סין – האוכל המוזר

כל אחד מאיתנו נושא בתוכו, כמו קוד גנטי, את סטיית האכילה הקטנה שלו: יש כאלה שפשוט לא יכולים בלי קטשופ (וטורחים למרוח את התערובת האדומה הזו על כל מאכל קיים), מקביליהם מכורי חומוס/טחינה/קינמון/סחוג/קוקוס; ויש גם אסכולת ה"יזמים הצעירים"- אלה שמתעקשים להכליא הכלאות מוזרות בין מאכלים שכביכול אין כל קשר ביניהם, כשהם מקווים לא לבלות את יום המחרת כולו בתא השירותים הקרוב: הם יניחו דגי טונה על הקוטג', ישפכו חרדל על הבלינצ'ס, יטבלו את הבמבה ברוטב 'אלף האיים' ויצקו מיונז לתוך קערת הקורנפלקס של הבוקר.

נשמע מגעיל? רק עד שמגיעים לסין. בארץ הענקית והמגוונת הזו אוכלים הכל. וכשאני כותבת "הכל" אני מתכוונת למילה במלוא מובנה.
בכדי להצדיק את מעשי הפשע הקולינריים שלהם, פיתחו הסינים אמונה על-פיה האיבר אותו הם שולקים/בולסים/טוחנים/גורסים מסייע לחיזוק האיבר המקביל בגוף האדם. אכן, זה נורא כפי שזה נשמע, משום שלא זו בלבד שאין איבר פנימי שלא זוכה להיות מוקפץ כאן ברוטב סויה וג'ינג'ר – גם האיברים החיצוניים זוכים לעדנה על בסיס קבוע: אזניים, עיניים, טלפיים, ציפורניים וזנבות הם רק חלק מהרפרטואר.

ללקק את האצבעות
אז אם חסר לכם רעיון למנה מקורית, כזו שתדהים את האורחים, תסחט קריאות התפעלות מכל מסובי-הסעודה ותותיר אותם פעורי-פה (ולא רק בגלל שהם בדרך להקיא את נשמתם), קראו והפנימו:

1. קרפ-כבש: נפוץ בעיר קשגאר שבמערב חבל שינג'יאנג. בתוך קרפ מתוק להפליא מקופל לו מעדנות בשר כבש (עם הרבה שומן) קצוץ גס. מעל הקרפ זורים סוכר, והמהדרין אף מוסיפים בוטנים גרוסים וקינמון.

2. לחי-חמור: מעדן שכיח בצפון-מערב חבל גאנסו, ליד העיר דונחואנג. בשר הלחי מוגש מתובל בתוך קערת נודלס שמנונית, כשהוא יבש כמזג האוויר באוגוסט בערד.

3. גולגולת ארנבת: נשנוש לילי חביב במחוז סצ'ואן. הביתור פשוט: פותחים בעזרת שתי ידיים את לסת החיה ויונקים בקול רם ובמצמוצי שפתיים את התוכן הערב לחיך (הסיני).

4. לחמניה עם נקניקיה: לא, לא מדובר בהוט-דוג האמריקאי הקלאסי. לסינים אינטרפרטציה משלהם למאכל החביב הזה: במאפיות ברחבי המדינה ניתן למצוא לחמניה פעורה לרווחה ובה מונח קן של קצפת מתוקה שבתוכה נקניקיה.

5. קרואסון שעועית: הוא נראה בדיוק, אבל בדיוק, כמו קרואסון שוקולד. מתוך הבצק מבצבץ הממרח החום והמתעתע באנשי המערב. בנגיסה הראשונה מתגלה התרמית – מדובר בשעועית אדומה, שנחשבת לאחד ממאכלי המתיקה המובילים בסין (ועל כן מככב גם במגוון הגלידות במדינה).

6.דופן קיבת פרה: מנה חביבה במיוחד בהוט-פוט (תבשיל דמוי מרק המוגש בקדירה ובו טובלים ירקות, בשר, טופו וכו'). הקיבה האפורה המחוספסת מוטבלת ומושהה מספר שניות בקדירת ההוט-פוט עד לבישולה החלקי ואז נטרפת בתאווה.

7. דבורים צעירות: מנת הדגל של מסעדות מחוז גווידז'ואו. המנה מורכבת מכמה מלכות, כמה דבורים "רגילות" ושפע של דבורים צעירות – Baby Bee. הדבורים קריספיות ופיקנטיות למדי, מזכירות בטעמן סוג של ביסלי שהושרה קלות במים, ומסייעות, על-פי האמונה, לחיזוק הפרקים.

8. כלב: מי שהאשים עד כה את התאילנדים – טעה. הסינים היו הראשונים שגילו את בשר הכלב, ועימו השרישו את הפתגם האלמותי הקובע: "כלב צהוב – הכי טוב, כלב שחור כהה – נו, שיהיה וכלב שחור ולבן – הבשר פשוט ישן". רגע לפני שאתם מתפלצים – חשוב להבהיר שהסינים מגדלים זנים מסויימים של כלבים לצורכי מאכל, בדיוק כפי שהם מגדלים בקר או מקנה. כלבים קטנים או פרוותיים במיוחד משמשים, כמו במערב, כחיות מחמד לא אכילות.

9. דם: קוביות ורודות-אדומות מבהיקות, עשויות דם חזיר, הן מאכל נפוץ בעיקר בדרום-סין. על פי האמונה הרווחת – הדם הנאכל מסייע לנקות את דם האדם ולחזקו.

10. חוטמי חזיר, זנב חזיר וטלפי חזיר: נפוצים בכל רחבי סין (למעט בחבל שינג'יאנג, חבל מוסלמי-אוטונומי בעיקרו): טלפי החזיר (על שתי אצבעותיו השמנמנות) מושרות במרק חם ונשלקות בעודן חמימות. כמו פיצה, אבל לא. זנב החזיר וחוטמו נאכלים ככל בשר אחר.

ואם עד עכשיו לא התפגרתם, קבלו את הבונוס למתמידים – כפות-רגלי תרנגולים. בתאבון!