סין: בטלויזיה יש מה לראות

אנחנו קולטים כשישים ערוצים בטלוויזיה שלנו, ובאופן מפתיע כמעט תמיד יש משהו לראות. ערוצי הטלוויזיה בסין מתחלקים לשלוש קבוצות: הערוצים הממשלתיים, ערוצים מחוזיים והערוצים של שיאמן. החלוקה הזו חוזרת על עצמה גם בערים אחרות בהן ביקרנו, כאשר רק הערוצים המקומיים משתנים.

רשות השידור הסינית – CCTV – משדרת 14 ערוצים שונים, וביניהם ערוץ חדשות וערוץ לילדים. CCTV-5 הוא ערוץ הספורט ונראה שהוא עתיד לשדר את רוב המשחקים האולימפיים; CCTV-6 משדר סרטים, חודשים ספורים בלבד אחרי שהם הופיעו בקולנוע; ואילו CCTV-11 משדר אך ורק אופרות.

מבין הערוצים הממשלתיים, מתבלטים שני ערוצים יוצאי דופן: CCTV-7 ו-CCTV-9. הראשון שייך לצבא. קריינים במדים יושבים באולפן שמאויש על-ידי חיילים ומשדרים כתבות על פעולות שונות של הצבא הסיני בתוך סין ומחוצה לה. כאן אפשר לראות אימונים של סוללות נ"מ, להתעדכן בחילופי גברי בגייסות השונים וללמוד על הציוד החדש של חיל הרפואה. בשבוע הראשון של רעידת האדמה בסיצ'ואן רוב שידורי הערוץ הצבאי הוקדשו ללהקות צבאיות ששרו למען הניצולים.

CCTV-9 הוא ערוץ בינלאומי, וכל השידורים שלו מועברים באנגלית. זהו ערוץ שמיועד לייצוא, ואפשר לקלוט אותו גם בישראל. כאן אפשר להתעדכן בחדשות היום, מסין ומהעולם, ולצפות בכתבות על חגים קרובים או על תופעות חברתיות מודרניות, כמו מדיניות הילד המפונק. הפרסומות בערוץ הזה מציגות בעיקר אתרי תיירות שעברו שיפוצים מסיביים בפוטושופ.

CCTV-9 הוא ערוץ תעמולה שמזכיר את הימים הטובים של מחלקת האַגִיטְפְּרוֹפּ (agitation propaganda) הסובייטית. מצד אחד, חדשות העולם תואמות את הכתבות שמופיעות ב-CNN ובערוצים מערביים אחרים. מצד שני, את החדשות הפנים-סיניות צריך לקחת בעירבון מוגבל. מאוד מוגבל. כאן מתגלה אופיו התעמולתי של הערוץ: הכתבות מדווחות רק חלקים נבחרים מהאמת, או מועברות בשִׂיחָדָשׁ קולח. כך, למשל, באחת הכתבות על רעידת האדמה דווח שארבעה פקידים נענשו כיוון שהזניחו את תפקידיהם במהלך האסון. איך הם נענשו? איך קראו להם? מה הם עשו? מי יודע.

הערוצים המחוזיים נוטים לחזור על עצמם, וקשה להצביע על תכונות ייחודיות. מעניין לציין שכמעט לכל מחוז יש ייצוג במניין הערוצים, למעט מחוזות בעיתיים כמו שינג'יאן וטיבט. הערוצים המקומיים דומים מאוד לערוצים המחוזיים. ההבדל מתבטא בעיקר ברזולוציה של תכניות החדשות.

נראה שהתכניות הפופולאריות ביותר בסין הן דרמות. CCTV-8 מוקדש כולו לדרמות, וכך גם אחוז נרחב מלוח השידורים של הערוצים המחוזיים והמקומיים. המבחר העצום של סדרות הדרמה משקף את ההיסטוריה הסינית הארוכה ואת עומק התרבות הכתובה. אפשר לחלק את הסדרות לשלושה סוגים:

1. סדרות היסטוריות, שמדגישות בעיקר את התקופה בה הן מתרחשות, כמו סדרה על חייו של הקיסר טְסֵיין-לוֹנְג, או סדרה על גבר סיני שמתאהב ביהודיה בשנגחאי של מלחמת העולם השנייה.
2. עיבודים ליצירות ספרות קלאסיות, כמו "המסע למערב", "על גדת המים" או "שמונת בני האלמוות חוצים את הים". העיבודים המצוינים נוטים להיצמד לטקסט המקורי, ומעלים את השאלה מדוע בישראל אין עיבודים דומים ליצירותיו של עגנון או לסיפורי המקרא.
3. דרמות יומיומיות, שבדרך-כלל מתמקדות במשפחות או במקצועות יומיומיים, כמו סדרה שעוסקת כולה בתחנת משטרה שכונתית. הגבול בין סדרות אלה לבין אופרות סבון די מטושטש, ומתבטא בעיקר בגובה השפה.

סדרות הדרמה הסיניות שמות דגש כבד על דיאלוגים ועל אירועים יומיומיים שבסדרות מערביות ייראו בנאליים. אחד הפרקים של סדרת המשטרה, למשל, עוסק בניסיונו של הגיבור לשכנע את העירייה לבנות גשר להולכי רגל מעל כביש סואן. סדרות הדרמה מספקות לא רק הצצה לתוך היומיום הסיני, הן גם כוללות לא מעט ביקורת, פוליטית וחברתית. בהמשך הפרק השוטר נפצע כשהוא מציל שני ילדים ממשאית שועטת. ראש העיר מבטיח לשוטר לטפל בבעיה. הוא יוצא מבית החולים ומכנס מסיבת עיתונאים, בה הוא מודיע על הפתרון: מאותו יום השוטרים ילוו את ילדי בית הספר כשהם חוצים את הכביש.

הסדרות התקופתיות פופולאריות בהרבה מהסדרות שמתרחשות בהווה. חברתה הסינית של נגה, שגדלה על הסדרות התקופתיות וכך נחשפה לראשונה לספרות ולהיסטוריה הסינית, טוענת שהן פופולאריות בגלל שהן מתיימרות להיות מדויקות. עקב שפע התיעוד, אפשר בקלות לדייק בתלבושות, בסגנון הדיבור ואפילו במאכלים התקופתיים. הסדרות שמתרחשות בהווה פחות פופולאריות, לדעתה, כיוון שפשוט אין עדיין מספיק תיעוד כדי שהן יהיו מדויקות.