סטונהנג' – חידת האבנים הגדולות

מחוזות הדרום של בריטניה – קורנוול, וילטשייר, דבון וסאמרסט – משמרים עד היום נופים, מסורות ומנהגים עתיקים. באזורים אלה יש כפרים שכמעט שלא השתנו במשך מאות שנים, שלא לדבר על האתרים הפרהיסטוריים המסתוריים הפזורים בהם.

דבון הפכה למחוז במאה השמינית לספירה, ושימשה במשך שנים רבות יעד להתקפות הוויקינגים, שהגיעו לכאן מדנמרק. וילטשייר וסאמרסט היו בעבר חלק מממלכת ווסקס, שנוסדה במאה החמישית לספירה, ונשלטה על ידי הסכסונים – שבטים גרמאניים, שהתערבו באנגלים ובילידים המקומיים. קורנוול, לעומת זאת, היתה מיושבת כבר בתקופה הניאוליתית, אבל אבותיהם הקדומים של תושבי האזור הנוכחיים הם קלטים, שהגיעו אליו מברטאן, הנכללת כיום בתחומי צרפת, בסביבות שנת 350 לפני הספירה. במאה ה-14 הפכה קורנוול לדוכסות, לאחר שהמלך אדוארד השלישי העניק לבנו בן השבע את התואר "הדוכס של קורנוול". עד אז לא היו באנגליה דוכסים אנגלים.

הנצרות התפשטה בדרום אנגליה מהמאה הרביעית ואילך. אבל הדת החדשה לא הצליחה למחוק את המסורות הקדומות, את סיפורי הענקים והשדים, ואת אתרי הקבורה ומעגלי האבנים המסתוריים, הפזורים במחוזות הדרום. האתרים המגליתיים (מיוונית: "מגה" = גדול, "ליתוס" = אבן) הקדומים של האזור, אחד מפלאי העולם העתיק, מושכים מיליוני מבקרים, שעומדים משתוממים מול אבני הענק שהובאו ממרחקים והוצבו בלב המישורים הפוריים של וילטשייר. האגדות על המלך ארתור ואבירי השולחן העגול מסעירים את הדמיון כאשר פוקדים את זירת ההתרחשות שלהם, המשתרעת בין גבעות אייבון וגלסטונברי לבין הצוקים הפראיים של מחוז קורנוול.

מעגלי אבנים בסטונהנג', האתר המגליתי המפורסם בעולם

אמן סלע
סטונהנג' (Stonehenge) היא כנראה האתר המגליתי המפורסם ביותר בעולם, ואחד המקומות המתוירים ביותר באיים הבריטיים. כבת זמנן של הפירמידות הגדולות במצרים והתרבות המינואית בכרתים, סטונהנג' מהווה עדות מדהימה ליכולת הטכנית של תושבי אנגליה הקדומים ולידע האסטרונומי שלהם.

ראשיתו של האתר בסביבות שנת 3000 לפני הספירה. מקימי האתר הקדום חפרו בקרקע תעלה בעומק של כשני מטרים, ויצרו מתחם עגול בקוטר של כמאה מטר. למתחם פתח אחד הפונה לצפון-מזרח, בזווית מדויקת אל הנקודה, שבה עולה השמש ביום הארוך ביותר בשנה (21 ביוני). כמה מאות שנים מאוחר יותר הוצבו במרכזו של המתחם עשרות מצבות אבן, המסודרות בצורת עיגול פנימי. אבנים אלה, שמשקל כל אחת מהן כארבעה טון, הובאו לסטונהנג' מהרי דרום ויילס, מרחק של כ-400 קילומטר.

בשנת 2000 לפני הספירה נבנה באתר החלק המרשים ביותר, הבולט למרחוק גם בימינו. עשרות אבני ענק, שמשקל כל אחת מהן כ-50 טון, נחצבו בגבעות מארלבורו, כשלושים קילומטר צפונית לסטונהנג', הובאו לאתר והוצבו במעגל, כאשר בין כל שתי אבנים מחברת אבן משקוף ענקית. עד היום לא ברור כיצד הצליחו בוני סטונהנג', שכנראה לא הכירו את הגלגל, להעביר אבני ענק כאלה למרחק רב כל כך. לפי אחת הסברות, גִלגלו הבונים את האבנים על גבי בולי עץ. לפי גרסה אגדית יותר, הביא אותן למקום מרלין.

מדוע הושקעה עבודת ענק כזו בהקמת מעגל אבנים בלב המישור? במשך מאות בשנים התחבטו החוקרים בשאלה זו, ועד היום לא נמצאה לה תשובה מספקת. יש הסוברים שסטונהנג' שימשה כמצפה כוכבים קדום, ושמיקום האבנים מסמן מהלכים אסטרונומיים שונים. ייתכן גם שהאבנים אִפשרו לתושבי המקום לחזות את מזג האוויר ואת ירידת הגשמים, וכך מילאו תפקיד חקלאי חשוב. אולם נראה כי התשובה העיקרית למהותו של האתר המסתורי טמונה בעולמם הרוחני והדתי של תושבי אנגליה הקדומים. סביר להניח שסטונהנג' שימשה כאתר פולחן לתושבי דרום אנגליה. כאן היו מתכנסים תושבי האזור (ככל הנראה, כמה אלפי אנשים) במועדים קבועים – הקשורים בחילופי עונות השנה – לחגיגות דתיות, שבמהלכן הועלו קורבנות לאלים הקדומים של האיים הבריטיים.

הכפר אייווברי. האבנים מסודרות בזוגות, כשכל זוג מכיל אבן מגושמת ולצדה אבן עדינה יותר, כנראה סמל לאלוהות זכרית ונקבית

אבן זכרית ואבן נקבית
בכפר הקטן והציורי אייווברי שמדרום לעיר סווינדון, על גדות נהר קנת, נמצא אחד האתרים המגליתיים הגדולים והמרשימים באנגליה. המטייל בין בתי הכפר, הנמצא על כביש A361, מגלה עשרות אבני ענק, הניצבות על צדן הצר, ומזכירות בצורתן את אבני סטונהנג'. גם אבנים אלה הובאו לכאן ממרחקים, ביכולת טכנית והנדסית מרשימה. האבנים – המסודרות בזוגות, שכל אחד מהם מכיל אבן גדולה ומגושמת ובצידה אבן עדינה יותר – יוצרות מעגל ענק, החבוי בין בתי הכפר. על פי אחת הפרשנויות, מייצג כל זוג אבנים אלוהות זכרית (האבן הגדולה והמגושמת) ונקבית (האבן המעוצבת והצרה).

הכנסייה הציורית מימי הביניים והמוזיאון הקטן (Alexander Keiller Museum, הקרוי על שם אחד החוקרים הראשונים שחפר באתר), המציג את תולדות הכפר, תורמים גם הם לחוויית הביקור במקום.

רוץ בן סוסי
למסיירים בכבישים הצדדים של מחוז וילטשייר מצפה מדי פעם מחזה לא שגרתי: ציורי קרקע ענקיים, הפרושים על מדרונות הגבעות, ובהם דמויות של סוסי ענק, המשורטטים בצבעי גיר לבנים. תעלומת הסוסים הלבנים של דרום אנגליה מעסיקה את החוקרים זה מאות בשנים. אין ספק, שציורי הענק הללו הם מההיסטוריה הקדומה של אנגליה. יש הקושרים אותם בהופעתם של השבטים הקלטיים, שהביאו את הסוס לאיים הבריטיים.

במאות השנים האחרונות "אימצו" קהילות מקומיות אחדים מציורי הקרקע, והן דואגות לשימורם ולחידוש צבעי הגיר הלבנים. אחד ה"סוסים" המפורסמים ביותר הוא Uffington White Horse, שבו ניתן לצפות מכביש A420, בקטע שבין סווינדון מדרום לפרינגדון מצפון.

אחד מסוסי הענק המשורטטים על מורדות הגבעות במחוז וילטשייר. תעלומת הסוסים הלבנים מעסיקה חוקרים זה מאות שנים

טירה בעלמה
אחת העדויות המרשימות ביותר לתרבות הקלטית הקדומה של אנגליה מצויה במצודת העפר הגדולה של טירת מיידן (Maiden Castle) שבדורסט, מחוז הנמצא מדרום לווילטשייר. מצודות העפר הן אחד המאפיינים המובהקים של התרבות הקלטית באיים הבריטיים. טירת מיידן שוכנת על ראש גבעה, שבה נחפרה סדרת תעלות ענק, היוצרות מתחם מבוצר ועגול. אורכן הכולל של התעלות וסוללות העפר שבצידן מגיע לחמישה קילומטרים בקירוב. במרכז המתחם התגלו שרידי יישוב, שנוסד באלף השלישי לפני הספירה והתקיים עד לתקופה הרומית. המקום חרב ככל הנראה בשנת 43 לפני הספירה, כאשר וספסיאנוס, שהפך לימים לקיסר רומי, כבש את המצודה וסיפח את דרום אנגליה לאימפריה הרומית. הטירה נמצאת סמוך לכביש A354 מדרום לדורצ'סטר.

בית אמא
אחת ממצודות החופים הציוריות ביותר בדרום-מערב אנגליה היא טירת טינטג'ל
(Tintagel), שנבנתה במחוז קורנוול. לפי המסורת, זוהי מצודתו האגדתית של המלך ארתור. כאן הוא נולד (לפי מסורת אחרת, נפלט על ידי גלי הים), וכאן הקים את מצודת הענק שלו, שבה התגורר עם אבירי השולחן העגול. מכאן שלט על ממלכת קמלוט, בעזרת הקוסם האגדי מרלין, שגר במערה שמתחת למצודה.

מצודת האבן האדירה, היושבת בצוק מעל הים, נבנתה על שרידי מנזר קלטי, שהיווה יעד לנזירים ולסחורות שהגיעו לאנגליה מהים התיכון. ב-1145 הוקמה במקום מצודת אבירים בסגנון האופייני לבנייה הימיביניימית באנגליה.

סוס לבן מצויר בשדה במחוז וילטשייר, יצירה של אמן מקומי כהומז' לסוסי הגיר העתיקים | צילום: סטיב אלכסנדר וקארן דוגלס

תפאורה נאה לאגדות
מצודתם של בני גלסטינס, מנזר גלסטונברי (Glastonbury Abbey), היא אחד האתרים הציוריים במחוז סאמרסט. לפי אחת המסורות הקשורות במקום, לכאן הגיע יוסף הרמתי, היהודי הירושלמי, שהתיר להטמין באחוזת הקבר שלו את גופת ישו הצלוב, כאשר הוא נושא עמו את הגביע הקדוש, שממנו שתה ישו. לפי מסורת אחרת, לכאן הגיע המלך ארתור, פצוע אנושות אחרי הקרב האחרון שלו, וכאן נטמנה גופתו.

החורבה הציורית, המוקפת בחורש עבות, מהווה רקע הולם לאגדות הקשורות באתר. המנזר שבאתר הוקם במקור על ידי הקלטים, כנראה במאות הרביעית והחמישית לספירה, ובמאה השמינית בנו כאן הסכסונים מנזר, שאותו הרס במאה ה-16 הנרי השמיני, במסגרת מאבקו באפיפיורות. שרידי המנזר, שנותרו במקום, מתנשאים לגובה מרשים בין העצים ומשטחי הדשא.