קשה לחשוב על התחלה מוצלחת יותר לטיול בנצרת מאשר עצירה מקדימה במעיין צלול. אטי קוריאט-אהרון ואיילה נוי מאיר, שתיהן תושבות ציפורי, מחכות לי ליד המעיין בכניסה למושב. המתחם של המעיין וסביבתו עתידים לעבור שיקום ופיתוח ויונגשו גם לנכים ולעגלות תינוקות. עד שזה יקרה, קבוצה של תושבי האזור דואגת לנקות את המעיין, ומימיו אכן נקיים, צלולים וקרירים.
אנחנו טובלות רגליים במעיין, אטי משמיעה את "בלדה על מעיין וים" בביצוע יהורם גאון, איילה מוציאה חלה קלועה ענקית, שאפתה ויקי, שעוד אפגוש גם אותה – בתוך החלה מושקעים כלים קטנים עם שמן זית אורגני, מבית הבד של איילה. מעיין, חלה, שמן זית – היש מושלם מזה?
אל ציפורי ואנשיה עוד נחזור, בינתיים אני ממשיכה לנצרת הסמוכה. במשך יומיים וחצי טיילתי בנצרת, שמעתי סיפורים, טעמתי מאכלים מופלאים, העיניים לא שבעו מהמראות והלב התמלא באהבה. באמת שלא צריך להרחיק לקצות תבל, אפילו לא לקצות הארץ, כדי לפגוש אנשים טובים, להכיר חיים אחרים ולהתבשם בנופים יפהפיים. שעה ורבע מגוש דן, ואתם שם.
מעוז פותח את פאוזי
ב-2004 מעוז ינון חזר מהטיול הגדול בדרום אמריקה. במהלך הטיול הוא ושלומית, בת זוגו, לנו בבתי הארחה כפריים וגילו עד כמה המקומות הללו, המארחים מטיילים מרחבי העולם, תורמים לקהילה המקומית. המטיילים קונים מצרכים במכולת שבכפר, יושבים בבית הקפה הקטן, רוכשים עבודות יד בשוק, שוכרים נהג שייקח אותם למקומות יפים במיוחד. כל הכפר יוצא נשכר ומסורות מקומיות מקבלות זריקת הבראה.
מעוז ידע שזה מה שהוא רוצה לעשות כשיחזור לארץ: לפתוח מקום אירוח ייחודי, במחירים הוגנים, כזה שיהיה חלק מהקהילה. מקום שבו האורחים לא יישארו בבר או ליד הבריכה, אלא ייצאו החוצה, יבקרו בחנויות ובגלריות, יאכלו במסעדות ובבתי קפה מקומיים, יפגשו את התושבים וישמעו את הסיפורים שלהם.
וזה בדיוק מה שקרה. ב-2005 הוא פתח את פאוזי עזאר אין בלב העיר העתיקה של נצרת. האכסנייה הייחודית הזאת, אז הראשונה מסוגה בארץ, נקראת על שמו בעל הבית המקורי, פאוזי עזאר. זהו בית מידות מרשים, מעין מצודה, עם חצרות פנימיות, חלונות מקושתים ותקרות מצוירות. במשך שנים הבניין עמד שומם ומוזנח, עד שבתו של פאוזי הסכימה לאפשר למעוז להגשים את החלום שלו כאן, בתנאי שיקרא למקום על שם אביה.
היום פאוזי עזאר כבר לא לבד. מעל 20 בתי הארחה נוספים נפתחו בנצרת, כל אחד וייחודו, כל אחד וסיפורו. ביליתי לילה אחד בפאוזי ולילה שני בחכים גסטהאוס, שלאחרונה עבר שיפוץ ושדרוג והפך למלון בוטיק מקסים. וגם אליו עוד נחזור.
קפה, תבלינים וכנאפה – גן עדן קולינרי
אם אתם חובבי קולינריה, נצרת היא המקום בשבילכם. היא מציעה אוקיינוס של טעמים נפלאים, שורשיים, מענגים מאין כמוהם. בסיור "יזמות, חזון והשראה בנצרת", שמעוז ינון מוביל, אנחנו עוברים דרך בתי קפה קטנים, מאפיות, חנות תבלינים, דוכן ירקות, גלריות ועוד, פוגשים את בעלי העסקים, שומעים את סיפוריהם ולא מפסיקים לטעום (לפרטים על הסיור ולהרשמה – לחצו על הקישור הבא).
במהלך הסיור, וגם בשיטוט עצמאי בעיר העתיקה, תגלו ערבוביה משמחת של מקומות שקיימים עשרות שנים לצד כאלה ששופצו ונפתחו לא מזמן. הנה כמה תחנות שכדאי לעצור בהן במהלך טיול בנצרת:
הפינה של מאהה שחאדי. את המקום הזעיר הזה, שלא מופיע במפה, קל לזהות: במפגש בין שתי סמטאות, במקום שבו פעלה בעבר מספרה קטנטנה, מאהה הניחה כמה שולחנות צבעוניים, עציצים פורחים וערסל. בהזמנה מראש היא מבשלת ארוחות בוקר ותבשילים מיוחדים. וגם אם לא הזמנתם מראש, פשוט עצרו כאן לכוס של מיץ סחוט טבעי או פינג'ן זעיר של קפה עם הל. איפה? בפינת הרחובות 6089 ו-6090.
מאפיית אלמשהדאוי. קל להתמכר לפטאייר תרד שזה עתה יצאו מהתנור, אבל תשאירו מקום בבטן, כי במאפייה המשפחתית הזאת יש עוד סוגים רבים של מאפים מסורתיים, כולל מנקיש (פיתה עם זעתר) וקאק עג'ואה (עוגיות תמרים). איפה? רחוב אל בישארה 49, סגור בימי ראשון.
טחנת הגליל אלבאבור. חנות תבלינים אגדית הממוקמת בבניין היסטורי, שבעבר שימש כטחנת קמח שפעלה על קיטור (באבור בערבית פירושו "קיטור"). כמו במערה של אלאדין, גם כאן תגלו אינספור אוצרות: תבלינים לסלטים, לבשר ולעוף, למרקים, לאורז ולתפוחי אדמה, לקינוחים ולממתקים. בקומת המרתף אפשר להתרשם ממטחנות התבלינים העתיקות. איפה? רחוב אל בישארה, אתר
קפה אמאני. לרגע אולי תטעו ותחשבו שאתם בבית קפה תל אביבי טיפוסי, אבל האווירה והשיח בבית הקפה של אמאני, בחורה צעירה ומרשימה, הם חלק בלתי נפרד מנצרת הצעירה, התוססת, העכשווית. צמוד לקפה יש כמה גלריות וחנויות עיצוב חדשות, שפתחו נשים יזמיות מעוררות הערכה, ומומלץ בחום להיכנס גם אליהן. איפה? רחוב 6112, מס' 22.
הפינה של ראדה. ראדה בולס, אישה מרתקת ורבת פעלים, פתחה בשוק של נצרת מקום מפגש לשיחה ותרבות. הפינה שלה משלבת חנות לעבודות יד ובית קפה קטן, שבו תוכלו לטעום ממתקים מסורתיים, כמו בסיסה – כדורים של מולסה חרובים, או עוגיות אניס ושומשום. איפה? רחוב 6132.
כנאפה אם עלי. אם אתם אוהבים כנאפה, תאמינו לי – כל מילה נוספת מיותרת. טעים, טעים, טעים. איפה? רחוב 6098, בשוק.
אבו אשרף. איש מיוחד, אוהב אדם ושיח, שכיף לשבת אצלו במרפסת הקטנה או בחלל הפנימי המקושט בהמוני פריטים מעניינים, ולהתענג על קטאייף. את כיסוני הבצק הממולאים שאוכלים בתקופת הרמדאן, אבו אשרף מכין ומגיש כל השנה. יש קטאייף ממולאים באגוזים וכאלה בגבינת עזים, שני הסוגים נוטפים סירופ מתוק. והטעם? גן עדן עלי אדמות. איפה? רחוב 6134, ליד כיכר המסגד הלבן.
קפה אבו סאלם. את הקפה הוותיק בעיר, שנפתח בשנת 1914, מנהל הנכד של המייסד. השולחנות וקופסאות השש-בש נותרו כשהיו לפני יותר ממאה שנים, מהתקרה משתלשלת נברשת ענקית ובפינה אחת יש בימה קטנה, שבימים כתיקונם משמשת להופעות. כנהוג במקומות מהסוג הזה, אין פה אוכל, רק שתייה. המלצה אישית: תה איינר (עם קינמון ואגוזים) בכוס זכוכית. איפה? רחוב 6143, מס' 7.
ועוד קצת אוכל, למי שלא שבע
אחרי אכילה לא מרוסנת של מיני מאפים ומתוקים בשוק, מתחשק ארוחה של ממש, במסעדה. מסעדת תשרין, בכיכר המעיין, נקראת על שם החודש שבו נפתחה בשנת 2004 – תשרין בערבית הוא תשרי.
בכניסה עומד טאבון אבן גדול, שהאש הפתוחה שבו מוזנת בעצי הדר, המעניקים למאכלים ניחוח מיוחד. המסעדה מורכבת מכמה חללים אינטימיים, עם קירות אבן ותקרת עץ יפהפה. התפריט הוא פיוז'ן בין מטבח ערבי קלאסי ומטבח מערבי עכשווי. בין המנות המצוינות שאכלתי פה: סלט שנקליש – עגבניות, בצל, נענע עם גבינת שנקליש מפוררת מעל; מוחמר – פרגיות עם בצל, סומק וצנוברים על פיתה מהטאבון; סינייה – כופתאות כבש שנאפו בתוך מחבת בטאבון, כך שכל הטעמים הטובים והשומן נשארים בתחתית, ומעל טחינה נהדרת ועגבניות. בקינוחים – כנאפה מצוינת וגלידת וניל עם שערות חלבה מעל. מקום נהדר לסיים בו יום טיול בנצרת.
איפה? אל בישארה 56, כיכר המעיין (יש סניף נוסף בנוף הגליל, במרכז עופר), אתר
ליל מנוחה: איפה ישנים?
בנצרת יש כמה מלונות גדולים ומודרניים, אבל אני ממליצה בחום לוותר על ג'קוזי או בריכה לטובת לינה במבנה מסורתי, בן מאות שנים, וליהנות מחוויית אירוח שלא תמצאו כדוגמתה במלונות סטנדרטיים. מתוך יותר מ-20 בתי הארחה בעיר העתיקה, קבלו המלצה אישית על שניים:
פאוזי עזאר
הסנונית הראשונה, שהקים מעוז ינון בנצרת, הפכה עם השנים לחלק מאברהם הוסטל (עם סניפים בירושלים, תל אביב ולאחרונה – באילת). זהו מקום שובה לב עם קסם מיוחד. החדרים בנויים סביב חצרות פנימיות, שבהן ספות ססגוניות, מושלמות לישיבה נינוחה. גרמי מדרגות צרים ותלולים מובילים לחדרים, שנמצאים בגבהים שונים. יש חדרים זוגיים וחדרי משפחה, עם או בלי שירותים צמודים, וחדרי מעונות למטיילים שרק רוצים מיטה ללילה ולא זקוקים לחדר פרטי. ארוחת הבוקר כלולה במחיר החדר, ובהתאם לנהלים העכשוויים היא מוגשת על מגש אישי נפרד לכל סועד. על המגש תמצאו חביתה, סלטים טריים, פירות עונתיים וקנקן קטן של קפה. יש גם מטבח משותף שבו אפשר להכין אוכל מתוצרת שקניתם בשוק הסמוך. בסמטה הקטנה, ממש מול פאוזי, תמצאו את בית הקפה של אמאני (ראו למעלה) וכמה חנויות עיצוב מקסימות, וגם שאר המקומות המוזכרים למעלה נמצאים במרחק הליכה קצר מכאן.
האווירה המיוחדת, הצוות מסביר הפנים, המחירים הנוחים מאוד (חדר משפחתי עם מקלחת משותפת – מ-250 שקל ללילה, חדר זוגי עם מקלחת פרטית – מ-370 שקל ללילה) והסדנאות והסיורים המרתקים שמוצעים לאורחים (גם מי שאינם לנים כאן יכולים להצטרף) – כל אלה הופכים את השהות פה לחוויה נהדרת ומיוחדת במינה.
איפה? רחוב 6112 מס' 9, העיר העתיקה, נצרת. טלפון: 04-6020469, אתר
מלון בוטיק אל חכים
משפחת חכים ניצלה את תקופת הקורונה כדי לשדרג את בית הארחה המשפחתי לרמה של מלון בוטיק. זהו מקום מקסים, עם היסטוריה ארוכת שנים. חדר האוכל בקומה התחתונה והחדרים בקומה הראשונה נמצאים בחלק שנבנה בתקופה הצלבנית, עם קירות של אבנים חשופות, קשתות ופתחים נסתרים. בקומה השנייה, החדרים בנויים סביב פטיו נעים במיוחד, ויש להם חן רב. כל חדר מעוצב באופן ייחודי, וכולם מתקשרים להיסטוריה המשפחתית ונקראים בשמות של בני המשפחה – סבים, דודים, אחים ועוד.
"כאן היתה הנגרייה של סבא שלי", מספר באסם חכים, שביחד עם הוריו, ראיק ועביר, מנהל את המקום במאור פנים ובחמימות. בשנות ה-60, לצד הנגרייה של סבא, שהיתה חלק משוק הנגרים ששגשג כאן בעבר, נפתח אולם תצוגה לממכר רהיטים. בספר "לחיות עם יהודים" שכתב אליהו אלישר, שהיה חבר כנסת וסגן ראש עיריית ירושלים, הוא מספר על חדר ששכר בבית משפחת חכים בשנת 1918: "…קיבלתי גם אני מנת מזון יבשה אותה הבאתי למשפחת חכים שראתה בי אחד מבניה".
במלון הבוטיק יש 11 חדרים, בימים כתיקונם הלינה כוללת ארוחת בוקר ערבית אותנטית שמכינה עביר חכים, עם מנות שלא תמצאו בשום מסעדה, כמו סרסירה – בורגול טחון דק עם נענע, מיץ לימון ושמן זית, עולש בטחינה ועוד. לצד המאכלים האותנטיים מוגשת גם חלווה של אל ארז, שמיוצרת רק לייצוא וזאת הזדמנות פז לטעום ממנה. עביר מעבירה סדנאות בישול (בתיאום מראש), בהן תלמדו להכין אוכל מקומי, טרי ובריא, בלוויית סיפורים מרתקים על העיר ועל עברה. בתיאום מראש, תוכלו לצאת לסיור מודרך עם באסם, שמכיר את נצרת ואת סמטאותיה כאת כף ידו והוא שופע סיפורים מרתקים על אדריכלות, תרבות והיסטוריה. מומלץ בחום!
איפה? כיכר הבישופ בעיר העתיקה של נצרת, טלפון: 04-654-599, אתר
קפיצה קטנה לציפורי
נצרת מציעה עולם ומלואו, ואם יש לכם רק יום אחד בעיר תמצאו הרבה מה לעשות, לראות ולאכול. אבל אם החלטתם להישאר ליומיים-שלושה (מומלץ ביותר!), כדאי לשלב טיולים מחוץ לעיר. במרחק כרבע שעה נסיעה מנצרת (תלוי בשעה ובמצב הפקקים) נמצא מושב ציפורי. אם אתם מכירים רק את הגן הלאומי והפסיפסים המרהיבים, כדאי מאוד להרחיב את ההיכרות.
הנה כמה מקומות שכדאי לבקר בהם בציפורי:
אחרי שטבלתם רגליים במעיין שבכניסה לישוב (מיד אחרי הכיכר הראשונה), בקרו במרכז לצמחי מרפא על עלים. פרץ גן מגדל בשדות שלו מינים רבים של צמחי מרפא ותבלין, והביקור כולל סיור מודרך בשדות, עם הסברים על הצמחים ושימושיהם, וביקור במרכז המבקרים, שם תוכלו להתרשם מהמוצרים וגם לרכוש מהם. אתר
התחנה הבאה היא בית הבד האורגני ריש לקיש של משפחת נוי מאיר. כרמי הזיתים של ריש לקיש משלבים עצים בני מאות שנים ויותר עם נטיעות חדשות. הזיתים גדלים בשיטה אורגנית (יש גם חלקות ביו דינמיות), ללא שימוש בחומרי ריסוס או דשנים כימיים. השמן מופק בכבישה קרה בשילוב של טכניקות מודרניות ואבני ריחיים. התוצאה: שמני זית מעולים, ממבחר זנים – סורי, ברנע, פיקואל, קורנייקי ואחרים. משפחות המגיעות לבית הבד יכולות להתנסות בעבודה חקלאית, עבודות יצירה וטעימת שמנים. אתר
אחרי טעימות של שמני זית אני פוגשת את ויקי גורשטיין, שאפתה את החלה שאכלנו ליד המעיין. ויקי, שחיה שלוש שנים בצ'ילה, התאהבה במטבח הלטיני ופתחה בלוג אוכל טעמים מקצה העולם. היא מעבירה סדנאות בישול לטיני ובהזמנה מראש מכינה סלסילות פיקניק מושקעות. סל הפיקניק מכיל סלטים, בהם סלט קינואה פרואני (עם אפונה וזיתים), אמפנדס עם תירס ועם גבינה, זיתים מתוצרת בית, ממרחים שונים, קרקרים מקמח כוסמין מלא, תה היביסקוס קר ועוגת גזר לקינוח. כל הטוב הזה, שישביע בנקל זוג רעב במיוחד, עולה בסביבות 200 שקל.
ואחרי האוכל, לא נרים כוסית יין? ודאי שכן. יקב ציפורי, של משפחת גוירצמן, מייצר כ-3,000 בקבוקים לשנה מענבים הגדלים באזור – שלושה זנים אדומים וזן לבן אחד. אני יושבת עם עמוס ועופרה גוירצמן במרפסת מרכז המבקרים המקסים שפתחו לפני שנה. עמוס, איש הייטק שהגשים חלום ופתח יקב בוטיק, מוזג לנו גוורצטרמינר, יין מושלם ליום קיץ חם. ממול – הכרמים של היקב, ומעבר להם גבעות ירוקות. יופי גלילי שאין לו סוף. מרכז המבקרים פתוח בסופי שבוע, ואת היין אפשר ללוות בפלטת גבינות או קישים. פייסבוק
אכלנו, שתינו, צריך לשרוף קצת קלוריות… חוות רנצו של משפחת מניס קיימת כבר 40 שנה והיא מציעה, בנוסף לשיעורי רכיבה וטיולי סוסים, שלל פעילויות שמתאימות למשפחות, זוגות וקבוצות. הסוסים, כ-70 במספר, רועים בשטח. "הם חיים וישנים בחוץ", מספר דורון מניס, "יש להם חיים מאוד בריאים ושמחים". בחווה המטופחת מציעים פעילויות מגוונות, מהאכלת הסוסים והכנתם לטיול, דרך טיולי שקיעה רומנטיים ועד מופע קפיצות במגרש. אתר
בחוות גוג'י אני פוגשת פרי שלא הכרתי – גוג'י ברי. הפירות הזעירים האדומים, כך מספרת ציפי דקל, שביחד עם בנה ניצן מפעילה את החווה, הם מזון על המכיל כמויות גדולות של נוגדי חימצון, ויטמין סי, ברזל וסיבים תזונתיים. משפחות המבקרות כאן לומדות על הצמח ועל סגולותיו והילדים מכינים עציץ משלהם, שאפשר לקחת הביתה. טעמו של הפרי חמצמץ ודי בחופן קטן ליום כדי ליהנות מיתרונותיו הבריאותיים. דרך טעימה במיוחד להכיר את הגוג'י היא בארטיקים קטנטנים שאפשר לקנות פה, המכילים גוג'י ברי, בננה, חלב קוקוס ומייפל. אתר
בימים שבהם אנחנו נמצאים יותר בבית, סטון ביי סטון של ארז פרידמן מציעה תעסוקה מושלמת: ערכות של אבני פסיפס צבעוניות, שאפשר להרכיב מהן יצירות מקסימות – כדים, קערות, תחתיות לכוסות, פסיפסים ססגוניים ועוד. בסדנה, הצמודה לגינה המטופחת של משפחת פרידמן, העובדים (חלקם בעלי צרכים מיוחדים) מייצרים ואורזים אינספור אבני פסיפס, שמיוצרות בטכניקה מיוחדת שארז פיתח. אבני הפסיפס הופכות לערכות יצירה הנמכרות לאנשים פרטיים, לקבוצות ולבתי ספר, בארץ ובחו"ל. אתר
ברפת המשפחתית לשעבר, פתחה מאירה צור את בחצר האחורית, מקום קסום של חפצי וינטג' ויד שנייה: ספרים, בגדים, כלי אוכל וכלי בית, רהיטים, צעצועים, תכשיטים ומה לא. נראה שהמוטו של מאירה – "לשחרר כדי לתת לשפע להיכנס", עובד. מה שאחד לא צריך, ישמח את האחר, ולהפך. פייסבוק
לסיום, המלצה לסיור נהדר בשבילי ציפורי, עם צביקה סגל, מורה דרך ותושב המקום. צביקה מוביל את המטיילים לפינות חמד לא מוכרות ונקודות תצפית נהדרות, כשהוא מתבל את הטיול בסיפורים מהעבר ופורש גם תכניות עתידיות. טלפון: 050-7208710.
____
• תודה ענקית למעוז ינון, איילה נוי מאיר, משפחת חכים – ראיק, עביר ובאסם, לאחסאן גנים ולשאר האנשים מאירי הפנים בנצרת ובציפורי, שפתחו בפני את ביתם ואת לבם. נעמתם לי מאוד!