תפריט עמוד

סין נעלמת בערפל

שתפו:

מאז הראשון לינואר אנחנו חיים בתוך ענן. שיאמן נמצאת בדרום סין והאקלים שלה מוגדר סוב-טרופי. אור גראור מדווח מסין

עודכן 18.5.18
מאז הראשון לינואר אנחנו חיים בתוך ענן. שיאמן נמצאת בדרום סין והאקלים שלה מוגדר סוב-טרופי. זה אומר שלשמחתנו הרבה בעוד בייג'ינג קפואה ובחרבין חוגגים את פסטיבל הקרח, הטמפרטורות אצלנו הן בדרך-כלל 15-23˚C. רק בדצמבר התחלנו ללבוש בגדים ארוכים, ואני יכול לספור על שתי ידיים את מספר הימים בחודשיים האחרונים בהן לבשתי מעיל.
אז אמנם חמים, אבל אנחנו חיים במצב קבוע של ערפל. לא מדובר פה בערפילים הנחמדים שמדי פעם מכסים את כביש 5 מוקדם בבוקר או בערפל המיתולוגי שהיה עולה מהתמזה וחונק את תושבי לונדון. פה מדובר בענן בגודל של עיר, בבלוק אפור של לחות שחוסם את כל שדה הראייה מהמרפסת שלנו. בימים בהירים אנחנו יכולים לראות מהדירה שלנו את האניות ששטות בים סין המזרחי ופה ושם את האיים הקרובים יותר אלינו. בימים האחרונים אנחנו בקושי רואים את המדרכה מתחת לבניין ובנוסף לפעמון של האוניברסיטה התרגלנו לשמוע את צופרי הערפל של הספינות.
יש משהו מאד יפה בערפל הסיני. זה מזג-האוויר הנפוץ ביותר בסין, ואפשר אפילו לומר שזהו אחד הסממנים הלאומיים של המדינה. ציורים של הרים ויערות אפופי ערפל נפוצים עד כדי קיטש ונראה שעיצוב הבתים והגנים הקלאסיים בסין נועד לנצל את אפקט הערפל עד תום.
רוב המטיילים מגיעים לסין בקיץ ולא זוכים לראות את סין נבלעת בערפילים. אנחנו, מה לעשות, גרים פה. אז בחופשת חג המולד ניצלנו את מחירי החורף הנמוכים ונסענו לטייל בשנחאי ובערים הנג-ג'ואו ( Hangzhou) וסוג'ואו
(Suzhou) הקרובות אליה.

הנג-ג'ואו מפורסמת בזכות האגם המערבי שלה שמופיע במאות יצירות אמנות וספרות. בסין יש כמה עשרות "אגמים מערביים", אך כולם שואבים את שמם מהאגם המקורי בהאנג-ג'ואו. כמו אתרי תיירות רבים בסין, חשיבותו העיקרית של האגם נובעת מהאגדות, הסיפורים והשירים בהם הוא מופיע. תיירים סינים שמגיעים לאגם מתפעלים קודם מכל מכך שהם סוף סוף רואים היכן מתרחשת אגדת "אשת הנחש הלבן", לדוגמה, ורק אחר-כך מהנוף.
הגענו להנג-ג'ואו ביום חורף טיפוסי. גשם קל, מהסוג שלא מרטיב אבל עדיין מאלץ אותך להסתובב עם מטרייה, טפטף עלינו במשך כל היום וכרכנו את עצמנו בארבע שכבות של בגדים כדי שהקור לא יחדור לעצמות.
את האגם ראינו לראשונה מהמרפסת של פגודת לֵיי-פֶנְג (Leifeng) המודרנית. ערפילים דקים ריחפו באיטיות מעל פני האגם ומעבורות תיירים פילחו אותם בעצלתיים. מצפון, מערב ודרום האופק הוקף בהרים ירוקים, אך במשך היום ההרים נעלמו בזה אחר זה בתוך הערפל האפור שהתקדם לעברנו. היקפנו את האגם, מטיילים לאורך שדרה שנבנתה במאה ה-11 לספירה על פני האגם עצמו, כשמדי פעם זוג תיירים סינים או מטייל בודד על אופניים הגיחו לפנינו מתוך הערפל, בהו בנו לרגע, ונעלמו חזרה לתוך הלחות האפורה.
מאוחר יותר, כשטיילנו בפארק
"מערת הדרקון" שנמצא בחלקו הצפוני של האגם, הערפל נהיה כל-כך כבד שהאגם נעלם לחלוטין. הסתובבנו בתוך היער הדליל, עוקבים אחרי מפות שנחקקו בסינית בסלעים לאורך הדרך ומנסים להגיע למקדש הדאואיסטי בלב הפארק. לאחר כארבעים דקות של טיפוס והליכה לאיבוד ראינו את חומות המקדש הצהובות מגיחות לפנינו מתוך הערפילים.

חומת המקדש, בדומה למקדשים רבים אחרים, עוצבה בצורה גלית כדי להיראות כמו דרקון. בימים בהירים קשה לראות את הדמיון, אך כשלפתע מופיע מולך גל צהוב של רעפים ירוקים שתחילתו וסופו אובדים בתוך הערפל, קל מאד לראות דרקונים. יתכן שזאת אחת הסיבות לכך שמקדשים בסין נוטים להימצא על פסגות הרים. כשלא רואים את המקדש והדרך היחידה לאתר אותו היא לעקוב אחרי ריחות הקטורת שעולים ממנו, כשהפעם הראשונה שרואים אותו היא כשאתם כבר מתחת לחומותיו – זה בהחלט מרשים.

אז כן, יש משהו מאד יפה בערפל הסיני. אבל כשלא מטיילים או גרים בגינה סינית קלאסית עם גשרים קטנים וחלונות עגולים, קשה יותר להתפעל ממנו. ביום-יום משמעותו של הערפל הכבד היא שיותר מסוכן מכרגיל לחצות את הכביש (אפילו בימים בהירים נהגים סינים לא מסתכלים על הכביש), שלכביסה לוקח כמה ימים להתייבש ושנייר הטואלט בשירותים תמיד לח בצורה מטרידה.

סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: