ב-6 באוקטובר 2023, לאחר שבועות ארוכים של מיונים, דיונים ומעבר על אלפי צילומים, הסתיימה עבודת האוצרוּת על תערוכת עדות מקומית, האירוע השנתי הגדול והחשוב לצילום תיעודי וצילום עיתונות בישראל. סוף סוף אפשר היה לנשום לרווחה ולהתחיל במלאכת ההכנות לתליית היצירות, שרבות מהן עסקו בהפגנות ששטפו את הארץ בחלקה הראשון של השנה. מה שקרה ביום המחרת, איש מאיתנו לא יישכח. אז איך מתמודדים אחרי 7 באוקטובר עם תערוכה שמיועדת לסכם את השנה באמצעות צילומי עיתונות וצילומים תיעודיים?
ביקור בתערוכה עדות מקומית במוזיאון מוז"א (מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב) מספק את התשובה, וכצפוי התוצאה מטלטלת, מרגשת ואפילו מעלה דמעות. במרכז חלל התערוכה הגדול מוצג "קיר מלחמה" – 300 צילומים מהשבועיים הראשונים של המלחמה. ניתן גם ייצוג מיוחד לצילומים של שני צלמים שנהרגו במלחמה: רועי עידן, צלם ynet, שנרצח בכפר עזה ב-7 באוקטובר, ולביא לישפיץ, לוחם וצלם שנפל בקרב בצפון רצועת עזה ב-30 באוקטובר. בנוסף, לקטגוריות הרגילות נוספה קטגוריה חדשה – פרס לצילום עיתונות על שם רועי עידן. הזוכים בקטגוריה הזאת הם זיו קורן עבור צילום לפולאריס אימג'ס של ניר עוז ב-15 באוקטובר; איליה יפימוביץ, עבור DPA, צילום של תחנת המשטרה ההרוסה בשדרות ב-8 באוקטובר, ואמיר לוי עבור גטי אימג'ס, צילום של כפר עזה ב-10 באוקטובר.
אחרי שמצליחים להתנתק מצילומי המלחמה אפשר להמשיך לשאר התמונות בתערוכה, שבאופן טבעי רבות מהן עוסקות בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית. בין הצילומים הללו יש כאלה שתופסים את התמונה הגדולה, כמו למשל הצילום של אוהד צויגנברג של ההפגנה הלילית הספונטנית במרץ 2023, לאחר החלטת ראש הממשלה נתניהו לפטר את שר הביטחון יואב גלנט (ראו למעלה). הצילום של צויגנברג זכה בפרס הדמוקרטיה. צילום נוסף שמתעד את כוחו של ההמון הוא זה של גיתי פלטי – צעדת המחאה מתל אביב לירושלים נגד החוק לביטול עילת הסבירות בחודש יולי.
לעומתם, צילומים אחרים מתמקדים באדם אחד או במפגש מצומצם, כמעט אינטימי, במהלך ההפגנות. כך למשל הזוכה בתמונה השנה בעדות מקומית 2023: צילום של אריאל שליט ל-AP המתמקד במפגין עטוף בדגל ישראל, יושב על כיסא משרדי במרכז נתיבי איילון, שכמאחוריו בוערת מדורה. קשה להסיר את העיניים מהתמונה הזאת, שצולמה ב-20 ביולי.
צילום מהפנט נוסף המתעד מפגש של אחד על אחד הוא זה של אילן לורנצי. לורנצי תפס במצלמתו את רס"מ אדיר זכריה מקרית שמונה ואת יזם ההייטק ניסן זאבי, ממובילי מחאת צומת גומא, בהפגנה שהתקיימה בחודש מאי. זכריה, בעל רעמת שיער שחורה וזקן עבות, דומה באופן מפתיע להרצל, שאת תמונתו זאבי אוחז. הצילום של לורנצי זכה בפרס צילום חברה וקהילה.
צילומים נוספים שנחרטו בזיכרון, למרות הקצב המסחרר של האירועים שהתרחשו מאז, הם הצילום של מוטי מילרוד, בו רואים מפגין בודד רוכב על גב סוס, אוחז בדגל ישראל (ראו תמונה פותחת לכתבה), והצילום של פאדי אמון, שבו נראית שקמה ברסלר, ממובילות המחאה, מובלת למעצר על ידי שוטר ושוטרת, כשהיא צועדת בראש מורם ועם יד מונפת שבה היא אוחזת בדגל. גם סדרת התמונות של הדס פרוש לעיתון הארץ שייכת לקטגוריה הזאת. פרוש, שסדרת תמונות שצילמה בחודשים יולי ואוגוסט 2023 מראה פורטרטים של מפגינים שנפגעו ממכת"זיות ומפרשים, זכתה בפרס צילום חדשות.
אבל לא רק הפגנות ומלחמה ידענו ב-2023, והתערוכה משקפת צדדים נוספים באמצעות צילומים מרתקים לא פחות. כך, למשל, סדרת הצילומים המדהימה של טלי רצקר. רצקר, שזכתה בקטגוריה חשיפה ארוכה, צילמה במהלך יותר משנה שתי מהגרות מאוקראינה, אם ובת, שנמצאות בקונפליקט תרבותי מתמיד.
בקטגורית צילומי ספורט זכו שניים: יובל דניאל על צילום של שער חמש באצטדיון בלומפילד, המזוהה עם אוהדי הפועל תל אביב בכדורגל, אפוף עשן ואבוקות בעת משחק דרבי, וטל גבעוני, על צילום של קפטניות מקבוצות הכדורגל של ליגת העל הישראלית לנשים.
בשנה שבה בעיקר זלגו אינספור דמעות של כעס, תסכול וכאב, היו גם רגעים מעוררי חיוך. למשל הצילום של פליקס לופה, זוכה פרס אורבניזם ותרבות, שצולם בחוף גורדון בתל אביב.
אי אפשר לבקר בתערוכה בלי להקדיש זמן לתצוגה המרהיבה בקומת הקרקע, הומאז' לעשרים שנות עדות מקומית. על מסכי ענק יש תצוגות מולטי מדיה של צילומים משנים עברו וראיונות קצרים עם כמה מצלמי עיתונות וצלמים תיעודיים בולטים. לבסוף, המלצה: אחרי מנה גדושה כל כך של מציאות, כדאי לנקות את הראש ולמלא את הריאות באוויר בבוסתן המוזיאון. העבודות על הקמת הבוסתן טרם הסתיימו אבל ההנאה ממנו רבה גם כעת. הוא נמצא בחלקו המערבי של שטח המוזיאון, לא רחוק מהפלנטריום ומקביל לדרך נמיר. הליכה נינוחה בשבילי האבן שבין עצי הבוסתן היא בדיוק מה שהנפש צריכה בימים אלו.
מי ומי בעדות מקומיתאת התערוכה, שמוצגת במרכז רוטשילד במוזיאון מוז"א בתל אביב, אצרה ענת סרגוסטי. חבר השופטים כלל את ענת סרגוסטי, עודד בלילטי, אדי גרלד, אילן יצחייק, ורדי כהנא, מנחם כהנא, אסנת טרבלסי, מיה ענר וגיא רז. ואלו הזוכים: תמונת השנה בעדות מקומית 2023: אריאל שליט; עבודת וידיאו של השנה: אלכס פרפורי; סדרת השנה: אורן זיו; פרס הדמוקרטיה: אוהד צויגנברג; פרס לצילום עיתונות ע"ש רועי עידן ז"ל: זיו קורן, איליה יפימוביץ, אמיר לוי; פרס צילום חדשות: חיים גולדברג, הדס פרוש; פרס צילום חברה וקהילה: אילן לורנצי, אלי אטיאס; פרס צילום דת ואמונה: אוהד צויגנברג, אלי אטיאס; פרס צילום טבע וסביבה: יעקב בכר, איתי כהן; פרס צילום ספורט: יובל דניאל, טל גבעוני; פרס צילום אורבניזם ותרבות: פליקס לופה, אורן זיו; פרס צילום חשיפה ארוכה: טלי רצקר. מידע שימושיהתערוכה הסתיימה |
יוסי הגיב:
עדות מקומית מזמן כבר לא תערוכת תמונות עיתונאית. התערוכה ואוצריה מזמן הפכו פוליטיים ולא אובייקטיבים.
פעם עוד היה ניתן לבקר בתערוכה ולהנות מהדימויים המייצגים את פני הארץ, בשנים האחרונות זו תערוכה פוליטית, per se, ולא מייצגת אלא צד אחד מאוד מוגדר בהויה הישראלית וחבל מאוד.
דמוקרט! הגיב:
אכן, צילומי שנה של אסונות.
מצילומי האנרכיסטים שניסו לפרק את הדמוקרטיה הישראלית ואת הצבא,
עד פרעות החמאס – אלו שהאמינו שהאנרכיסטים הצליחו…
עצוב הגיב:
התערוכה היא עדות על בועה מסוימת מאוד בתוך ההויה המקומיות של הישראלית.
בחסות אתרי החדשות השמאליים, זה הפך להיות חזות הכל.
אפשר לשער שהיו עוד כמה אירועים וצילומים ב2023.
וגם לאירועי ההפגנות היו פנים נוספות ותמונות מדהימות לא פחות.