדול ביקרנו היא ענתה: "מבנה רב קומות?"…

מדלהי נסענו צפונה על אזור הגנגס העילי. לקראת ערב הגענו אל הרדיוואר, אחת הערים הקדושות ביותר בהודו על גדות הגנגס. אלפי מאמינים מתקבצים לקראת ערב על גדת הנהר על מנת לחזות בטקסי האש של הברהמינים. בכניסה לאזור הטבילה היו כמה מתקני לונה פארק פשוטים.

הילדים התלהבו מקרוסלה של מכונית ומטוס המסתובבות במהירות. גם על גדות הגנגס קרוסלה מסתובבת היא קרוסלה. הצליינים ההינדים נגשו אל הברהמין והדליקו את הנרות שבידם מהאש הגדולה שהצית. ניגשנו יחד איתם והנחנו נרות דולקים על הגנגס שזרם מהר דרומה.