סקי באיטליה: דואט בססטו

שי גיטרמן | צילום: סטיבן טילסטון
אמנם הייתי יום אחד בחרמון, אבל כולנו יודעים שזה אף פעם לא מספיק למי שבאמת רוצה לגלוש כמו שצריך, אז החיפוש התחיל.
לאן ניסע הפעם? לאתר גדול ו"בטוח"? או שנמצא איזה אתר קטן ואקזוטי שאף אחד לא מכיר ונבדוק אותו?
האפשרות השנייה נראתה מושכת יותר, למרות הסיכון שנתאכזב.
את השם ססטו (Sesto) שמעתי מחבר שסיפר לי שהוא נוסע לשם. התגובה הראשנה שלי הייתה "סס מה?" , "ס-ס-ט-ו , כמו פסטו אבל עם ס' בהתחלה" הוא ענה לי. בלי להסס יותר מדי התנפלתי על המחשב ובדקתי באינטרנט במה מדובר.
העיירה ססטו נמצאת בצפון-מזרח איטליה, בהרי הדולומיטים, ממש קרוב לגבול עם אוסטריה. בסמוך לעיירה ישנן כמה עיירות, שמכל אחת מהן יוצאים רכבלים לפסגות ההרים הסובבים את הוואדי שבתוכו הן יושבות. המקום נראה נחמד, לא גדול מדי ולא קטן מדי. "יאללה , לשם הולכים", שאגתי לחברה שלי, שלא הבינה למה אני צועק בזמן שהיא יושבת לידי.
כמו תמיד, הכול היה ברגע האחרון. צריך לסדר את הציוד, הביטוח, כרטיסי הטיסה, למצוא מקום זול לישון ולהבין איך לעזאזל מגיעים לשם. מזל שבאזור הזה של איטליה, שנמצא ממש קרוב לגבול עם אוסטריה, חיים המון אוסטרים, ולכן המקום מאורגן בצורה ייקית ומסודרת ולעיירה יש אתר באינטרנט שמכיל את כל המידע הנחוץ. בתוך שנייה מצאנו מקום זול לישון בו (דירה במחיר 45 אירו ללילה), וטיסה לעיר אינסבורג שבאוסטריה. כל השאר היה רק ביורוקרטיה.

יצאנו לדרך
כהרגלי, לא טרחתי לברר יותר מדי על האתר עצמו או על דרכי ההגעה אליו. קלטתי בצורה כללית שמאינסבורג צריך לקחת רכבת לעיירה אחרת ומשם עוד אוטובוס לססטו . המשפט הישראלי הידוע "יהיה בסדר" הוא המוטו שלי בחיים, וכך גם פעלתי כאן.
אז לאחר שתי טיסות, שתי רכבות, אוטובוס, שינה טרופה בתחנת רכבת נטושה וקרה – היה מינוס 20 מעלות בחוץ והחימום לא ממש השפיע – וצינון כבד כתוצאה מכך, הגענו לעיירה הקטנה והטיפוסית פסטו. אאא…ססטו.
מיד,בלי להסס, התבייתנו בדירה ועלינו להר.
הרגע שבו יושבים על קצה ההר, הסנובורד כבר מחובר לרגליים ומוכנים לצאת לדרך, הוא רגע מרגש. המחשבות עוברות בראש: איך יהיה האתר? אילו מסלולים מופלאים נגלה בדרך? ואיתן הבקשה הגדולה מכולם "רק שהכול לא יהיה מכוסה קרח!". יצאנו לדרך, בשנייה הראשונה שמעתי את הצליל הנורא מכול "קקחחחחחחח…..קקקקחחחחחחח…." – הכול קרח!!!
את השבוע העברנו במעבר בין שלוש עיירות/אתרים שונים:  ססטו, מוסו וסן קנדידו, כשבכל ערב ביצענו את טקס השלג, הכולל שתיית בירה ואכילת פיצה, בתקווה שהשלג ירד קצת ויסיר מאיתנו את קללת הקרח. זה לא עזר. כל השבוע היה שמשי בצורה מרגיזה, למרות שבאחד האתרים מצאתי כמה דרכים עקלקלות שאפשר לקרוא להi אוף-פיסט בין היערות הסבוכים (מאוד סבוכים), ואפילו בסן קנדידו היה סנופארק קטן ומסלול Boarder Cros(כמו מסלול מוטורקרוס עם קפיצות וסיבובים חדים, אבל בשביל סנובורד). פעם מישהו אמר לי שקרח יכול לכאוב הרבה יותר מבטון כשנופלים עליו, ונאלצתי לגלות את זה כל פעם מחדש, עד שהתחלתי להימנע מקפיצות מיותרות…
אחד הדברים היותר כיפיים שעשיתי באחד הימים היה לגלוש במסלול ארוך ארוך שיורד בזיגזג את כל ההר. המסלול נועד במקור למזחלות, אבל ירדנו אותו על התחת עם הסנובורד. הרגשתי כמו בסרט "ג'מייקה מתחת לאפס", רק שאני לא ג'מייקני ולא היתה לי שום מזחלת, אז בעצם הרגשתי שאני שוב בכיתה ג' ולקחו אותי לחרמון להתגלץ' על התחת, אבל הפעם זה לא היה על התחת וזה היה הרבה הרבה יותר מהיר…
במשך השבוע רציתי למצוא כמה גולשים מקומיים שאולי יוכלו לקחת אותי לנקודות מעניינות בתמורה לצילומים שאצלם אותם (ככה אני מצליח לשחד בדרך כלל את המקומיים), אבל לא משנה כמה חיפשתי, הגולש המקומי הכי צעיר שמצאתי היה בן 65 בערך. מתברר שהאזור הוא מקום מפלט לפנסיונרים שבאים לחלץ עצמות ובהחלט מגיע להם כל הכבוד על כך שבגילם הם שוחטים את ההר. הלוואי שבארץ היתה תרבות ספורט כזו אצל המבוגרים.

על העיירה
ססטו עצמה היא עיירה של רחוב וחצי, בלי יותר מדי להציע לקלאבר המצוי, אבל מי שמחפש נוף מדהים במשך היום וערב שקט בדירה מול סרטים מדובבים באיטלקית או גרמנית, או לגימת בירה בפאב המקומי תוך כדי בליסת פיצה אוריגינל (וואלה, הפיצה מול הבית שלי יותר טעימה) יתחבר למקום. מי שמחפש להזיע בתוך פאב אפוף עשן מלא באוסטריות ורדרדות – יכול לשכוח מזה.

לסיכום
אני לא כאן כדי לקטול את המקום, אולי אפילו להפך. אמנם החופשה הזו לא היתה "מחנה אימונים" כמו שאני אוהב, אבל היא בהחלט היתה חופשה מאוד… חופשתית.  אוויר טוב, נוף מדהים, גלישה כיפית והרבה שעות שינה.
עוד עונה עברה, ועוד חופשה עברה, עכשיו הגיע שוב זמן ההמתנה המעצבן עד לגלישה הבאה, שאולי תהיה בחרמון ואולי תהיה בעוד עיירה נדחת איפה שהוא.אז עד לפעם הבאה – אריבדרצ'י.

כמה עובדות שאולי תרצו לדעת
האתר מתאים ביותר לגולשים מתחילים ובינוניים, אבל המתקדמים שבינינו ימצאו את המקום משעמם. הדבר לאו דווקא צריך למנוע מכם להגיע לשם, אם אתם מוכנים לחלק את החופשה בין אזור זה לאתרים אחרים כמו קורטינה (אתר גדול מאוד) שנמצא במרחק של פחות משעת נסיעה מהמקום.
מי שרוצה להגיע יכול לעשות זאת בכמה דרכים. אנחנו טסנו לאינסברוג שבאוסטריה, משם צריך לקחת רכבת לפורטזה, משם רכבת לסן קנדידו ומשם אוטובוס לססטו (למרות שאפשר לישון גם בסן קנדידו).
אפשרויות נוספות הן לטוס לורונה או לוונציה ולהגיע משם (כל אחת מהערים האלו נמצאת במרחק של לא יותר מ-150 – 200 קילומטר מהאתר).
אפשרות נוספת היא לשכור רכב, דבר שיאפשר ניידות טובה בכל האזור וגיוון בין האתרים.
סקי פאס לשישה ימים עולה 150 יורו
כדאי מאוד להביא דברים לעשות בערב, כשהדבר האולטמטיבי להביא הוא פלייסטיישון 2, גם בגלל המשחקים וגם בגלל שהוא מסוגל לקרוא סרטי  DVD , דבר שיכול להציל לכם את הערב משיעמום מטמטם.
לעיר הגדולה הכי קרובה קוראים ברונקו, ומי שמחפש קצת אקשן יכול לקפוץ לשם.
באינסבורג יש גם אתר קטן שמכיל סנופארק עם האפ-פייפ ענקית (השבוע מתקיימים שם משחקי החורף של אוסטריה).