תפריט עמוד

סטייטן איילנד – הרובע החמישי

שתפו:

אין כל טעם להשוות את הרבעים העירוניים של ניו יורק עם סטייטן איילנד, הרובע הכפרי והפשוט שלה, וזהו גם סוד קסמו: במרחק הפלגה קצרצרה (וחינמית) בורחים מהעיר הגדולה לארץ אחרת

פורסם 18.3.14

תושבי סטייטן איילנד (Staten Island), על פי כמה כתבות שפורסמו בניו יורק טיימס לאורך השנים, תומכים בהפרדה רשמית של האי מניו יורק. באופן קצת מפתיע הם לא רוצים להיות חלק מהעיר שבכל העולם חולמים עליה. הסיבה לכך היא שהתושבים ברובע הגדול הזה, אחד מחמשת הרבעים של ניו יורק, חשים מקופחים לעומת תושבי הרבעים האחרים, שזוכים כנראה ליותר תשומת לב ותקציבים.

ביקור של יום אחד או יותר בסטייטן איילנד מחזק במידה רבה את התחושה ש"כאן זה לא ניו יורק", לפחות לא ניו יורק שתיירים מצדו השני של האוקיינוס רגילים לפגוש. ההשוואה עם גורדי השחקים והשדרות הרחבות של מנהטן מגוחכת. מדובר באי שרובו נוף כפרי, חלקיו העירוניים נראים דלים למדי, ותושביו, או לפחות אלה שנוסעים באוטובוס, נראים בעיקר כמהגרים קשי יום. תחושת הקיפוח הזאת היא אחת הסיבות לכך שבשנים האחרונות נחנכה תחנה חדשה ומבהיקה למעבורת שמקשרת בין הקצה הדרומי של מנהטן לסטייטן איילנד, פרויקט גדול ויקר לחיזוק הקשר בין האי העני לאי העשיר. כאן בדיוק טמון כיום חלק גדול מן הקסם של האי. במרחק הפלגה קצרצרה בורחים מן העיר הגדולה לארץ אחרת. מי שמתעקש על מכונית יוכל להגיע לסטייטן איילנד בגשרים המחברים את האי לניו ג'רסי ולברוקלין.

השם סטייטן איילנד, אגב, ניתן לאי בתחילת המאה ה־17, כשההולנדים עוד שלטו בחוף האמריקאי. השם חולק כבוד לפרלמנט ההולנדי שנקרא Staten Generaal, ואף שכבר ב־1664 שלטו הבריטים באי, השם נשאר.


מעבורת יוצאת מטרמינל סנט ג'ורג בסטייטן איילנד | צילום: Michael Falco

לשוט במעבורת הכתומה
השיט במעבורות הכתומות שקושרות את מנהטן לסטייטן איילנד אינו עולה כסף. מחכים בתור בטרמינל Whitehall במנהטן, לפעמים עם עוד מאות נוסעים, עולים לסיפון ושטים. רבים רואים בשיט הזה בילוי כשלעצמו. כשליש מנוסעי המעבורת שבה שטתי בכלל לא ירדו בטרמינל St. George בסטייטן איילנד. הם התרווחו על הסיפון וחיכו שהמעבורת תפליג חזרה למנהטן. טיול חינם כזה לא קל למצוא בניו יורק, והנוף יפהפה. השטים זוכים לראות ממרחק הולך וגדל את קו הרקיע של מנהטן, את פסל החירות הירקרק שלצדו עוברים וספינות רבות ששטות במפרץ.

בטרמינל אפשר לקבל מפות, לוחות זמנים למעבורת, לאוטובוס ולרכבת וחומר רקע על כל הפעילויות המוצעות בסטייטן איילנד. לא צריך להיבהל גם אם התור נראה ארוך מאוד. הקיבולת של המעבורות גדולה, והמעבורת על שלוש קומותיה מתמלאת במהירות ומפליגה זמן קצר לאחר הגעתה.

מרכז התרבות סנאג הארבור
במתחם הגדול של מרכז התרבות סנאג הארבור (Snug Harbor Cultural Center) שוכנים מוזיאון סטייטן איילנד, הגנים הבוטניים ומוזיאון הילדים. אפשר להגיע באוטובוס S40 מטרמינל המעבורת; פרטים נוספים על מרכז התרבות באתר האינטרנט.

מוזיאון סטייטן איילנד
בכניסה למתחם סנאג הארבור ניצב מוזיאון סטייטן איילנד שמציג את תולדות ההתיישבות במקום, צילומים של חוות שהיו שם פעם, תמונות של האי מתקופות שונות במהלך המאה העשרים וכדומה. לדעתי אפשר בשקט לדלג על הביקור בו. הסיבה האמיתית להיכנס ללובי של המוזיאון היא הדוכן שבו מחלקים מפות של האי ושל מתחם סנאג הארבור. אתר אינטנרט

הגנים הבוטניים
מכאן ממשיכים לכיוון הגנים הבוטניים. המתחם אינו גדול, וקל להתמצא בו. הגנים פתוחים לקהל חינם. רק הכניסה לגן הסודי של קוני גרץ (Connie Gretz’s Secret Garden), לגן האיטלקי (Italian Garden) ולגן המלומד הסיני
(The Chinese Scholar’s Garden) היא בתשלום, אך הביקור בהם מומלץ. אתר אינטרנט

150 אלף תושבים ממוצא סיני מתגוררים רק בצ'יינטאון שבלב מנהטן. ההערכה הרווחת היא שבעיר כולה מספרם מתקרב לחצי מיליון. לכן אין פלא שיש לא מעט אתרים סיניים בלב ניו יורק. גן המלומד הסיני הוא אחד המיוחדים שבהם. הוא הוקם ב־1999 ונועד להדגים לתלמידים איך נראים מקדש וגן סיניים. התוצאה משמחת מאוד, וניכרת בה ההשקעה העצומה בפרטים. כל הצמחים וחומרי הבנייה הובאו היישר מסין. צוות בעלי מקצוע, בנאים ומעצבי נוף הובאו מיד אחריהם כדי להקים את המקום בדרך הנכונה. גינה מקיפה את המקדש, ובתוכו יש חצר פנימית מוקפת חדרים קטנים. במרכז יש בריכה קטנה, וממנה מפכה פלג מים שיוצר מפל.

מוזיאון הילדים
במוזיאון הילדים (Children’s Museum) מתקיימות תערוכות ופעילויות מגוונות, אך כדאי לבדוק מראש באתר האינטרנט של המוזיאון מהי הפעילות המוצעת ביום שבו תגיעו. המוזיאון מסודר ומעניין, עם אגפים שמוקדשים לתגליות מדעיות, לאזורים גיאוגרפיים, לסדנאות, לבעלי חיים ולמשחקים. יש כאן פעילות מאורגנת של בישול, סיפורים ותיאטרון בובות. מידע נוסף ב
אתר האינטרנט

מרכז ז'אק מרשה לאמנות טיבטית. המקום אינו גדול אבל סבוך ומעניין ומשכיח מהמבקרים בו את תלאות הדרך | צילום: משה גלעד

מרכז ז'אק מרשה לאמנות טיבטית
ז'אק מרשה היתה אישה אמריקאית עשירה מאוד שחיה במנהטן ובסטייטן איילנד. ב־1945 חנכה את מרכז ז'אק מרשה לאמנות טיבטית (The Jacques Marchais Museum of Tibetan Art) במבנה שנבנה כמקדש בהרי ההימלאיה. "העובדה שביתה ניצב בראש גבעה תלולה עזרה לתפאורה", הסבירה בחיוך שרה ג'ונסון אוצרת המוזיאון. מרשה לא ביקרה מעולם בטיבט, אבל הצליחה ליצור את אחד האוספים הגדולים ביותר של אמנות טיבטית מחוץ לטיבט ולסין. חלק מן האוסף מוצג כיום במרכז. ג'ונסון גאה להציג בעיקר את גן המוזיאון. המקום אינו גדול אבל סבוך ומעניין, ופסלי בודהא שנטועים בו בכמה מקומות ועטופים בצמחייה עבותה גורמים למבקר לשכוח לחלוטין את תלאות הדרך. הדלאי לאמה התפלל כאן ב־1991, וביקורי נזירים טיבטיים מתקיימים אחת לכמה חודשים, ואז מתקיימות במקום גם תפילות. פרטים נוספים באתר האינטנרט.

ריצ'מונד והעבר הכפרי
כדאי להמשיך מכאן לביקור בעיירה ריצ'מונד ההיסטורית (Historic Richmond Town), שהיא בעצם רחוב אחד שבו שומרו בתים מתקופת ההתיישבות האנגלית בארצות הברית לפני כ־300 שנה. זהו מוזיאון פתוח שמטפחות הרשויות המקומיות, עיריית ניו יורק וקבוצה של מתנדבים ששימור העבר החלוצי והאופי של האי חשוב בעיניהם. ההיכרות עם העוסקים בשימור מעניינת לא פחות מן העיירה עצמה. המבנים – כולל המכולת, בית הדפוס ובית הנפח – שופצו ושוחזרו עד הפרט האחרון, והם מעוצבים גם מבפנים בדיוק כפי שהיו באותה תקופה.


ריצ'מונד ההיסטורית. מוזיאון פתוח המחייה את העבר | צילום: Michael Falco

יש סיורים מודרכים בימים רביעי-ראשון, בשעות 14:00 ו-15:30; המדריכים לבושים בבגדי התקופה, ולעתים מקיימים גם פעילות של פעם: רוקחים תרופות, טווים צמר ועוד. בנוסף מתקיימות כאן פעילויות מיוחדות, בעיקר בחגים. במקום פועל בית קפה חביב, במראה של פעם, שמגיש ארוחות בוקר קלות וקפה של אחר הצהריים; בסופי שבוע מוגשות גם ארוחות צהריים. פרטים נוספים באתר האינטרנט.

לאן נעלמו הכוכבים?

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: