סלובניה ברגל

במכונית פיג'ו חבוטה נסענו במעלה עמק ירטה שבאלפים היוליים, מנסים זו הפעם הרביעית להגיע לנקודת זינוק נוחה אל פסגת הר טריגלאב. חודש ספטמבר עלול להיות קצת בעייתי באזור זה של סלובניה – עדיין לא קר, אין סכנה ממשית לשלג, אך עננות כבדה המכסה את ההרים היא מכשול בלתי עביר למטפס.

בבקתת ההרים אליז'ב הסמוכה למפלי המים של פריצ'ניק עצרנו לשהיית לילה. מכאן מטפס שביל תלול אל פסגת טריגלאב ואל "הקרחון הכחול" שבראשה.
גשם ירד כל הלילה ובבוקר הכל היה מכוסה בעננים כה סמיכים עד שלא יכולת לראות את כף ידך שעה שקינחת את אפך… כבר היה ברור שהסיפור עם טריגלאב גמור מבחינתנו: "בכל אופן", אמרתי לדני ולחיים, "יש לנו עוד אופציה אחת: להיכנס לשטח מכיוון הנהר סוצ'ה שבמערב, ולפחות לטפס אל פסגה שכנה לטריגלאב"  (במפה גילינו פסגה כזאת שנשאה את השם המוזר "בובסקי גמשבץ").

יצאנו מבקתת אליז'ב לעבר הכביש המוביל מלובליאנה לעיירה קרנסקה גורה שבגבול איטליה־אוסטריה. הנוף מדהים ביופיו: בעיקר פסגתו המחודדת כמחט של הר שפיק, הנראית היטב מן הכביש. בקרנסקה גורה נפרד מן הכביש נתיב העלייה למעבר וורשיץ – כעשרים עיקולים מדהימים עד לראשו של המעבר בגובה 1,600 מטר, ולאחריהן ירידה תלולה אל עמקו הירוק של הנהר סוצ'ה ("איסונצ'ו", בשמו האיטלקי). באותו יום הגענו אל הכפר הקטן טרנטה, וממנו, בדרך עפר נוחה, אל עמק זדניצה.

הבוקר שלמחרת ממש הפתיע: לאחר ארבעה ימי עננים וגשם, הכל היה נקי וצלול, ללא פיסת ענן! במשך ארבע שעות טיפסנו, תחילה ביער סבוך ונהדר, בהמשך דרך שני אגמי מים עגולים וכחולים להפליא, ובסיום – על גבי מדפים של סלעי גיר אשר בלטו מן המצוק ולאורכם כבלי פלדה בהם החזקנו לאורך העלייה – עד לפסגת בובסקי גמשבץ.

המראה היה בלתי נשכח: לכיוון צפון ומערב, לכל מלוא העין, הזדקרו מאות פסגות משוננות של האלפים היוליים ורכסי הדולומיטים האיטלקיים, אך במזרח היה הכל מכוסה בשמיכה צפופה של עננים. מרבד העננים רבץ כ-300 מטר מתחתינו, וממרכזו צפה ועלתה כאי פסגתו המקורחנת של הר טריגלאב – הגבוה בפסגות האלפים היוליים. היתה מין תחושה מוזרה, שאם נרד מאתיים מטר אל ים העננים, נוכל ללכת עליו עד לפסגת טריגלאב.

בערבו של אותו יום כבר היינו בדרך למערות הנטיפים הענקיות של סקוצ'יאן ופוסטוינה. בסך הכל היו אלה שלושה ימים מתוך מסע של חודשיים בנופיה הנהדרים של יוגוסלביה.

בשנת 1996, כעבור 23 שנה מן המסע הארוך ההוא, חזרתי עם משפחתי ליוגוסלביה. זאת כבר לא היתה אותה יוגוסלביה, אלא שש מדינות נפרדות, כל אחת מהן מלקקת את פצעיה לאחר מלחמת האזרחים הגדולה. בקרואטיה חלפנו על פני כפרים שרופים והרוסים עד היסוד. נראה שלחימה של ממש לא התחוללה כאן, הטנקים הסרביים פשוט נסעו לאורך הכביש, ותוך כדי תנועה ירו פגזים אל כל בית מזדמן. סלובניה והאלפים היוליים נותרו ללא פגע, ושום שריטה של מלחמה לא העיבה על שלוות אגמי בלד ובוהין ועל פסגות האלפים היוליים המקיפות אותן.

טבע ונוף
שרשרת הרי האלפים היוליים, והמשכם במזרח – האלפים הקרבנקיים או הקמניים – ממוקמת בקצה המזרחי של הקשת האלפינית. חבל הרים נהדר זה נמשך לאורך גבולה של סלובניה עם איטליה ואוסטריה, והוא תופס כשלושים אחוז משטחה של המדינה (כ-7,000 קילומטרים רבועים, מתוך 20,000 שהם שטחה הכולל של סלובניה).

בהשוואה לאזורים אלפיניים אחרים זהו אזור נמוך יחסית, שגובהו הממוצע 2,500-2,400 מטר ושיאו בהר טריגלאב שגובהו 2,863 מטר. עם זאת, זהו אחד האזורים היפים ביותר בקשת האלפינית כולה: יש כאן ניגוד פנטסטי בין מורדות ההרים המכוסים ביער צפוף ונהדר לבין פסגות ההרים הקרחות והבהירות. המורפולוגיה (צורת פני הנוף) המקומית גם היא ייחודית, וכמוה לא ניתן למצוא באלפים הגבוהים. היא משלבת בין צורות נוף קרחוניות (הרי קרן, עמקי U, מורנות) לבין צורות נוף קרסטיות, שהן תוצר של פעילות המסת הסלעים על ידי מים. לכן, עם חציית האלפים היוליים, הבנויים סלעי גיר בהירים, נגלים זה בצד זה הרי קרן מחודדים כמחט (הר שפיק, הר טריגלאב) ומערות ענק שבהן זורמים נהרות תת־קרקעיים (כדוגמת מערת מלינריקה שלמרגלות מעבר ורשיץ).

למרות שהאלפים היוליים בנויים מסלעי גיר שהם סלעים מחלחלים, יש כאן שפע בלתי רגיל של מים: את מרבית האזור ההררי מזרחה, אל נהר סאבה ואל הדנובה, מתנקזים שני הנהרות הגדולים סאבה בוהינקה וסאבה דולינקה, ואילו ממערב זורם הנהר סוצ'ה לעבר מפרץ טריאסט שבאיטליה. אל הנהרות הללו מצטרפים עשרות פלגי מים היורדים מפסגות האלפים היוליים לעבר עמקי הנהרות הראשיים. במקומות רבים צונחים מי הפלגים העשירים הללו במפלי מים גבוהים ומרהיבים: מפלי בוקה הצונחים אל הנהר סוצ'ה, מפלי פריצ'ניק בעמק הנהר ורטה, מפלי וינטגאר בקניון נהר רדובנה, מפלי מרטוליק בנהר מרטוליק, מפלי סביצ'ה בראש הנהר סאבה בוהינקה, ועוד.

על רכסי ההרים הגבוהים, סמוך לפסגות האלפים היוליים, פזורים עשרות אגמים, ברובם עגולים, שקוטרם עשרות עד מאות מטרים. האגמים שוכנים במכתשים טבעיים, שחלקם נוצרו כאשר הקרחונים התחפרו בסלעי הגיר, ואחרים נוצרו בתהליכי המסת הסלע (עמקי המסה – דולינות). יוצאי דופן הם שני האגמים הגדולים: אגם בלד ואגם בוהין שבעמק הנהר סאבה בוהינקה. אלו הם אגמי מורנה, אשר נוצרו בקרקעית עמק קרחוני כתוצאה מחסימת העמק על ידי סוללת סחף ורסק סלעים בחזיתו של קרחון העמק. לאחר המסת הקרחון נותרו סוללות המורנות כסכרים טבעיים לרוחב העמק, ומי הנהר הזורמים בקרקעיתו נאגרו מאחוריהם והפכו לאגמי מים גדולים.

קרחונים לא שרדו על הרי האלפים היוליים, למעט קרחון קטן בשם "הקרחון הכחול" ("זלוני סניג"), אשר נותר על פסגתו של הר טריגלאב.

יישובים ודרכים
כל יישובי האלפים היוליים הם כפרים קטנים, שחלקם מתפרנסים על מרעה בקר וגידולים חקלאיים בעמקים ההרריים, וחלקם מתפרנסים משירותי תיירות. הנגישות הקלה אל מרבית אתרי הטבע באזור מביאה לכאן תיירים רבים, בעיקר מאוסטריה ומאיטליה הסמוכות, אך גם מארצות רבות אחרות, כך שכיום התרבו היישובים המתפרנסים ממלונאות, מסעדנות ושירותי תיירות נלווים אחרים. בולטים במיוחד בתחום זה הכפרים בלד ובוהין, השוכנים לחופי האגמים בלד ובוהין – שני מוקדי המשיכה העיקריים של התיירות באזור. מוקד תיירותי נוסף הוא הכפר בובץ שבמערב האלפים היוליים, בו נמצא אחד ממרכזי הרפטינג הפעילים באירופה, על נהר סוצ'ה הסמוך.

כבישים
את האלפים היוליים חוצים כמה כבישים בינלאומיים. החשוב שבהם הוא כביש לובליאנה־וילך, העולה בעמק הנהר סאבה דולינקה לעבר הגבול האוסטרי, ושם חוצה במנהרה את האלפים היוליים אל עבר וילך שבאוסטריה. כביש נוסף עולה מלובליאנה לטרביסיו שבאיטליה, וכביש נוסף עובר מלובליאנה צפונה אל מנהרת לויבל שבאלפים היוליים, וממנה לקלגנפורט שבאוסטריה. את מנהרת ליובל, אגב, חפרו עובדי כפייה יוגוסלבים, צרפתים ואחרים במלחמת העולם השנייה, ובמהלך חפירתה מתו מאות מהם כתוצאה מאפיסת כוחות ומהתעללות הגרמנים.

כביש אספלט מקיף את האלפים היוליים בטבעת אחת גדולה: הוא יוצא מלובליאנה, במעלה הנהר סאבה דולינקה עד לקרנסקה גורה הסמוכה לגבול סלובניה־איטליה־אוסטריה, ומכאן עולה אל מעבר ההרים וורשיץ. אחר כך יורד הכביש מדרום אל הנהר סוצ'ה, ממשיך במקביל לגבול האיטלקי בתוך עמק הנהר סוצ'ה, מגיע עד לטולמין ולאידריה, וחוזר ללובליאנה. בכפר בובץ מסתעף מכביש זה כביש תלול ויפה להפליא העולה צפונה אל מעבר פרדל וממנו אל אוסטריה ואיטליה.

שבילים
רשת צפופה של שבילים באורך כולל של מאות קילומטרים חוצה את האלפים היוליים לאורכם ולרוחבם. שבילים אלה מסומנים בשטח, וההתמצאות בהם קלה (הגם שההליכה בהם לעיתים קשה ומפרכת). מערכת השבילים הצפופה ביותר היא זו העוברת בשמורת הטבע טריגלאב – שמורה גדולה בלב האלפים היוליים, בין אגם בוהין לעמק הנהר סוצ'ה, ובה מרוכזות הפסגות הגבוהות ברכס (טריגלאב, שפיק, שקרלטיצה, שטנר, בובסקי ועוד). לאורך שבילי טיול אלו נבנו עשרות אכסניות ובקתות הרים המספקות מזון ומקום לינה למטיילים ולמטפסי ההרים הרבים הפוקדים את האזור.

יוצאים לדרך – תוכנית ימי המסע
1. ליובליאנה – אגם בלד – בלד
2. בלד – קניון וינטגאר – פסגת בבי זוב – בוהין
3. אגם בוהין – מפלי סביצ'ה – דום נה קומני – חזרה לבוהין
4. בוהין – עמק נהר רדובנה – מפלי מרטוליק – קרנסקה גורה – מעבר וורשיץ – מערת מלינריקה – טרנטה
5. טרנטה – עמק זדניצה – בלי פוגצ'ניקוב – פסגת בובסקי-גמשבץ – לוקניה – חזרה לעמק זדניצה – בובץ
6. בובץ – מפלי בוקה – קובריד – טולמין – מערת סקוצ'יאן – פוסטוינה
7. מערת פוסטוינה – ליובליאנה

מפת המסלול