ניצנים וחוף אשקלון

החוקרים מסבירים שהסיבה העיקרית לשימור החולות היא שמדובר בקיומו של אזור מדברי בתוך נוף ים תיכוני. תכונה זו ייחודית ובעלת חשיבות עצומה.
עד לשנות הארבעים של המאה הקודמת היה כיסוי הצומח בדיונות החול בניצנים דליל ביותר. כך התאפשרה תנועה חופשית של החול שהגיע מהים ונע עם הרוח ושמר על הדיונות במצב של פעילות מתמדת. הסיבה העיקרית לדלילות הצומח היתה פעילות המרעה וכריתת הצומח של חקלאים ורועים. לדברי פרופ' חיים צוער מאוניברסיטת בן-גוריון, התקיימו דיונות אלה במשך כ-1,400 שנים ומדי שנה הן התקדמו כמה מטרים אל תוך היבשה.

אחרי מלחמת השחרור עזבו הפלשתינאים והבדווים את האזור ונפסקו המרעה וכריתת הצומח. החולות התכסו בצמחייה ועברו תהליך של התייצבות. באזורי חולות אחרים בעולם מוגבלת התפתחות הצומח בגלל עוצמת הרוח, אבל בישראל עוצמת הרוח חלשה יותר ולכן נמשך תהליך ההתייצבות של הדיונות עם התפתחות הצמחים.

אחת הדיונות באזור ניצנים נחקרה באמצעות ניתוח תצלומי אוויר. החוקרים מעריכים שבשנות הארבעים כוסו בצמחייה רק 4.4% מדיונה זו, אבל 40 שנה מאוחר יותר כוסתה כמעט חמישית משטח הדיונה. בדיונות אחרות מכסה הצמחייה קרוב ל-40% מהשטח.

נצא לטיול באתר ניצנים ובדיונה הגדולה

• עונה מומלצת: כל השנה.

• התאמת המסלול: לכל המשפחה (גן עדן לילדים).

• קושי המסלול: קל מאוד.

• אורך המסלול: כמה אופציות. מקילומטר עד ארבעה קילומטרים.

• משך המסלול: משך המסלול הכחול – שעתיים וחצי.

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 10, "תל אביב גוש דן וחוף פלשת"

• הגעה מהמרכז: נוסעים מזרחה על כביש תל-אביב-ירושלים (מספר 1) עד למחלף השבעה. במחלף פונים דרומה (ימינה). כדי להגיע אל חולות ניצנים נוסעים עד לפניה ברורה ימינה אל חוף ניצנים ואל אתר ניצנים הישנה.
כדי להגיע אל הדיונה הגדולה וחניון השקמים נפנה ימינה (מערבה) בכניסה הדרומית לאשדוד. נחלוף על פני הפניה שמאלה לתחנת הרכבת של אשדוד וכעבור 500 מטר לערך, מול פניה ברורה ימינה, נראה פניה שמאלה לעבר "הדיונה הגדולה". זוהי דרך עפר המתפתלת ומגיע אל פיצול. נפנה שמאלה לעבר חניון השקמים ונחנה. כדי לבקר באתר 'עד הלום', נפנה בפניה הדרומית לאשדוד, אך במקום לפנות שמאלה לדיונה הגדולה נפנה ימינה ושוב ימינה, לפי השילוט.

• הערה: אין ללכת בדיונות יחפים! אנשים טובים טרחו לשבור פה ושם בקבוקי בירה. מומלץ לנעול נעליים או סנדלים.

גבעת המיכלים. גם פה התחוללו קרבות קשים

את הטיול נתחיל באתר ניצנים הישנה, בו נמצא בית ספר שדה שקמים השוכן ב"ארמון" – המבנה הגדול ביותר באתר. סביב המבנה שוחזרו חלק מתעלות הקשר ועמדות הירי המספרות את הסיפור הכאוב כל כך של לחימת הנצורים כאן, עד נפילתם בקרב או בשבי. בזכות מעשיהן האמיצים של כמה מחברות המשק הוחלט כי דווקא באתר זה תוקם אנדרטה ללוחמת העברייה. שביל משולט מוליך צפונה דרך שדרת פיקוסים מרשימה, לעבר גבעת המיכלים שגם בה התחוללו קרבות קשים. למחרת הכרזת העצמאות נכללה ניצנים ב'מבצע תינוק', כאשר פונו גם ממנו כל הילדים. בניצנים נותרו תושבים בוגרים, בתגבור חיילי גבעתי. כשנעצרו המצרים בגשר עד הלום, שבו ותקפו את ניצנים במלוא הכוח. במהלך הקרבות, בהם גילו אומץ רב ומסירות נפש גם כמה נשים, נהרגו 28 ממגני הנקודה. תעלות הקשר והבונקרים החפורים בכורכר הרך התפוררו בהפגזות האויב ולכן הוחלט להיכנע. ניצנים שוחררה חמישה חודשים מאוחר יותר, במסגרת מבצע יואב, אך השבויים הוחזקו בשבי ארבעה חודשים נוספים. חברי ניצנים מעולם לא חזרו לנקודה הזו, שבה כרוכים יותר מידי סיפורים עצובים, והקימו את ביתם החדש כמה קילומטרים מזרחית.

מה"ארמון" מובילה דרך עפר לרכב אל חניון האקליפטוס. מהחניון נצא צפונה ואחר כך מערבה, בשביל מסומן כחול. השביל עוקף את תחומי היישוב וממשיך אל עומק הדיונות. צמחיית החולות היא שילוב בין צמחייה ים-תיכונית לצמחייה מדברית. באזור חיים מכרסמים רבים ביניהם ארנבות שדה, זוחלים, בעלי כנף רבים, צבאים ושועלים. כדאי מאוד להביא מגדיר צמחים וגם מגדיר עקבות כדי לנסות ולזהות את העקבות הרבות הנמשכות לאורך תלוליות החול (ועם קצת מזל גם את בעליהן). מהדיונות הרחבות גולש המסלול אל חוף הים. בסמוך לציר כניסת הרכבים לחוף ישנם מספר אגמים חבויים. לפני כארבעים שנה ניתן כאן זיכיון לכרות זיפזיף ומי התהום הציפו את אזור המחצבה. מספר שבילים נמשכים לאורכם ולצד אימוני רכבי השטח השונים ניתן למצוא גם פינות רוגעות בצל עצי השיטה המכחילה שהשתלטו על כל האזור. על חוף הים הנפלא אין צורך להכביר במילים.

אם אנו מחפשים דיונה של ממש כדי להתגולל בה, נוכל לחזור מניצנים צפונה אל הדיונה הגדולה באשדוד, גבולו הצפוני של פארק החולות. ממרומי הדיונה נוכל לראות את אימת גרגירי החול: הבנייה המואצת באשדוד ובמקומות אחרים, שלא רק תופסת את מקום החול, אלא גם גוזלת ממנו לטובת הכנת תערובות חומרי בנייה. מאבק איתנים ניטש בין גופים ירוקים רבים לבין הרשויות כדי לשמר ערך טבע ייחודי זה. בסמוך לדיונה נמצא חניון שקמים. העץ המהודר כיסה בעבר שטחים נרחבים לאורך מישור החוף. בצל העצים ישנו חניון מוסדר עם שולחנות של הקק"ל. אולי זה המקום לגלות כי עמוס הנביא, שבמקצועו היה כידוע בולס שקמים, לא היה גרגרן כפי שנהוג לסבור. כיום מקובל לראות את פעולת הבליסה בחיתוך הפרי כדי שיבשיל מהר וטוב יותר. פעולת חיתוך זו הייתה מוכרת עוד בעת המודרנית בקרב עולי מצרים ואלג'יר.

ואם אנחנו כבר כאן, נוכל לדלג בקלות אל אתר 'עד הלום' הסמוך שהוסדר לאחרונה. קל לשכוח אך מפחיד להיזכר – עד הלום הגיעו הכוחות המצריים במלחמת השחרור. עד כאן הגיעו ונעצרו, 34 קילומטר בלבד מדרום לתל אביב. בסמוך לחניה ניצבת אנדרטה מיוחדת, דמוית אובליסק מצרי עתיק. מבט מקרוב ילמדנו שמדובר באנדרטה מצרית לזכר חללים מצרים. זוהי אחת מבין שתי אנדרטאות מצריות (אחת נוספת נמצאת ליד חמי יואב), שהוקמו לאחר החזרת סיני במסגרת הסכמים להותיר על כנן שלוש אנדרטאות ישראליות בתחומי מצרים. שביל סלול יוביל אותנו מהחניה אל עמדת הפילבוקס המנדטורית ותצפית על הגשר. במקום ישנם גם שלטי הסבר שישפכו אור נוסף על אירועי הימים ההם.