סיפור מסע – המסע העשרים ושלושה

המסע לא עבר בלי תקלות. ליד הקֶפֶאִידִי המשתנה 463 התקלקל המנוע, והספינה החלה ליפול על הכוכב; הדבר עורר בי דאגה רבה – משום שחומו של אותו קפאידי הוא 600,000 מעלות צלסיוס. החום גבר מרגע לרגע, ולבסוף היה ממש בלתי נסבל ולא יכולתי להמשיך לעבוד, עד אשר נדחקתי לתוך מקרר קטן, שבדרך כלל שמרתי בתוכו מצרכי מזון – ממש התמזל מזלי שעמד שם, שכן מעולם לא עלה בדעתי שאמצא את עצמי במצב שכזה. לשמחתי הצלחתי לתקן את התקלה והגעתי לארפיה ללא הרפתקאות נוספות. הכוכב הכפול הזה מורכב משתי שמשות, אחת גדולה ואדומה כתנור אך איננה חמה ביותר, והשנייה חמה להחריד, למרות שצבעה תכלת. כוכב הלכת עצמו הוא באמת קטן כל כך, עד שבקושי הבחנתי בו; מצאתי אותו רק אחרי שנברתי בכל החלל בסביבה. התושבים, כְֵרֵסונים, קיבלו אותי בלבביות מיוחדת.

זריחותיהן ושקיעותיהן של שתי השמשות יפות שם להפליא. גם כל ליקוי הוא מחזה מיוחד כלשעצמו. כמחצית היממה מאירה השמש האדומה, ואז נראה כל דבר כטבול בדם. במחצית השנייה מאירה השמש התכולה בעוצמה כזאת, שהכל נאלצים להתהלך בעיניים עצומות – ולמרות זאת אפשר לראות את המתרחש במידה סבירה. מאחר שאין לכרסינים שעות של חשיכה, הם מכנים את תקופת התכלת "יום" ואת התקופה האדומה "לילה". באמת יש שם מעט מאוד מקום, אך הכרסינים הם יצורים בעלי אינטליגנציה גבוהה ביותר, ולרשותם ידע רב – בעיקר בתחום הפיסיקה. הם התגברו על קושי זה בצורה יוצאת מן הכלל, אם כי בשיטה מוזרה במקצת. ובכן, מכל תושב נלקח מה שמכונה כאן "תרשים אטומי" באמצעות מכשיר משוכלל ומדויק להפליא. תרשים זה אינו אלא תוכנית מפורטת של כל פרודה ופרודה שבגופו, של כל חלקיק חלבון וכל תרכובת כימית שגופו בנוי מהם. כאשר מגיעה שעת המנוחה ב"לילה", נכנס הכרסיני דרך פתח קטן לתוך מכשיר מיוחד והופך למצבור של אטומים. בצורה כזאת הוא תופס מקום קטן מאוד, וכך הוא מבלה את הלילה. בבוקר, בשעה קבועה, מפעיל השעון המעורר את המכשיר – וזה מרכיב מחדש את הכרסיני לפי התרשים העומד לרשותו, מחבר את הפרודות והחלקיקים בסדר הנכון ומחזיר את הכל למקומו. הדלת נפתחת ויוצא הכְרֵסיני, שזה עתה הוחזר לחיים, מפהק פיהוקים אחדים והולך לעבודה.

הכרסינים שיבחו והיללו בפני את צדדיו המועילים של מנהג זה שלהם, והדגישו שבאופן כזה נפתרות בעיות של נדודי שינה, ביעותי לילה וחלומות זוועה, מכיוון שהמכשיר מפורר את הגוף לאטומים בודדים ונוטל ממנו את התודעה יחד עם החיים. הם משתמשים בשיטה דומה במצבים רבים אחרים, כגון בחדרי המתנה של מרפאות או משרדים, שם עומדים במקום כיסאות המכשירים בארגזים קטנים, צבועים בצבע ורוד או כחול. הם משתמשים במכשירים אלה גם באסיפות ובישיבות מסוימות. קיצורו של דבר בכל מקום שבו נידון האדם לשיעמום, איננו עושה דבר מועיל ורק תופס מקום בעצם נוכחותו. באותה צורה מתוחכמת נוהגים הכרסינים לערוך את מסעותיהם. אם מבקש מישהו להגיע לאיזה מקום, הוא כותב את הכתובת על פתק, מדביק אותו על קופסה קטנה ומעמיד את הקופסה בצמוד למכשיר. אחר כך הוא נכנס פנימה ומועבר בצורת אבקה אטומית לתוך הקופסה. קיים מוסד מיוחד, משהו הדומה לרשות הדואר שלנו, המעביר משלוחים כאלה לפי הכתובת הרשומה על הקופסה. ואם מישהו ממהר במיוחד, אפשר לשלוח את התרשים האטומי שלו במברק למקום היעד, ושם מרכיבים אותו במכשיר מחדש. את הכרסיני המקורי מפקידים בינתיים, בצורת אבקה בארכיון. יש צדדים מפתים רבים במסעות באמצעות מברק, כגון מהירות המסע ופשטותו, אך חבויות בהם גם סכנות מסוימות.

ובאמת, כאשר הגעתי, התפרסם בעיתונות מקרה מיוחד שכזה: כרסיני צעיר אחד בשם תֶרְמוֹפֶלֶס ביקש להגיע אל בחירת ליבו במהירות הגדולה ביותר. הוא ניגש לדואר ונשלח במברק, אך הפקיד נאלץ לצאת מייד אחרי המשלוח, שכן נקרא בעניין דחוף ביותר, ומחליפו, שלא ידע שתרמופלס נשלח כבר, הבריק את תרשים האטומים שלו פעם נוספת. והנה התייצבו לפני הכלה מלאת הגעגועים שני תרמופלסים, דומים זה זה כשתי טיפות מים. קשה לתאר את התדהמה הכללית, את מבוכתה של הכלה ואת חוסר האונים של קהל המוזמנים. נעשה נסיון לשכנע תרמופלס אחד שיואיל בטובו להחזיר את עצמו לאבק אטומים, וכך אפשר יהיה לסיים את התקרית הבלתי-נעימה, אך לשווא, שכן כל תרמופלס טען בעקשנות שהוא ורק הוא הינו התרמופלס הנכון, האחד והיחיד. העניין הגיע לבית המשפט והתגלגל ברשויות המשפטיות השונות, אך פסק הדין התפרסם רק אחרי שכבר עזבתי את המקום, ואיני יודע מה היה הסוף (הערת מערכת: כפי שנודע לנו, קבע בית המשפט ששניהם יושבו למצב של אבק אטומי ואחרי כן יורכב רק אחד – ממש משפט שלמה).

הכרסינים ניסו לשכנע אותי בלבביות שאנסה את שיטת המנוחה שלהם ואת הדרך שבה הם עורכים את מסעותיהם, בהבטיחם לי שטעויות מסוג זו שתוארה בעיתון, הן נדירות ביותר. כן הסבירו לי שאין מאומה מן העל-טבעי או המיוחד בעצם התהליך, שהרי ידוע היטב שיצורים חיים בנויים מאותם חומרים שמהם מורכב הדומם המקיף אותנו – כוכבי לכת ושמשות. וכל ההבדל נעוץ אך ורק בדרך הרכבתם והקשרים בין החלקיקים הקטנים. הבנתי את נימוקיהם, אך סירבתי להיענות לבקשתם.

ערב אחד קרה לי מקרה מוזר. באתי אל כרסין מכר, אך שכחתי לטלפן ולהודיע לו מראש על בואי. כשנכנסתי לא היה איש בחדר. בחפשי אחר בעל הבית פתחתי את הדלתות השונות לפי הסדר (הכל היה שם צפוף להחריד, כרגיל בדירותיהם), לבסוף פתחתי דלת קטנה מכל האחרות וראיתי משהו הדומה למקרר קטן, ריק לגמרי – מלבד מדף אחד, שעליו עמדה קופסה מלאה אבק אפור. מבלי משים הושטתי את ידי ולקחתי חופן מן האבקה, ופתאום נרעדתי לקולה של דלת נפתחת, והאבק נשפך מידי על הרצפה.

" מה אתה עושה, אורח זר!", קרא בנו של הכרסין – הוא שנכנס. "היזהר, אתה מפזר לי את אבא!" נבהלתי לשמע מילים אלה, אך הזאטוט קרא: "אין דבר, שום דבר לא קרה, אל תצטער!" הוא רץ החוצה וחזר אחרי דקות אחדות, בהביאו איתו גושים של פחם, שקית סוכר, קורט גופרית, מסמר קטן וחופן חול רגיל. הוא זרק את הכל לתוך קופסה, נעל את הדלת ולחץ על המפסק. שמעתי משהו הדומה לאנחה עמוקה או מצמוץ, הדלת הקטנה נפתחה – והנה הופיע הכרסין שהיכרתי, בריא ושלם, צוחק למראה מבוכתי. שאלתי אותו אחר כך, תוך כדי שיחתנו, אם לא גרמתי לו נזק כשפיזרתי חלק מחומר גופו על הרצפה, ואיך עלה בידי בנו לתקן, בדרך כה פשוטה, את מה שעוללתי.

"שטויות", אמר, "לא הזקת לי כלל, מה פתאום! אתה מכיר בוודאי את תוצאות הבדיקות הפיסיולוגיות, המוכיחות שכל האטומים של הגוף שלנו מתחלפים ללא הפסק באטומים אחרים; תרכובות מסוימות מתפרקות ומתחלפות באחרות, והמחסור מתמלא באמצעות המזון והמשקה שאנו מקבלים, וכן תודות לתהליך הנשימה. כל זה ביחד נקרא חילוף חומרים. וכך קורה שהאטומים שהרכיבו את גופך לפני שנה, עזבו אותך זה כבר והם סובבים עתה בחלל. הדבר שלא השתנה הוא המערכת הכללית, ההסדר ההדדי בין חלקיקי החומר. בני השלים את החסר בצורה פשוטה ומובנת. הרי גופנו מורכב מפחם, גופרית חמצן ומימן, חנקן ומעט ברזל, והחומרים שהביא מכילים את כל היסודות האלה. היכנס בבקשה לתוך המכשיר ותיווכח בעצמך כמה כל זה פשוט ותמים…"

סירבתי בנימוס להצעתו של מארחי, ועוד זמן מה היססתי כאשר הוצעה לי הצעה דומה. לבסוף, אחרי מאבק פנימי ממושך, הגעתי לידי החלטה אמיצה. הכרסינים שיקפו אותי במכון רנטגן ונערך לי תרשים אטומי, אחר כך הלכתי אל הכרסין, מכרי משכבר הימים. התקשיתי קצת להידחק לתוך המכשיר, משום שאני בעל גוף, אם אפשר לומר כך, ומארחי נאלץ לעזור לי. על סגירת הדלת התגברנו בעזרת המשפחה כולה. שמעתי את נקישת המנעול והשתררה חשכה.

אינני זוכר מה קרה הלאה. הרגשתי רק אי נוחות; קצהו של מדף לחץ על אוזני. אך עוד לפני שיכולתי לשנות את מיקומו של ראשי נפתחה הדלת, ואני נשלפתי החוצה. מיד שאלתי מדוע הוחלט לבטל את הניסוי, אך המארח הודיע לי בחיוך נלבב שאני טועה. ובאמת, כשהצצתי בשעון הקיר, נוכחתי לדעת שהייתי נטול הכרה בתוך המכשיר במשך שתיים עשרה שעות. התקלה היחידה התגלתה בשעון הכיס שלי, שהורה את השעה שבה הוכנסתי לתוך המכשיר, משום שגם הוא נהפך לאבק והורכב מחדש, ועל כן לא פעל במשך אותן שעות.

הכרסינים, שקשרי החיבה והידידות ביני וביניהם התהדקו והלכו, סיפרו לי על שימושים נוספים של המכשיר. נהוג אצלם, למשל, שמלומדים מהוללים, הנתקלים בבעיה שאינם מסוגלים לפותרה, מסתגרים בתוך המכשיר למשך עשרות שנים. מפעם לפעם הם שבים לתחייה, מציצים החוצה ושואלים אם כבר נפתרה הבעיה; ואם התשובה היא שלילית והבעיה בעינה עומדת, הם חוזרים פנימה ומתפזרים מחדש, וכך עד שנמצא הפתרון.

אחרי הניסוי המוצלח הראשון התמלאתי אומץ, ושיטת המנוחה הבלתי ידועה מצאה חן בעיני עד כדי כך, שלא רק את לילותי, אלא גם כל רגע פנוי במשך היום, ביליתי במצב של תפזורת אטומית. אפשר היה לעשות זאת בגנים ציבוריים, ברחוב, שם עמדו המכשירים בכל מקום, דומים לתיבות דואר עם דלתות קטנות. ורק צריך לזכור לכוון את השעון המעורר לשעה היעודה. כרסינים פזורי דעת שוכחים פרטים כאלה, והם עלולים להישאר בפנים לנצח. כדי למנוע זאת קיימת מחלקת ביקורת מיוחדת, שמבקריה בודקים מדי חודש את כל המכשירים.

לקראת סוף הביקור הפכתי לחסיד נלהב של שיטת הכרסינים ופיזרתי את עצמי בכל הזדמנות. לצערי שילמתי ביוקר על קלות דעתי. פעם אחת השתבש משהו במכשיר שהשתמשתי בו, וכאשר הפעיל השעון המעורר את היקיצה, הורכבתי במהירות הבזק בדמותו של נפוליאון בונפרטה במדי הקיסר, חוגר את אבנט שלושת הצבעים של מסדר הכבוד, חרב תלויה לצדי, כובע משולש הקצוות זרוע קישוטי זהב על ראשי, שרביט וגולה בכפות ידי – וכך הופעתי לעיניהם הנדהמות של הכרסינים. הם הציעו לי לחזור מייד על הניסוי במכשיר התקין הקרוב ביותר, שהרי תרשים האטומים המדויק שלי עומד לרשותי, אך כל הרעיון דחה אותי פתאום כל כך, שהסתפקתי בהחלפת כובע שלושת הקצוות בכובע עם אוזניות, את החרב החלפתי במערכת כלי האוכל ואת השרביט והגולה – במטרייה. כאשר כבר ישבתי ליד הגה ספינתי וכוכב הלכת נשאר רחוק מאחורי במעמקי ליל הנצח, עלה פתאום בדעתי שנהגתי בקלות דעת בהשליכי מעלי מוצגים ממשיים אלה, שעשויים היו להוות הוכחה נוספת לאמיתותו של סיפורי, אך אז היה כבר מאוחר מדי.