"עלי באבא ו-40 השודדים, חסמב"ה, אלאדין ו…." לעזאזל, אני פשוט לא מצליחה להיזכר בשום פנים ואופן בעוד סיפורי אגדות שיש בהן מערות, או לפחות אוצר זהב עלום אחד. כילדה, מערות תמיד כישפו אותי, היפנטו אותי, גרמו לי לרצות לצאת אל הדרך ולחשוף סודות הקבורים בתוך תיבות-עץ חלודות. לכן, ברגע שגונבה שמועה לאוזניי שאי-שם במחוז בו אני נמצאת מסתתרת מערה אמיתית, לא היה לי ספק: אני למערה הזו אגיע, ויהי מה. כבר ערב, מחשיך, אני צועדת בשביל מדרגות אינסופי שנמצא על צלע הר עם צמחיה סבוכה, ופתאום מכה בי ההבנה שאין לי מושג אם יש בכלל מקום לישון במערה הזו והיכן היא נמצאת בדיוק… "נו מילא, אין כמו מוות הירואי על מזבח קידוש מציאת המערה", אני מנחמת את עצמי, מתעלמת לחלוטין מהעובדה שאין נפש חיה שתדע היכן למצוא את גופתי. הוא חייך אלי, בוחן אותי מכף רגל ועד ראש ומחפש עם מי באתי. "אני לבד", סימנתי לו בשפת הסימנים האוניברסלית, "רוצה לישון", הנחתי שתי כפות ידיים צמודות מתחת ללחיי. הקשיש קם, ניגש אלי, אחז בכף ידי ולקח אותי אל תוך המערה. לעיניי נגלה כפר קטנטן, שהתכונן לשנת הלילה: נשים מבשלות, גברים מתקלחים באמבטיה מאולתרת ממי-הבאר המקומית. ילדים משחקים במגרש הכדורסל שנמצא בתוך המערה. עשרה בתי קש נטולי-גג, כמה תרנגולות, כמה כלבים משוטטים. פסטורליה מערתית. אני מחייכת, התושבים מחייכים אלי בחזרה, אני מצלמת, הם עטים עלי כדי לחזות בפלא. כעבור שעה של משחקים ו"שבירת קרח", מראים לי היכן אוכל לישון, נותנים בידי דלי מים (כדי שאוכל להתקלח אחרי הטרק הארוך במעלה ההר) ומזמינים אותי לארוחת ערב דלה ומשחק קלפים.
למחרת בבוקר, בסביבות 07:00, שאון גדול מעיר את המערה על יושביה. עדר ילדים שלם דוהר פנימה, אל מול עיניי המשתאות, היישר לקצה המערה. באור יום אני מצליחה לראות שבקצה המערה יש בית ספר אמיתי ושלם עם כיתות, ומגרש, והפסקה גדולה. עם שולחנות עץ שבתוכם מניחים את ספרי הלימוד, וספסל קטן וצמוד עליו מצטופפים לפחות שלושה תלמידים. עם דגל סין, לוח וגיר, והמנון לאומי שעימו נפתח יום הלימודים. לא ייאמן. אז אולי לא היו שודדים, ולא סיסמת כניסה כמו "שומשום היפתח". לא היו גם מטבעות זהב ישנים, שרשרות פנינים, יהלומים ואבנים טובות. אבל היה אוצר אחר, חשוב לא פחות, שמצאתי במערה הזו: אוצר העבר, אוצר התמימות. * הערה: מאחר שהמקום עדיין לא נחשף בפני מבקרים מערביים רבים, ושמעו עובר מפה לאוזן, לא יפורסם בכתבה מיקומו המדויק. אוכל רק לספר שהיא נמצאת במחוז גווידזו'או בדרום סין, ואם תגיעו לשם – אנא אל תפיצו את השמועה. תנו לאגדה הזו להוסיף ולהתקיים בשקט… לכתבות נוספות של מיכל מנדלסון: • כבוד השופטת בסין » • סין ארץ הפלאות » |
מערות טומנות בחובן מסתורין, הפתעות וסודות. בייחוד אם הן לא מופיעות על המפה. מיכל מנדלסון גילתה במחוז גווידזו'או בדרום סין מערת חלומית כזו. היא הצליחה להגיע אליה ולמצוא בה אוצר. כלומר, משהו שהוא טוב מאוצר עודכן 20.5.18 |
סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3475
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 432
[name] => סין
[slug] => china
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 432
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 289
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )