סקי – אתרים באנדורה

שי גיטרמן | צילום: Mira Janacek

מתי שהוא בתחילת דרכי כסנובורדיסט זאטוט, נדרתי לעצמי נדר – לא להפסיד שום עונה ולגלוש כל חורף. אז גם בחורף 2002 קיימתי את ההבטחה והחלטנו, אני ועוד שלושה חברים, להגיע לאנדורה. כמו בכל שנה החלטנו לנסוע לשבועיים, מפני ששבוע אחד אף פעם לא יספיק, איך אפשר להסתפק בשבוע בשנה כשמכורים להרגשת האבקה הלבנה (או קרח כשאין מזל) מתחת לרגליים.
חלק מכם אולי שואלים: "אנדורה?! איפה זה?" אז בבקשה, אנדורה היא נסיכות קטנטונת הממוקמת בין צרפת לספרד על רכס הרי הפירנאים, שכל אוכלוסייתה מונה בערך 64,000 תושבים. המדינה פטורה ממכס (כמו דיוטי פרי ענק) ומרבית תושביה עוסקים באחד מענפי התיירות.
בתוך השטח הקטן יחסית שלה, קיימים חמישה אתרי סקי שלא מביישים שום אתר אירופי, בהם מגוון גדול של מסלולים.
את הנסיכות גילו הישראלים לא כל כך מזמן, ומאז צצו חבילות סקי שבועיות המגיעות לשם ומאורגנות על ידי סוכנויות נסיעה שונות. כאמור, שבוע לא מספיק לעבדכם המכור, לכן הוא אוהב לארגן לעצמו את העניינים.
הלוגיסטיקה לטיול הזה הייתה קצת יותר מסובכת מבדרך כלל, בגלל העובדה שלא הגענו לאירופה מהארץ אלא מדרום אמריקה לאחר ביקור משפחתי ביבשה האינדיאנית.
אני לא יודע מה היה יותר מוזר, לנחות בסאן-פאולו, ברזיל, באמצע הקיץ, עם תיק מלא בסנובורדים (3), או לנחות באירופה באמצע החורף, לאחר ביקור בדרום אמריקה, עם תיק מלא בגדים קצרים.
את הדרך התחלנו בפרנקפורט, גרמניה, מפני שלשם הטיסה הגיעה. לאחר התלבטות הוחלט להשכיר רכב ולנהוג את כל הדרך מפרנקפורט לאנדורה – 1,700 קילומטר בערך. הסיבה העיקרית להחלטה הלא הגיונית כביכול, הייתה המחיר: הטיסה מפרנקפורט לברצלונה, שהיא העיר הכי קרובה לאנדורה, הייתה יותר יקרה. סיבה נוספת היתה העובדה שבכל מקרה רצינו להשכיר רכב באנדורה בגלל מגוון האתרים שקרובים יחסית אחד לשני, ולכן שווה להיות נייד.
את הדרך הארוכה רצינו לגמור כמה שיותר מהר וברצף כדי לא להפסיד שום יום גלישה. ואכן, בעזרת תחלופה מתמדת של ארבעה נהגים ומהירות נהיגה מופרזת יחסית לארץ אך חוקית בהחלט באוטוסטרדות המושלמות של אירופה, חצינו את כל צרפת בלילה אחד. ברכב היו ארבעה אנשים, תיקים וסנובורדים על הגג. בגלל שלא היה גגון לרכב היינו צריכים לקשור את הסנובורדים בצורה מאולתרת, דבר שקצת הפחיד, במיוחד כשנוסעים במהירות של 150 קמ"ש.
בבוקר היום למחרת חצינו את הגבול לאנדורה, וכקבלת פנים קיבלנו מראה מרהיב של הרים מושלגים, ואת אתר הסקי הראשון שלנו לאותו יום. עדיין היינו צריכים להגיע למלון שלא היה לנו מושג איפה הוא נמצא, אז המשכנו בדרכנו לאורך רכס ההרים. ככל שטיפסנו יותר בגובה כך הכביש היה מכוסה ביותר שלג, עד לרגע שהתחלנו להצטער על שלא ניסינו לארגן בכל זאת שרשרות לגלגלים (מונעים החלקה בשלג). בשלב מסוים נהגנו האמיץ, ג'ילבר, ירד למהירות חמישה קמ"ש בערך כשהוא נשען על ההגה ומסתכל בפחד על הכביש. בגלל התנאים לקח לנו המון זמן לחצות את ההרים, והבנו שיום זה יהיה מבוזבז מבחינת גלישה. טוב, לפחות נהנה מהנוף. בדרך עברנו בבירתה של אנדורה, "אנדורה לה וולה", שהיא כפר קטן עם הרבה חנויות פטורות ממכס, וידענו שנגיע לשם לסיבוב דאווין מתי שהוא.
סוף סוף הגענו למלון לאחר 18 שעות נהיגה רצופה, התמקמנו בחדר וחיכינו בקוצר רוח לבוקר…
אז, כמו שקראתם, באנדורה יש חמישה אתרי סקי עיקריים (בעצם יש יותר אך חלקם מחוברים זה לזה במעליות, כך שהם נחשבים כאחד). אין לי המלצה ספציפית על אתר מסוים מפני שכולם טובים ולכל אחד יש מסלולים קלים וקשים גם יחד… אז פשוט אפסיק עם התירוצים ואגיד שכרגע כולם מתערבלים לי בראש מפני שכל יום היינו באתר אחר.
בסך הכול אפשר לומר כי מי שרגיל לאתרי צרפת או איטליה, למשל, יכול אולי להתאכזב מאורך המסלולים וממספר המסלולים השחורים (הקשים יותר), אך כגולש סנובורד זה לא אמור לשנות מפני שבכל אתר מוצאים את הפינה המעניינת, ה-OffPiste הטרי והעץ שעוד לא נכנסו בו, במיוחד במקום שיש בו כזה מגוון. לכן לא הייתי בוחר אתר אחד להתמקד בו, אלא מציע לכם לנייד את עצמכם לפחות בין שניים-שלושה אתרים, תלוי במשך השהות.

קצת אינפורמציה
האתרים הגדולים יותר הם
סולדאו אל טרטר (Soldeo El Tarter) או בקיצור סולדאו. מדובר למעשה בשני אתרים מחוברים המהווים את אחד האתרים המרכזיים, לכן הימנעו מלגלוש שם בימי שבת וראשון, אלא אם כן יש לכם אהבה לא מוסברת לתורים ארוכים.
פז דה לה קאזה (Paz De La Caza) שאליו יש שתי גישות, אחת בכניסה הצפונית של אנדורה (גבול צרפת) ואחת ממרכז אנדורה בערך (בין אנדורה לה וולה והגבול עם צרפת). בנקודה זו יש רכבל ענק שמעלה את הגולשים לפסגת ההר ומשם גולשים לצד השני שלו ומתחברים לאתר. באתר זה יש סנופארק עם HalfPipe והרבה מסלולים ארוכים ורחבים.

שלושת האתרים האחרים: פאל (Pal), ארינסל (Arinsal) וארקליס (Arcalis) קטנים יותר אך בעלי מספיק OffPiste ובהחלט לא ישעממו את הגולש שיחפש את הנקודות המעניינות.
עונת הגלישה מתחילה בתחילת דצמבר ונמשכת עד סוף אפריל. עונת גלישה ארוכה יחסית זו מתאפיינת גם באיכות שלג מעולה לאורך כל החורף. בשנים האחרונות, כשהשלג בהרי האלפים והדולומיטים לא היה בשיאו, בפירנאים המשיך לרדת שלג כמו שצריך. במשך שני החורפים האחרונים אני מקבל דואר אלקטרוני כל פעם שיורד שלג בסולדאו, וכל שבוע כמעט מסוף נובמבר ועד אפריל הייתי מקבל הודעה כזו (יש מספר אתרים באינטרנט שמספקים מידע).
בעיר הבירה יצא לנו לבקר כמה וכמה פעמים (כל ערב בערך). אחת הסיבות העיקריות שאנשים טורחים ומגיעים אליה היא ה"שופינג" המטורף שמתנהל שם. אל תטעו, למרות שהמדינה כולה היא דיוטי פרי אחד גדול, זה לא אומר שהכול שם באמת זול, אבל זה לא משנה, הכול פה עניין פסיכולוגי.
הטבק והאלכוהול אכן זולים בצורה מגוחכת, אך אל תבנו על קניית ציוד גלישה למשל (סקי או סנובורד), מפני שאפשר להשיג בזול יותר בארץ. אל תתכננו גם על מכירה או קנייה של ציוד משומש, מפני שהם לא מתעסקים עם זה בחנויות.
סיבה טובה נוספת לרדת לעיר היא מרכז Caldea . לא תפספסו את הבניין השפיצי והמבריק מזדקר באמצע העיר ונראה כאילו נלקח מסרט של סופרמן. במרכז אפשר למצוא בריכות חמות, סאונות, מסז'ים ומרכז קניות בבניין אחד.
אחת התכונות הבולטות אצל ה"אנדוראים" היא האדיבות והאמון שיש בהם. לדוגמה: ביום הראשון היינו צריכים להשכיר ציוד לאחת מהחבר'ה, שכרנו את הציוד בחנות ורצינו לשלם, אבל בעל החנות פשוט אמר: "עזבו, תחזירו את הציוד בשבוע הבא ותשלמו אז". גם שרצינו לתת לו את הפרטים שלנו הוא סירב, הוא פשוט סמך עלינו שנגיע שבוע הבא ונחזיר הכול. הם חיים בבועה!

המנוחה
מאחר שלאחר שבוע רצוף של גלישה אינטנסיבית, התרסקויות ואכילת שלג בכמויות מדאיגות, הגוף האנושי צריך לנוח קצת, החלטנו לרדת עם האוטו לברצלונה שנמצאת במרחק שלוש שעות נהיגה מאנדורה לה וולה.
דבר אחר יש לי לומר לכם לאחר נסיעה זו : אל תגיעו לברצלונה עם רכב!!!
למה ? בואו נגיד שתל אביב בשעת העומס נראית כמו קיבוץ קטן ליד ברצלונה. עוד לא המציאו שם את המילה "דו-סיטרי". כל הכבישים חד-סיטריים ואף פעם לא מוליכים לאן שתרצו. ברצלונה היא כמו מערכת עיכול לנהגים, נכנסים בצד אחד של העיר והיא זורקת אתכם מעוכים ועצבנים בצד השני של העיר. אבל חוץ מזה, אין כמו ברצלונה, עיר מדהימה שכדאי בהחלט להגיע אליה (בלי רכב!).
יום המנוחה עזר בהחלט להטענת המצברים להמשך השבוע השני שבו, לאחר שכבר מכירים את האתרים פחות או יותר, ועל ידי התחברות עם כמה מקומיים, עסקנו בחקירת החלקים היותר מוחבאים שבאתר, בין העצים ומאחורי הסלעים. אחת ההמלצות החמות ביותר לגולש העצמאי היא לנסות ולהתחבר עם המקומיים שנמצאים באתר במשך כל העונה, רק כך תוכלו לנצל מאה אחוז של המסלולים ולהגיע למקומות שלבד לא הייתם מגיעים אליהם בדרך כלל.
לקראת סוף השבוע השני, כשהמוח עדיין מנסה להכחיש את העובדה שבקרוב חוזרים הביתה, התחיל לרדת שלג בצורה מאסיבית, דבר שגרם לראות לא טובה ולסגירת חלק מהמעליות באתרים. מצב כזה לא אמור לגרוע מההנאה, במיוחד כשיודעים שכשברגע שייגמר השלג הגלישה על ה-Powder הטרי תהיה שווה את ההמתנה, אך השלג לא הפסיק לרדת עד ליום האחרון. חוקי מרפי עבדו פה, כנראה, שעות נוספות, ורק ביום שעזבנו השמש יצאה סוף סוף… אח, זה יכול היה להיות יום מושלם, אין ענן בשמים, 50 סנטימטר של Powder חדש וטרי… לא נורא, לפחות זה משאיר טעם טוב וחשק לעוד…
הדרך חזרה מאנדורה לגרמניה (כן, היינו צריכים לחזור הכול) עברה בצורה חלקה, בערך, חוץ מסטייה קלה בדרך (במונחים של הארץ זה היה כמו להגיע מתל אביב לירושלים דרך חיפה). ה"שוס" היה כשהחלטנו לעצור לישון במלון דרכים. הכניסה הייתה נעולה וליד הדלת היה מכשיר שהזכיר כספומט, סימן שאלה גדול הופיע לי מעל הראש, אך לאחר כמה רגעים קיבלתי את ההארה וגיליתי שזהו מכשיר להזמנת חדר על ידי כרטיס אשראי. לאחר שמזמינים חדר המכשיר פולט פתקית עם קוד סודי, שאתו אפשר להיכנס למלון ולחדר. אין פקידי קבלה, אין סבלים, לזה אני קורא יעילות !
באותו הלילה נפל לי האסימון שזהו, נגמר, חוזרים לארץ הכמעט טרופית שלנו. אני מתנחם בעובדה שרק אנשים כמונו, שאין להם גישה חופשית לשלג, יכולים באמת להעריך כל יום בשלג.