בקצה גרם המדרגות המוביל אל הקומה החמישית במוזיאון העירוני הגדול של העיר קאיפנג (Kaifeng) בסין ניצבת דלת סורגים מחלידה, נעולה. כדי לפתוח אותה ולהיכנס לחלל התצוגה היחידי של ההיסטוריה של יהודי העיר, צריך לקבל אישור מיוחד ממנהל המוזיאון. "אתה מוזמן להיכנס", אמר השומר שבדק ושב ובדק עם המנהל שאכן מותר לי לחזות בתצוגה. "אבל אסור לצלם", הוא הוסיף נחרצות. בזמן שהשומר עמל למצוא את המפתח הנכון בצרור הגדול, תמהתי מה הם מחביאים שם, מאחורי דלת הסורגים. היה זה שעות מעטות לאחר שהגעתי אל העיר בתקווה למצוא את שרידיה של קהילה יהודית ששגשגה בה לפני שנים רבות. מיד כשהודלקו האורות נמלא החדר באבק סמיך. השומר עשה כמיטב יכולתו להסיר את האבק מעל ארונות הזכוכית, שבהם נמצאים שניים מהפריטים החשובים ביותר במוזיאון: טבלאות אבן בנות 500 שנה שבהן נחרטה בסינית ההיסטוריה של קהילת יהודי קאיפנג.
יהודים לא יהודים
למעשה, היהדות אינה ברשימת הדתות הרשמיות המוכרות בסין מאז המהפכה של 1949. לכן אם ירצו צאצאי יהודי קאיפנג להתגייר כהלכה, הם לא יוכלו לעשות זאת, כי השלטונות בסין אוסרים על גיור. לקראת חג הפסח המתקרב החלטתי לצאת לקאיפנג בתקווה לחגוג עם הקהילה את ליל הסדר ולבדוק כמה מהמסורות היהודיות הם שומרים. תזכורת לעבר מפואר קאיפנג נחשבת אחת הערים העתיקות במרכז סין. היא שוכנת בגדתו הדרומית של הנהר הצהוב, קרוב לנקודת המפגש של הנהר עם התעלה הגדולה. נסיעה ברכבת לעיר משנחאי (Shanghai) או בייג'ינג (Beijing) אורכת יותר מ־12 שעות. בימי שלטונה של שושלת סונג הצפונית, בשנים 960־1126 לספירה, היתה קאיפנג עיר הבירה של סין ואחת הערים הגדולות בעולם. באותה תקופה היא נקראה ביאנליאנג והיתה מרכז מסחרי חשוב לאסיה המרכזית והמזרחית, עם קשרים מסחריים רבים עם מדינות אחרות ממערב לסין. כיום קאיפנג היא עיר אפורה, ובדומה לערים סיניות אחרות, נמצאת בתהליך של פיתוח. במבט ראשון קשה למצוא בה שרידים לאותם ימי זוהר.
בניגוד לרושם הראשוני, בהדרכתו האדיבה של משה ז'אנג למדתי שמתחת לשכבת האפרוריות אפשר למצוא בקאיפנג הרבה פנינים היסטוריות ותרבותיות. מקדשים מרהיבים, בודהיסטיים ומוסלמיים, חלקם מהיפים שראיתי בסין עד כה, נחבאים בין סמטאותיה של העיר העתיקה. יש בה מבנים היסטוריים רבים וגנים סיניים לצד פארקים מודרניים יותר. עם רדת החשכה מתקיים בה אחד משוקי הלילה המרשימים והאקזוטיים בסין. ערב רב של דוכני מזון מציעים שילוב בין מאכלים סיניים למאכלים מוסלמיים. המולה גדולה, להבות אש כחולות, אדים מהבילים ואטריות טריות שנוצרות במקום. כל אלה הם תזכורת חיה לימים שבהם היתה העיר מרכז מסחרי חשוב. הקהילה הראשונה בסין
יהודי קאיפנג בנו את בית הכנסת הראשון שלהם בשנת 1163. במהלך השנים הם הפכו למעורבים מאוד בחיי הקהילה והכלכלה בעיר. בשיאה מנתה הקהילה כ־5,000 איש. לפי הסיפור המקובל, אחד מקיסרי שושלת מינג העניק שבעה שמות משפחה סיניים ליהודי קאיפנג: ז'אנג, גאו, שי, איי, ז'או, ג'ין ולי. כולם קיימים עד היום. במהלך המאה ה־19 פקדו את הקהילה אסונות גדולים. הרב החשוב האחרון הלך לעולמו בלי להותיר יורש, והקהילה נשארה ללא מנהיג רוחני. בית הכנסת התרוקן ממתפללים ומאוחר יותר נהרס כליל בשיטפון, כשהנהר הצהוב עלה על גדותיו והחריב חלקים רבים בעיר. בית הכנסת המיוחד והמפואר מעולם לא נבנה שוב. מאותם ימים החל מצבה של הקהילה להידרדר במהירות. יהודים ומוסלמים יחד אין כמעט סימנים ועדויות לחיים יהודיים במה שהיה פעם הרובע היהודי. חוטונג פירושו בסינית שכונת מגורים דלה וצפופה. בשביל ז'אנג ובשביל חברים אחרים בקהילה החוטונג היהודי הוא המקום שגדלו בו. כמעט כולם עזבו את החוטונג הזה ועברו לגור בחוטונגים אחרים בעיר. כמה דיירים זקנים בחוטונג היהודי שנחו בסמטאות בשמש האביבית נזכרו ביהודים שחיו פה בעבר והצביעו לכיוונים שונים. "עכשיו לא נותר פה אף אחד", אמרו.
"הרובע הזה היה תמיד חצי יהודי וחצי מוסלמי", הסביר ז'אנג. "אנחנו, היהודים והמוסלמים, תמיד חיינו בשלווה ובחברות זה עם זה", הוא הוסיף בשעה שנכנסנו לאחת החצרות שבה ניצב מסגד מוסלמי קטן. זו היתה שעת אחר הצהריים, ומוסלמים אחדים התקבצו לתפילה, חלקם מכרים וחברים של ז'אנג, ששמח להציג בפניהם את האורח מישראל. ז'אנג קנה חברים גם בקרב הנזירים והנזירות הבודהיסטים בעיר. הוא הוביל אותי למקדש בודהיסטי לנשים, מקדש קטן, צבעוני ומטופח. הנזירה הראשית, ידידתו, הזמינה אותנו להצטרף אליה לארוחת צהריים. כשסיימנו שמחה על בקשתי לצלם אותה יחד עם ז'אנג ועם שאר הנזירות. כמעט כל המשפחות היהודיות שביקרנו אצלן גרו בחוטונגים ישנים בתנאים דלים מאוד. בריאותו של זקן אנשי הקהילה, שי שאוו־אי בן ה־86, אינה טובה והוא מתקשה לדבר. שתיים מתוך ארבע בנותיו היו בביתו ושמחו להצטלם איתו למזכרת. שאלתי את הבנות מה הן יודעות על חג הפסח המתקרב, והן הביאו מהחדר השני את האנציקלופדיה יודאיקה, מתנתו של פרופ' שו שין, וקראו לי על החג מתוך הערך "פסח".
נראה כי איסור אכילת החזיר הוא המסורת היהודית העיקרית שיהודי קאיפנג זוכרים ומשתדלים לשמור. דומה שקל לממש חוק תנ"כי זה דווקא כאן, בעיר שבה יש מיעוט מוסלמי גדול. חברי הקהילה, מתברר, מכירים מעט מאוד מסורות יהודיות, ויש להם ידע מועט על יהדות, על העולם היהודי ועל ישראל. כששאלתי אחדים מהם על חגי ישראל ומנהגי השבת, נאלץ ז'אנג להזכיר להם את התשובות. אבל לשאלה מהו הבית הלאומי שלהם הם עונים "ארץ ישראל", ומסבירים שלמדו על כך מאבותיהם. בכל זאת לכולם יש רק ידע מצומצם על ישראל "ארץ אבותיהם", ומה שידוע להם נרכש בעיקר מדיווחים בחדשות, כלומר ענייני הסכסוך הישראלי־פלסטיני. רובם שמעו על ירושלים ותל אביב, אך העיר הישראלית הנוספת שחלקם מכירים היא דווקא קריית מוצקין. ראש עיריית קאיפנג הוזמן לביקור בישראל וזכה לאירוח בקריית מוצקין, שהיא עיר אחות לקאיפנג.
מצות בפעם הראשונה הארוחה היתה רחוקה מכל מה שאנו רגילים לקרוא לו ליל סדר. אני וידידתי עדי, שהגיעה מבייג'ין, הבאנו מצות, ולרבים מהנוכחים, אם לא לכולם, היתה זו הפעם הראשונה שראו מצות אמיתיות. ההגדה לא נקראה. מלבד המצות, היתה זו ארוחת ערב סינית רגילה נטולת כל סממני סדר וכשרות.
למרות זאת סופר באותו ערב ביציאת מצרים. מר הו התגלה כבקי בכמה ממהלכי הסדר. הוא ועדי סיפרו את תמצית ההגדה ומילאו בכך את המצווה החשובה ביותר של הסדר: "והגדת לבנך ביום ההוא…". משה ז'אנג ניצל את ההזדמנות וסיפר שבחר בשם משה על שמו של המנהיג היהודי החשוב שעמד בראש יציאת מצרים. באתי לחפש את ליל הסדר של יהודי קאיפנג וגיליתי שללא נוכחותנו, כנראה, כלל לא היה מקיימים סדר. רוב אנשי הקהילה לא חוגגים את ליל הסדר באופן קבוע ולא יודעים מה משמעותו; חלק מהמשפחות נוהגות לציין את החג בארוחת ערב משפחתית, חגיגית יותר מהרגיל אך בלי כל אזכור לסיפור ההגדה. "זו היתה כנראה ארוחת החג הגדולה ביותר שידעה הקהילה שלנו", סיכם משה ז'אנג בהתרגשות, "במאה השנים האחרונות".
|
