תפריט עמוד

סקוטלנד – הדברים שאי אפשר להחמיץ

שתפו:

אז מה מחכה לנו בסקוטלנד? משבצות, וויסקי וחמת חלילים הם רק ההתחלה. הפנים של המדינה עשויות גם מנופים מנוגדים, איים פראיים ואגמים רוגעים, תרבות צפונית, מבטא כבד והמון גאווה לאומית. הדברים שאי אפשר להחמיץ בסקוטלנד

פורסם 6.2.13

נופי סקוטלנד נראים כאילו חולקה הארץ לשניים. בניגוד למחוזותינו, בסקוטלנד דווקא הדרום הוא הירוק. הנוסעים באזור איירשייר (Ayrshire) ובעמק טוויד (Tweed) שליד הגבול עם אנגליה, ובאזור סטרלינג (Stirling) שבמרכז הארץ, יעברו בין גבעות ירוקות מעוגלות ושלוות. מראה הכבשים הלבנבנות והמרוצות, שמלחכות להנאתן עשב טרי בצדי הדרכים הכפריות, והפרים אדומי השיער הרועים באחו הנרחב – הוא תרופת הרגעה שאין דומה לה.

מצפון לפסטורליה הירוקה הזאת ניצבים ההיילנדס (Highlands) – הרים, קור ונוף דרמטי, אזור גדול ופראי, המיושב בדלילות. הכבישים הופכים לצרים יותר ויותר ואפשר לנסוע קילומטרים ארוכים בלי להגיע לנקודת יישוב. רוחות עזות ושיחי אברש חומים-סגולים עוטפים הרים שפסגותיהם לא נראות לעין; עננים וערפל מסתירים אותן. תתלבשו חם.

בניגוד למחוזותינו, בסקוטלנד דווקא הדרום ירוק יותר | צילום: דורון הורוביץ

גברים בחצאיות
מאריג הצמר המשובץ הנקרא טארטן (Tartan) מכינים הסקוטים את הקילטים, אותן חצאיות מפורסמות, ואביזרים אחרים כמו הפלייד (אריג הנכרך על מותני הלובש ומשם עולה לכתפו), צעיפים ומה לא. למרות סיפורי העם על החצאיות שלבשו האבות הקלטים, מדובר כנראה בפריט חדש יחסית (משנת 1727), שהמציא דווקא אנגלי בשם תומס רולינסון. האופנה המאווררת התפשטה בסקוטלנד, בעיקר בקרב אנשי ההרים מאזור ההיילנדס שבצפון. אבל החצאית הפכה לסמל סקוטי משמעותי רק לאחר שהאנגלים – בתגובה למרד ב-1745 – אסרו על לבישתה. משבוטל האיסור, תפסה החצאית המשובצת מקום של כבוד בסמליה הלאומיים של סקוטלנד, שתמיד מודגשים יותר כשיש אנגלי בסביבה.

לשמוע חמת חלילים
מי לא מכיר את הכלי המוזר הזה, חמת החלילים (Bagpipes), אחד הסמלים המובהקים של סקוטלנד? הכלי מורכב מנאד עשוי מעור שחוברו לו חלילים שונים. האוויר שננשף לתוכו פורץ מן החלילים – אחד מהם עם נקבים שבאמצעותם מפיקים את המנגינה העיקרית, והיתר קבועים לליווי.

לא ידוע מתי בדיוק התחילו לנגן בחמת החלילים (או בגרסת ההיילנדס המוקדמת של הכלי), אך יש עדויות כי במאה ה16- נהגו לחלל בו כדי לקרוא לאנשי השבט להתכנסות או ליציאה למלחמה. אחרי קרב קאלודן ב-1746 אסרו האנגלים על הסקוטים לנגן בכלי למשך 11 שנה, מה שרק העצים את המשמעות הלאומית שנתנו המקומיים לחמת החלילים.

גברים בחצאיות משובצות. אופנה מאווררת | צילום: אייסטוק

מי שאוהב לשמוע את צליליו המיוחדים של הכלי, וישהה בסקוטלנד באמצע אוגוסט, ייהנה מאליפות העולם לתזמורות של חמת חלילים שמתקיימת בגלאזגו. רציניים במיוחד ישמחו להציץ לאתר של מרכז המחללים בגלאזגו; האחרים יוכלו לפגוש נגן חמת חלילים בדרכם החוצה מטירת אדינבורו (ובעוד הרבה אתרים אחרים במדינה). תמורת פאונד או שניים הוא ישמח לנגן במיוחד בשבילכם וגם להצטלם למזכרת. סבתא תשמח.

אגמים שלא נס ליחם
אחד הדברים שהכי מאפיינים את סקוטלנד הם האגמים שלה – לוֹך (Loch), בשפת המקום. ובאמת, כמעט בכל נסיעה מחוץ לערים הגדולות עוברים ליד אגמים יפים, מכסיפים ורוגעים. לפחות לגבי לוך נס (Loch Ness), האגם העמוק והמפורסם ביותר בסקוטלנד, הרוגע הוא עניין יחסי: לפי כמה וכמה עדויות (או אגדות) – זהו ביתה של נֵסי, המפלצת המסתורית של האגם.

תחילתו של העניין בסיפור עממי על קולמבה הקדוש שפגש את נסי. מאז הניבה חידת המפלצת לא מעט מחקרים מודרניים לגמרי (כמו בדיקות סונאר). התוצאות הראו שייתכן כי מדובר בצלופח גדול, בשריד נשכח ממשפחת הדינוזאורים ואולי בכמה חבר'ה שחמדו לצון. עדיין לא השתכנעתם? אתם מוזמנים להגיע אל מרכז התצוגה הרשמי של לוך נס בדראמנאדרוכט (Drumnadrochit), או פשוט לבהות באגם זמן מה, בעיניים עגולות מתקווה שהיא תגיח בדיוק כשאתם שם (כמו רבים לפניכם), ולהחליט בעצמכם.

אגמים הם אחד הדברים שהכי מאפיינים את סקוטלנד | צילום: דורון הורוביץ

איים שקטים-פרועים
מאות האיים שנמצאים בתחומה של סקוטלנד אינם מיושבים ברובם ואופיים משתנה: יש מתוירים יותר, כמו האי סקאי, ויש כאלה שהם היעד האולטימטיבי לחובבי ניתוק, ראשוניות ושלווה. ככל שמרחיקים מן היבשת – מגיעים לאי פראי ונידח יותר (והניתוק נעשה יותר נוח).

מול החוף המערבי נמצאים איי ההברידים הפנימיים (Inner Hebrides), שקל להגיע אליהם בשיט מן היבשת. מצפון מערב ליבשת נמצאים איי ההברידים החיצוניים (Outer Hebrides), שם הנוף ריק כמעט מצמחייה וחשוף לרוחות פרצים. מצפון מזרח לסקוטלנד נמצאים איי אורקני (Orkney Islands), עם חופים חוליים, אתרים קדומים והמון עופות מים.

איי שטלנד הם הנציגות הסקוטית הצפונית המרוחקת מכולם. מעבר לנופים הפראיים, לרוחות האוקיינוס החזקות, לעופות המים ולמבנים הפרהיסטוריים, קיימים בהם גם שרידים למסורת הוויקינגית העשירה שהיתה בעבר באי. תושבי האי נותנים כבוד למסורת: בלרוויק, בירת איי שטלנד, מתקיים פסטיבל אש ויקינגי, שכולל מצעד לפידים בהשתתפות ויקינגים מודרניים בתחפושות אקסטרווגנטיות.

ההיילנדס, אזור פראי של הרים, קור ונוף דרמטי | צילום: דורון הורוביץ

משחקי ההיילנדס
אחד השרידים המבדרים לתרבות הצפונית שפעם שלטה באזור הוא משחקי ההיילנדס: איפה עוד תראו גברים לובשי חצאיות מתחרים בהטלת גזע עץ ענקי, בהנפת משקולת כבדה ובהפגנות כוח אחרות? החלקים האמנותיים של המפגש כוללים שחזור של קרבות ההיילנדס, ריקודי עם מסורתיים וכמובן – מוזיקה, וויסקי, אוכל והרבה שמחה. כמו בכל שנה, גם משחקי השנה הקרובה יתקיימו בחודשים מאי-ספטמבר בערים וכפרים רבים (לא רק בהיילנדס). מידע מפורט על המשחקים באתר האינטרנט.

וויסקי, גאווה קדומה
גאווה לאומית וידע מקצועי הם הבסיס לייצור הוויסקי הסקוטי, שאניני טעם וארומה מחשיבים אותו למשובח בעולם. בתהליך הייצור אפשר לחזות במזקקות; את הטעם כדאי לחוות באחד מהפאבים הרבים של סקוטלנד.

האגיס, המאכל הלאומי של סקוטלנד. טעם נרכש | צילום: Chris Brown, flickr

בסוף אכלנו כמה דברים טובים
אולי גם בזה יש להאשים את הקִרבה לאנגלים, שנוטים להסיר ממיני מזונות את כל מה שטעים בהם, אבל צריך להודות: גם סקוטלנד היא לא בדיוק מעצמה קולינרית. עם זאת, יש מאכלים שמיוחדים לה וערבים לחֵך, כמו סלמון מעושן או אפוי ודגים אחרים שנחשבים למעדנים, גבינות קשות נהדרות, בשר ציד, מרקים, ריבות מצוינות וכמובן – ההאגיס (Haggis).

המאכל הלאומי הזה אינו אלא קיבת כבש ממולאת בחלקים פנימיים של כבש עם שיבולת שועל, בתוספות שונות כמו לפת ותפוחי אדמה. את ההאגיס נוהגים הסקוטים לאכול בעיקר ב-25 בינואר, בחגיגה השנתית לרגל יום הולדתו של המשורר הסקוטי רוברט בארנס, שהקדיש למנה הזאת שיר תהילה (Ode to a Haggis).


כנסיית רוסלין, סקוטלנד

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: