לאחר שברא אלוהים את העולם עמד וחילק את הארצות לכל העמים. לכל עם ועם נתן את חלקו על פני הארץ, לאלה מדבר ולאה הרים, לאלה עמקים ולאחרים יערות. מסיים הביט בסיפוק על מעשה ידיו וישב לנוח מעמל הבריאה המפרך. ולפתע נשמעו קולות צחוק רמים, שירה ופטפוט שיכורים. מי זה בא, באיחור ניכר לקבל את חלקו – העם הגיאורגי… "אני מצטער", אמר האלוהים, "אך כבר חילקתי את כל הארצות לכל העמים ולא נותרה לי אף לא כברת ארץ אחת לתת לכם, ובכלל, מדוע זה איחרתם לבוא???" מבלי להתבלבל ענו לו הגאורגים: מכיוון שהיינו עסוקים כל העת בשתייה. שתייה לכבודך ולמעשיך הנשגבים!!". חייך האלוהים, נשאה חן בעיניו תשובתם של הגאורגים. וכך נתן להם את חלקת הארץ האחרונה, הטובה, היפה והמובחרת מכולן, אותה יעד האלוהים לעצמו – את גאורגיה היפה, בה יושבים ושותים לכבודו הגאורגים עד עצם היום הזה!".
הקווקז פורח מהאגדה הגאורגית הזו ניתן להבין, לא רק על מהות וטיב הקשר שבין העם הגאורגי לארצו, אלא גם על עיסוקם החביב ביותר של הגאורגים – השתייה. ואולי, כשהגאורגים שכחו לבוא למעמד חלוקת הארצות הם שתו במשתה היחודי להם – הסופרה. סופרה (supra) בגאורגיה הוא שמו של משתה או ארוחה חגיגית מסורתית. המילים "משתה" או "ארוחה" מחמיצות את העיקר, כי לב לבה של הסופרה הוא השתייה והברכות הנלוות אליה. באופן מסורתי מתנהלת הסופרה על פי כללים נוקשים למדי, וכשבבסיס תמיד יש סדרה של שתיית כוסיות יין, וביניהן נאום ברכה לכל כוסית. בסופרה המסורתית השתתפו רק גברים, אם כי כיום משתתפות גם נשים. וריאציות על הסופרה ניתן למצוא גם בשאר ארצות הקווקז, למשל בארמניה ובאזרבייג'ן.
קיימים שני סוגי סופרה: האחד לכל "סיבה למסיבה", הנקרא קייפי (keipi, כיף), והאחר – הנקרא קלחי (kelekhi) – מתקיים לרגל פטירה. מנהל הסופרה נקרא טמדה (tamada), מעין גרסה גאורגית של "ראש שולחן הסדר" אצלנו או ה-toastmaster, כפי שהוא נקרא באנגלית. הוא יהיה זה שישא את הברכה הראשונה ויאציל מאופיו ויכולתו לנאום ולברך על האירוע כולו. לאחר הברכה שלו הוא יעביר את זכות הברכה לאדם אחר על פי בחירתו, וזה יברך ויעביר את הזכות לבא אחריו וכך הלאה.
הברכות נאמרות על פי רוב סדר קבוע ומתחילות במולדת וממנה אל המארח, אשתו ובני ביתו, בריאות, אהבה, ומשלב זה כבר תקבע רמת "הדם באלכוהול" והיצירתיות האישית של משתתפי הסופרה את נושאי הברכות ואורכן. כמובן שאופי האירוע יכתיב, במידה לא מעטה, את נושאי הברכות: חתונה, אשכבה או כל אירוע אחר יביאו את הברכות המתאימות והקשורות אל האירוע.
המסורת גורסת שאין להתכונן ולהכין ברכה הנקראת מהכתוב, אלא לברך בספונטאניות ועל פי המתרחש וההקשרים למה שנאמר קודם לכן. על פי רוב תהיינה הברכות נמלצות ומלאות בדברי שבח, ויכללו ציטטות, פתגמים, משלים, ולעולם לא יכללו קיטרוגים או עלבונות. הנושאים אליהם מתייחס הטאמאדה בסופרה הם: ברכה לבורא עולם
ההסתכלות השטחית הרגילה רואה את הסופרה כסוג של סיבה למסיבה ותרוץ לשתיית יין הגונה, אך מי שיסתכל מעט מעבר יראה כאן הזדמנות לליכוד חברתי, חיזוק סולידאריות, אפשרות של החלקת בעיות ויישור הדורים בין חלקים שונים במשפחה המורחבת או בחברה העורכת את המשתה. כמובן שסוגיות של שליטה עצמית ויכולת לשתות הרבה מבלי לאבד את ההכרה ו/או להשתטות יותר מדי משחקות גם הן מתחת לפני השטח ולא מן הנמנע שתחרותיות, סמויה או גלויה, מתנהלת גם היא בסופרה, אך בתוך כללי מסגרת ידועים וברורים, מבלי לפגוע או לגלוש לפסים אישיים מדי. השוויון שמאפשר לכל אחד לשאת את ברכתו מאפשר גם הוא לפוגג מתחים חברתיים ובו בזמן לחזק היררכיה חברתית של מעמדות חשובים ושליטים בתוכה.
בחברה שחלק ניכר מהחקלאות שלה מתבסס על גידול גפנים וייצור יין, הרי שכך יש שימוש בגידול מקומי והבעת האמון בו תוך חיזוק החקלאות המקומית. כמו כן ישנה כאן הזדמנות נוספת לגאורגים להפגין את מידת הכנסת האורחים המפורסמת שלהם ואת יכולתם להיות נדיבים ו"לפתוח שולחן" כיד המלך. |
