הלהקה החשובה והידועה ביותר במוזיקה העולמית היא ללא ספק להקת הביטלס (The Beatles), שהרכיבו ארבעה צעירים מהעיר ליברפול : ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר. הם היו הלהקה הראשונה שכל העולם הכיר ושהמעריצים שלה צרחו בהופעות לאורך כל המופע. ההערצה לה זכו הגיעה לרמה כזאת עד שהיא קיבלה את השם ביטלמניה, "מחלת הביטלס".
גם האיכות של המוזיקה שיצרו הביטלס נחשבת לאחת הפסגות של המוזיקה הפופולרית בעולם – רבים רואים בה ממש מוזיקה קלאסית, המשתווה לאיכות המוזיקלית של מלחינים כמו בטהובן, באך ומוצרט.
הגיליון הראשון של המגזין "ספר הביטלס" שהוקדש ללהקה האהובה. המגזין יצא לאור בין השנים 1963 – 1969 | צילום: chrisdorney / Shutterstock.com
לכל מעריצי הלהקה וכאלה שמוזיקה של שנות השישים מעוררת אצלם רגשות או זיכרונות טובים, מומלץ להגיע לפחות ליום אחד לליברפול וללכת בעקבות ההיסטוריה של הלהקה, למבקרים מובטחת חוויה מוזיקלית ורגשית מדהימה. את הסיור מומלץ להתחיל בוולטון (Woolton), פרבר בדרום ליברפול שמפורסם באבני החול שלו, מהן בנו את קתדרלת ליברפול המפוארת, השייכת לכנסייה האנגליקנית.
בתים בוולטון, הפרבר של ליברפול שבו הכל התחיל | צילום: שאטרסטוק
המפגש הראשון
התחנה הראשונה היא כנסיית סנט פיטרס (St Peter's Church, בכתובת 26 Church Rd). באולם ששייך לכנסייה ונמצא מולה, נפגשו לראשונה ג'ון לנון ופול מקרטני ב 6 ביולי 1957 – לנון היה אז בן 17 ומקרטני בן 15 – הצמד שהקים את להקת הביטלס והיה מאחד משיתופי הפעולה המצליחים ביותר בתולדות המוזיקה עד היום, עם מכירה של מעל 600 מיליון תקליטים. השניים נפגשו במסיבת כנסייה מקומית, שבה ניגן לנון עם הלהקה שלו דאז, The Quarrymen. מקרטני, שהגיע עם חבר משותף, איבן ווהן, הרשים את לנון בנגינתו בגיטרה, וזמן קצר לאחר מכן הציע לנון למקרטני להצטרף ללהקה. כיום מוטבע על הבניין שלט המציין את חשיבות המקום.
כנסיית סנט פיטרס. באולם ששייך לכנסייה נפגשו לראשונה ג'ון לנון ופול מקרטני ביולי 1957 | צילום: James pye, cc-by 4.0
בחצר הכנסייה נמצא קברה של אלינור ריגבי, שעבדה ככל הנראה כאחות בבית החולים של ליברפול בשנות ה-20 של המאה שעברה ו"מככבת" בשיר המפורסם שכתב מקרטני ואשר פורסם ב-1966 כבי-סייד של "צוללת צהובה". מקרטני אמר בזמנו כי השם פשוט "עלה בראשו", אך בהמשך התברר כי הוא חקוק על קבר בבית העלמין שבו הוא ולנון עברו תכופות. שחזור של הקבר נמצא במוזיאון הביטלס סטורי, ופסל של אלינור ריגבי נמצא ברחוב סטנלי, קרוב לסמטת מת'יו, אליהם נגיע בהמשך.
הקבר של אלינור ריגבי בחצר כנסיית סנט פיטרס | צילום: אבירם פלדמן
השיר עצמו דן בבדידותם של האנשים האלמוניים ומספר את סיפורם של אלינור ריגבי, רווקה זקנה, שעיסוקה ניקיון בכנסייה, והאב מקנזי, כומר הכותב מילים לדרשות שאיש לא ישמע. העיבוד הלא-שגרתי לרביעיית מיתרים כפולה שכתב ג'ורג' מרטין, היה נדבך נוסף בתהליך הפיכתם של הביטלס מלהקת רוקנרול-פופ ללהקה היוצרת בעיקר מוזיקה ניסיונית.
אלינור ריגבי
הבית של ג'ון והבית של פול
אחרי שנכנסנו לאווירה, נמשיך ל "שדות תות לנצח". Strawberry Field, בכתובת Beaconsfield Rd, היה בית יתומים סמוך לבית ילדותו של ג'ון לנון, שהיה פעיל במשך 69 שנים עד שנת 2005 ועליו כתב לנון את שירו המפורסם הנושא את אותו השם.
בית היתומים סטרוברי פילד, הסמוך לביתו של ג'ון, הפך לשם השיר המפורסם "שדות תות לנצח" | צילום: אבירם פלדמן
במקור השיר הופיע, יחד עם Penny Lane של מקרטני, בתור איי-סייד כפול במהלך לא שגרתי והיה אמור להיכלל באלבום Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band אולם ג'ורג' מרטין, המפיק המוזיקלי של הביטלס, החליט להוציא אותו מאלבום זה, כיוון שחשב שזוהי תהיה הונאת קהל. לכן הוא נכלל באלבום האמריקאי Magical Mystery Tour.
שדות תות לנצח
לנון נהג לבקר במקום כילד כדי לשחק עם חברי ילדות. הוא שינה את השם (שם המוסד הוא סטרוברי פילד ביחיד) כדי לגרום לשיר ”לזרום" יותר. בהקלטת השיר נעשה שימוש במספר טכניקות מעניינות, כולל שינויי מהירות והשמעת קלטות לאחור. ההקלטה הראשונה נעשתה באמצעות גיטרה אקוסטית, אך לנון לא היה שבע רצון מהתוצאה. הגרסה השנייה הוסיפה צ'לו וחצוצרות. כיום מגיעים המבקרים כדי להצטלם על רקע שערי הברזל הרקועים של המוסד.
בית ילדותו של ג'ון לנון, שם התגורר בין השנים 1963-1945 | צילום: אבירם פלדמן
מרחק קצר משם נמצא בית ילדותו של ג'ון לנון, שם התגורר בין השנים 1963-1945. הבית היה שייך לדודתו מימי (אחותה של אמו) ובעלה ג'ורג' סמית. לנון גר בבית הזה כיוון שאמו, בעקבות לחץ מצד משפחתה, החליטה שעדיף לילד לגדול שם. אביו אלפרד, שהיה מלח בצי הסוחר ממוצא אירי, כמעט לא נכח בבית, ואמו ג'וליה, אשר קיימה יחסים מחוץ לנישואין עם גבר אחר ואף הרתה לו, סירבה לחדש את הקשר עם אביו כאשר שב לאנגליה לאחר סיום שירותו במלחמת העולם השנייה. לנון גר בבית הידוע בשם Mendips שנמצא ב-251 Menlove Ave. רוב המבקרים במקום מגיעים לראות את חזית הבית ולהצטלם לידה, מי שמעוניין להיכנס פנימה נדרש לתאם מראש באתר האינטרנט. המחיר לסיור בתוך בית ילדותו של לנון כולל גם כניסה לביתו של פול מקרטני (אליו נגיע בהמשך הכתבה).
הבית ברחוב פורת'לין שבו פול גר עד שנת 1965 | צילום: אבירם פלדמן
מקובל לנסוע משם לביתו של פול מקרטני שנמצא ברחוב פורת'לין מס' 20 (Forthlin Road), בית אשר יוגדר ברבות השנים על ידי הקרן הלאומית כ"מקום הולדתה של להקת הביטלס". למען ההגינות, יש לציין שבבית זה גר פול עם משפחתו רק מגיל 13 (1955), ובבית זה נפטרה מרי מקרטני, אמו של פול, כתוצאה מסיבוכים במהלך ניתוח מסקטומיה שנועד לטפל בסרטן השד אשר אובחן אצלה מספר שנים קודם לכן, שנה לאחר שעברו לשם. פול המשיך להתגורר בבית יחד עם אביו ג'ים ואחיו מייק, שהיה אף הוא מוזיקאי וחבר בלהקת The Scaffold, עד שנת 1965, אז רכש לאביו בית גדול ומרווח יותר. בצעירותם לנון היה רוכב באופניים לביתו של מקרטני דרך הפארק המפריד בין שני הבתים.
הסמטה הכי מפורסמת בבריטניה
הדרך לפני ליין, הסמטה המפורסמת ביותר בליברפול ובבריטניה כולה, קצרה מאוד משם. בהיותו נער כתב מקרטני את מילות השיר, והסיפור על כתיבת המילים הוא כזה : יום אחד ישב פול בתחנת האוטובוס באחד מפרברי העיר ליברפול ותוך כדי ההמתנה לאוטובוס שייקח אותו לביתו של ג'ון לנון, הוא הביט מסביבו. זה היה רחוב אנגלי טיפוסי, עם דברים שאינם שונים ממקומות אחרים באנגליה. פול רשם במחברת הרעיונות שלו כל מיני דברים שראה. היתה שם מספרה לגברים, עם תמונות על הקירות של כל הלקוחות שהספר סיפר בעבר. היה בנקאי שאינו לובש מעיל גשם כי יש לו רכב וכבאי שמנקה את רכב הכיבוי והייתה בחורה לבושה כאחות, שמכרה פרחים ליום הזיכרון (Remembrance Day) לסיום מלחמת העולם הראשונה. או במילים של פול, "מאחורי המקלט, באמצע הכיכר, אחות נאה שמוכרת כלניות ממגש"…
סמטת פני. פול כתב את השיר הידוע בזמן שחיכה כאן לאוטובוס | צילום: chrisdorney / Shutterstock.com
מראות אותו רחוב נשארו זמן רב במחברת. יום אחד הם הפכו לשיר. הסמטה שהשיר מתאר את היותה "מתחת לשמי הפרוורים התכולים", היתה אותה סמטה. המבקרים היום בסמטת פני ליין ימצאו שם ודאי את המספרה שמוזכרת בשיר. בתקופת היותם נערים, שימשה תחנת האוטובוס הזאת לאחד המקומות היחידים בו נערות ונערים יכלו להיפגש ולהכיר זה את זו.
פני ליין
אך טבעי לעבור בספטון פארק ( Sefton Park) הפסטורלי. זהו המקום בו הוריו של לנון, אלפרד ("אלף") וג'וליה, נפגשו לראשונה. אלף בן ה-15 חצה את הפארק ביחד עם חבר שהבחין בג'וליה בת ה-14 יושבת על ספסל. הוא החמיא לה והיא ביקשה שיוריד את הכובע שחבש, כיוון שלטענתה נראה "מטופש" איתו. בתגובה זרק אלף את הכובע לאגם. 11 שנה מאוחר יותר, נישא הזוג.
ספטון פארק, המקום בו הוריו של ג'ון, אלפרד וג'וליה, נפגשו | צילום: שאטרסטוק
לפני החזרה למרכז העיר, מומלץ לבקר בפסל של ג'ון קינג בשם "A Case History" שפוסל ב-1998 וכולל תצוגה של מזוודות. הפסל נמצא מחוץ לקולג' לאמנויות ב-68 Hope Street, בו למדו ג'ון לנון ואשתו הראשונה, סינתיה.
רציף אלברט ומוזיאון הביטלס סטורי
את ארוחת הצהריים מומלץ לאכול באחת המסעדות ברציף אלברט (Albert Dock). רציף אלברט הוא הרציף המפורסם ב"קו החוף" של ליברפול, בגדה הצפונית של נהר המרסי. משם הפליגו מהגרים ועבדים אל היבשת החדשה, ספינות סוחר הביאו מטענים מהקולוניות מרחבי האימפריה שהשמש לא שקעה בה מעולם, ומרציפיו החלו ספינות נוסעים את מסען לנמלי תבל. מחסני רציף אלברט היו הראשונים שנבנו מלבנים אדומות וברזל, בהחליפם את הבנייה המסורתית מעץ, וזאת במטרה למנוע דליקות. הרציף נחנך ב־1839 בידי הנסיך אלברט, בעלה של המלכה ויקטוריה, והוא הופעל עד לסגירתו הסופית ב־1972.
רציף אלברט בגדה הצפונית של נהר המרסי | צילום: שאטרסטוק
לאחר שיקומו נחנך האתר שוב ב־1988, וכיום מתארחות בין כתליו, לצד בית מלון, חנויות, בתי קפה ומסעדות, כמה מן האטרקציות התיירותיות הבולטות של העיר, כולל גלריית טייט, שלוחה של המוזיאון המפורסם מלונדון, מוזיאון העבדות הבינלאומי (היחידי בעולם המוקדש לנושא זה), הגלגל הענק והארנה של העיר.
אבל ללא צל של ספק, האטרקציה המרכזית ברציף הוא מוזיאון הביטלס סטורי, הממוקם בקומת המרתף. את הסיור במוזיאון ניתן ללוות בערכות שמע עם הסברים בקולה של אחותו של ג'ון לנון, ג'וליה בירד. המוזיאון בנוי בצורת חדרים, כשכל חדר מתייחס לתקופה אחרת בתולדות הלהקה – מההיכרות בכנסיית סנט פיטרס, דרך תקופת ההופעות בהמבורג, ה"ביטלמניה" כולל מסע ההופעות בארה"ב ועד להופעה האחרונה על הגג בלונדון בשנת 1969.
חדר המוקדש לג'ון במוזיאון ביטלס סטורי | צילום: אבירם פלדמן
החדרים המיוחדים ביותר הם החדר שמשחזר את מועדון Cavaren, כולל העתק של הבמה שנהגו להופיע אליה, החדר שמוקדש לתקופת סרג'נט פפר, כולל התלבושות מהאלבום, שחזור של קברה של אלינור ריגבי ומייצג של צוללת צהובה והחדר שכולל את אולפני "אבי רוד" בלונדון, כולל תמונת קיר של ארבעת המופלאים חוצים את מעבר החציה. החדר האחרון מוקדש לג'ון לנון וכולל תמונות נדירות שלו, פריטי לבוש מקוריים, בהם המשקפיים העגולים, וכמובן הפסנתר שלו. ממש לפני היציאה נמצאת חנות המזכרות של המוזיאון, שעל פי רוב כל מבקר משאיר שם כמה פאונדים ומתחדש במזכרת שקשורה ללהקה. מחירי כניסה: מבוגר 15.95 ליש"ט, 9.5 ליש"ט לפנסיונרים, ילדים מתחת גיל 12 וסטודנטים. המחיר כולל ערכות שמע ואת התערוכות ברציף פייר הד הסמוך. יש להתעדכן בשעות פתיחה וסגירה בהתאם לעונות השנה באתר.
מוזיאון הביטלס סטורי. שחזור של הבמה בפאב הקאוורן | צילום: אבירם פלדמן
בכדי להעצים את החוויה, נוספו בשנים האחרונות שתי תערוכות נוספות, ברציף פייר הד הסמוך (מרחק הליכה על קו החוף), צמוד לפסל הביטלס. התערוכה של הפלישה הבריטית The British Invasion מתארת את גל הלהקות הבריטיות ש"כבשו" את ארצות הברית בעקבות הצלחתם המסחררת של הביטלס שם. כמובן שהחדר המעניין ביותר וזה שמכניס לקצב הנכון (אחרי כל היום המוזיקלי הזה מה כבר עוד יכול להוסיף? אז זהו שיש…) הוא החדר שבו מופיעה מפת בריטניה, וליד כל עיר שלוחצים מתנגן הלהיט הגדול של אותה להקה שיצאה משם. ניתן לשמוע שירים של הרולינג סטונס, האנימלס, ג'רי והפיסמייקרס ועוד. כמובן שלונדון וליברפול מובילות במספר הלהקות. התערוכה השנייה בצמוד לה, בגלריית היידן (Hidden Gallery), של פול בריף, הצלם של הביטלס בשנים 1964-1963 עם תמונות נדירות, רובן בשחור לבן.
פסל של הביטלס ברציף פייר הד | צילום: terry bouch / Shutterstock.com
ממש מול הבניין שמציג את שתי התערוכות הללו (ומשמש גם כבסיס יציאה לכל מי שחשקה נפשו בהפלגה על נהר המרסי) ניצב בגאון פסל ענק של ארבעת המופלאים מברונזה. הפסל, ברציף פייר הד, שוקל 1.2 טון והוא פוסל על ידי אנדרו אדוארדס. כשמצטלמים ליד הפסל מרגישים עד כמה הארבעה היו ענקיים, תרתי משמע.
מועדון המערה
משם ממשיכים לבית העירייה של ליברפול, שנמצא ב-High St. במקום נערכו החגיגות להקרנת הבכורה של הסרט "לילה של יום מפרך", ב-10 ביולי 1964. היה זה בשיא תקופת הביטלמניה ומדברים על 200 אלף מעריצים שליוו את הביטלס מנחיתתם בשדה התעופה ועוד 20 אלף שחיכו להם מתחת למרפסת בבניין העירייה, שם הצטלמו עם ראש העיר היהודי של ליברפול באותם ימים, אלדרמן לואיס קפלן.
בסיכום ליום המיוחד הזה פנינו מועדות לרחוב מת'יו (Mathew St), רחוב קטן וצר אבל כמה משמעותי הוא עבור הביטלס, מעריצי הלהקה וחובבי מוזיקה בכלל. בכניסה לרחוב נמצאת עוד חנות מזכרות של מוצרי הלהקה (למי שפספס ועדיין לא קנה מזכרת….) וממש מספר צעדים מצד שמאל מופיע פסל מגניב של ג'ון לנון ליד הכניסה לפאב ה-Cavaran. אל תתבלבלו כמו חלק מהתיירים, לא מדובר במועדון בו הופיעו ארבעת המופלאים – המועדון הזה נמצא ממש ממול.
רחוב מת'יו. הרחוב הקטן היה משמעותי מאוד עבור הביטלס | צילום: אבירם פלדמן
המועדון המפורסם, המערה, The Cavern, בו היו מופיעים כל ערב חברי הביטלס לאחר שחזרו ממסע ההופעות בהמבורג ובו למעשה גילה והתוודע לצלילי המופלאים, אמרגנם המיתולוגי, בריאן אפשטיין, הוא המקום הכי מגניב בעיר. הכניסה למועדון היא החל מ-10 בבוקר, לרוב בחינם (מלבד ערבים מיוחדים בדרך כלל בסופי שבוע). לאחר ירידה של שלוש קומות נכנסים לאולם המרכזי ובו על במה משוחזרת, כמו בתקופת הופעתם של חברי הלהקה במקום, תמיד מופיעים אמנים שמנגנים ושרים שירים של הביטלס או כאלה שקשורים במובן מסוים בחברי הלהקה. בכל רחבי המועדון פזורים אלמנטים שקשורים לחברי הלהקה, לרבות תקליטים, אביזרי לבוש, כרזות פרסום ועוד. במועדון מוכרים שתייה בלבד. בחדר צדדי ניתן להיכנס ולראות את המקום המדויק בו עמדה בזמנו הבמה, והיום הוסב לפינת ישיבה. מידע נוסף על שעות פתיחה ומופעים באתר.
מועדון קאוורן (המערה) שבו הביטלס נהגו להופיע | צילום: Julie Mayfeng / Shutterstock.com
לאורך כל סמטת מת'יו יש מקומות בילוי עם שמות שקשורים לחברי הלהקה או ליצירותיהם. מחוץ למועדון ה-Cavern עצמו נותנים כבוד גם לסיליה בלאק, שעבדה במועדון בתקופה שהביטלס הופיעו שם והכירה אותם אישית. מאוחר יותר היא התפרסמה בעצמה כזמרת ומגישת טלוויזיה.
למי שמעוניין לראות את הפסל שמנציח את אלינור ריגבי (האחות המפורסמת שביקרנו בקברה בבוקר) מומלץ להמשיך עד קצה רחוב מת'יו ולפנות שמאלה לרחוב סטנלי. הפסל נבנה במשך תשעה חודשים על ידי הפסל טומי סטיל והוצג לראשונה בדצמבר 1982 והוא מוקדש לכל אותם אנשים אלמוניים.
הפסל של אלינור ריגבי ברחוב סטנלי | צילום: chrisdorney / Shutterstock.com
לרעבים מומלץ לאכול ארוחת ערב במסעדת בלייק'ס (Blake's), הנמצאת במלון הארד דייס נייט. המסעדה נקראת על שמו של פיטר בלייק, אמן הפופ ארט שהעבודה המפורסמת שלו היא עיצוב עטיפת התקליט האגדי, מועדון הלבבות השבורים של סרג'נט פפר. במסעדה יש יצירות מקוריות של בלייק וקיר שלם שמוקדש לכל הדמויות המופיעות על גבי התקליט. אתר אינטנרט
וכמובן, שהמקום המומלץ ביותר ללינה בעיר הוא מלון הארד דייס נייט, Hard Days Night Hotel, המוקדש לחברי הלהקה וכולל פסל של כל אחד מהם בחזית גג המלון ותמונות שצולמו בליברפול מתחילת פרסומם דרך כל התחנות בחייהם ובקריירה שלהם. כל חדר מעוצב ברוח שיר אחר שלהם או מוקדש לאחד מחברי הביטלס.
מלון הארד דיי נייט, מתאים למי שלא יכול להיפרד מהביטלס גם בלילה | צילום: אבירם פלדמן
ליברפול בכלל, לכל תייר שיבחר להגיע לכאן, תתגלה כעיר מעניינת ומגוונת מאוד. חובבי התרבות והאמנות ישמחו לגלות מוזיאונים נוספים ברציף אלברט דוק, העיר משופעת במבנים ארכיטקטוניים מרשימים, אוהדי הכדורגל ישמחו לבקר באצטדיון או במשחק של ליברפול או אברטון, וחובבי הקניות ימצאו את מבוקשם בקניון החדיש Liverpool One. ליברפול היא בהחלט עיר ששווה לבקר בה.
צילום תמונה פותחת אבירם פלדמן
מפת ליברפול:
חנית מנידור הגיב:
מה המועדים הקרובים לטיול בליוורפול.אבקש פרטי הטיוך