| שלוש דקות מהדירה שלנו וצמוד לשער הראשי של האוניברסיטה בשיאמן ניצב אחד המקדשים הבודהיסטים החשובים ביותר במחוז פוג'ין. המקדש, ששמו נָן-פּוּטוּאוֹ-סִי (Nan Putuo Si) שוכן למרגלות הר "חמשת הזקנים" (Wu Lao Shan) ותופס שטח של כ-30,000 מטרים רבועים. הכניסה למתחם המקדש היא דרך שני שערים גדולים, האחד צמוד לאוניברסיטה, והשני מול המקדונלד'ס השכונתי. אחרי שחולפים על-פני הקבצנים שמפטרלים ליד השערים מגיעים לפארק קטן וירוק, שמורכב ממספר בריכות לוטוסים בהן שוחים דגי זהב, שפמנונים וצבים. על חלק משריונות הצבים חקוקות סימניות או כרוכים סרטים אדומים. בין הבריכות ניצבות שתי פגודות אבן צרות וגבוהות. ובצדו המזרחי של הפארק, בין חנות המזכרות לבין בריכות הלוטוסים, מפוזרים שולחנות מתקפלים, עליהם מונחות מראש ערכות להכנת תה. כמו בכל מקדש בודהיסטי, המבנים החשובים מסודרים בסדר עולה מדרום לצפון, כאשר כל מבנה גבוה יותר מקודמו והמבנה הצפוני ביותר הוא החשוב ביותר. בכניסה למקדש ניצבים פסליהם של ארבעת המלכים השמימיים, שמייצגים את רוחות השמיים. הם מקיפים פסל של בודהה שמן וחייכני – Maitreya, הבודהה של העתיד. אחרי שעוברים על פניו נכנסים לרחבה המרכזית של המקדש; האולם הראשון מאכלס את פסליהם של שילוש הדורות: הבודהה של העבר (Kasyapa), הבודהה של ההווה (Sakayamuni) והבודהה של העתיד (Maitreya). מאחורי האולם הזה ניצב מגדל מתומן ובתוכו ארבעה פסלים של אלת החסד Guanyin מרובת הזרועות (כל אחת מ-48 הזרועות מחזיקה סמל בודהיסטי אחר). אחרי המגדל שלה מגיעים לאולם החשוב ביותר במקדש, בו שומרים הנזירים אלפי כתבי-יד בודהיסטיים, פסלי בודהות משנהב, עץ וברונזה וכלי קדושה שונים. קראנו שבריכת הדגים המרכזית מיועדת לשחרור דגים וצבים. בודהיסטים מאמינים שאסור להרוג אף יצור חי, ולכן המבקרים במקדש יכולים לקנות צבים קטנים בשוק הקרוב ולשחרר אותם לתוך הבריכה כמעשה הזדהות סמלי. בינתיים לא ראינו מישהו באמת משחרר שם צבים, כך שאנחנו מקווים שזה לא סתם סיפור. מי שלא דוגל בדרכי הנועם של הבודהיזם מוזמן למסעדת לִין-דָאק הסמוכה, שם אפשר להזמין את הצבים במרק.
המקדש מתפקד גם כמנזר פעיל וחיים בו כאלף נזירים ונזירות. מהר מאוד התרגלנו לראות נזירים גלוחי ראש בגלימות כתומות עומדים איתנו בתור בסופרמרקט או אוכלים לצידנו במסעדות הצמחוניות בשכונה. אין שום חיכוך בין הנזירים לבין הסטודנטים הסינים או הסטודנטים הזרים. באופן כללי, המקדש והאוניברסיטה משתלבים באופן טבעי ומלא בחיי השכונה. בימים יפים גם אנחנו מבקרים במקדש. פיתחנו חיבה מסוימת לתרנגולות שמשום מה חיות על ענפי העצים ומדי פעם אנחנו משכנעים את עצמנו לטפס קצת יותר גבוה במעלה ההר. כפדלאות רשמיות אנחנו לא נהנים במיוחד מהטיפוס, אבל ככל שעולים גבוה יותר אפשר לראות חלקים נרחבים יותר מהאי ובימים בהירים במיוחד אף את כל האיים שסביבו. יש משהו נעים בשילוב הבלתי-מחייב הזה של דת ובילוי בחיק הטבע. המבקרים נחשפים לבודהיזם, אבל המקדש לא דורש מהם שום דבר מעבר לדמי הכניסה הסמליים (3 יואן). |
מתברר שיש יתרונות לא מעטים לביקור במקדש השכונתי. הבולטים שבהם הוא מפגש עם הנזירים, עם התרנגולות שחיות על העצים ואפילו טיפוס איטי על צלע ההר כדי לצפות בנוף. עודכן 20.5.18 |
סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3478
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 432
[name] => סין
[slug] => china
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 432
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 289
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )