לפני כחודש נחשף סיפורם של רופאי מילואים בצה"ל, שדרגות הקצונה נשללו מהם משום שסירבו להשתתף בנתיחת כלבים. מטרת הניסוי היתה להכשיר אותם לטפל בנפגעי טראומה, ובסופו הומתו הכלבים. במוסדות רבים בעולם המערבי, כמו בבריטניה ובאוניברסיטת מרילנד בארצות הברית, הוחלף השימוש בבעלי חיים בקורסי טראומה באמצעים חלופיים, כמו בובות מיוחדות ותוכנות הדמיה. אמצעים אלה אושרו על ידי איגוד המנתחים האמריקאי, המפקח על קורסי טראומה בארצות הברית. אבל בארץ, חיל הרפואה ממשיך להמית בכל שנה מאות כלבים.
לאחר שמצוקתם של רופאי המילואים יצאה לאור, הופיעה במקומון "העיר" כתבה על אורי ינון, חוקר מאוניברסיטת תל אביב, שבמשך כ־20 שנה ביצע ניסויים בחתולים. בין השאר, ינון עקר עיני חתולים ותפר את עפעפיהם. זאת על אף שמומחים ברפואת העין קבעו שאין בניסויים אלה כדי לקדם את הטיפול באדם.
שני המקרים הללו הם דוגמאות בודדות לתופעה נרחבת, הנסתרת ברובה מעיני הציבור. בכל שנה מתים במעבדות בישראל מאות אלפי בעלי חיים, ובהם כלבים, חתולים, ארנבות, קופים ומכרסמים. חלק לא מבוטל מהניסויים כרוך בסבל רב, ובמהלכם נחשפים בעלי החיים למכות חשמל, הם מולעטים במינונים רעילים של כימיקלים ותרופות, נגרמות להם כוויות קשות והם מודבקים במחלות שונות, כמו סרטן ומחלות זיהומיות.
רוב הניסויים בישראל מבוצעים בתחום המחקר הבסיסי. מדובר במחקרים שאין להם מטרה יישומית ברפואה, ומטרתם העיקרית היא לספק סקרנות מדעית. בנוסף לכך נערכים בישראל גם מחקרים רפואיים בבעלי חיים שמטרתם פיתוח שיטות ואמצעי טיפול, ניסויים במערכת הביטחון, ניסויים למטרות הוראה באוניברסיטאות וכן בדיקות רעילות של כימיקלים (למשל, חומרי הדברה) ותרופות. על אף שאין נתונים רשמיים בנושא, החוק בישראל מאפשר, במגבלות מסוימות, גם בדיקת מוצרי קוסמטיקה וחומרי ניקוי בבעלי חיים.
הגוף המפקח על הנושא בישראל הוא המועצה לניסויים בבעלי חיים, שהוקמה מתוקף חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) התשנ"ד, 1994. לפי החוק, המועצה מחויבת למנוע ניסויים שיש להם "חלופה סבירה", ולדאוג למזעור סבלם של בעלי חיים העוברים ניסויים.
המועצה כוללת 23 חברים, שיותר ממחציתם מייצגים גופים העורכים ניסויים בבעלי חיים. רק שלושה מחברי המועצה הם נציגים של ארגונים להגנה על בעלי חיים. כתוצאה מכך, יש במועצה רוב אוטומטי להגנת האינטרסים של מוסדות המחקר, הנמנעים לעיתים קרובות מדי מלאשר את השימוש בחלופות. רק באחרונה התפרסם כי המועצה טרפדה כנס מדעי בנושא החלופות, שעמד להתקיים באוניברסיטת תל אביב.
ברוב מוסדות המחקר בארץ פועלות ועדות פנימיות, שבהן חברים רק אנשי המוסד עצמו. המועצה בעצם מקנה לוועדות האלה – שאין בהן נציגות של הציבור – את הסמכות לאשר ניסויים באותו מוסד. במלים אחרות, החתול שומר על השמנת.
כך הפכה המועצה למעין חותמת גומי, הנותנת גיבוי לניסויים בבעלי חיים. לאמיתו של
 |
| חתול אחרי עקירת עין, במכון מחקר באחת האוניברסיטאות באנגליה | צילום : באדיבות BUAV, בריטניה |
דבר, מאז שנכנס החוק לתוקף ב־1995, לא נפסלה ולו בקשה אחת לניסוי בבעלי חיים בישראל. יתר על כן, המועצה גם לא אישרה עד כה אף חלופה לניסויים בבעלי חיים, אף שכמה חלופות אושרו באירופה ובארצות הברית.
גם המשרד לאיכות הסביבה, שלו נציג במועצה, מכיר בבעייתיות שבפעילותה. דובר המשרד, יפתח קרמר, אמר כי המשרד פועל לשינויים בחוק, שיביאו להפחתת הניסויים בבעלי חיים. לדבריו, "המשרד סבור כי המועצה ודרך קבלת ההחלטות בה אינן תואמות את כוונת המחוקק", וכי המשרד שוקל לבטל את חברותו במועצה.
מבחינה ציבורית, ההיבט הבעייתי ביותר בפעילות המועצה הוא החשאיות הגורפת שהיא הטילה על הניסויים בבעלי חיים. תוך מתן פרשנות רחבה לסעיף הסודיות בחוק, שנועד למנוע פגיעה באינטרסים מסחריים (למשל, של חברות תרופות העורכות ניסויים), מונעת המועצה מהציבור כמעט כל פיסת מידע על הניסויים.
המידע המועט והחלקי שנחשף למרות מעטה החשאיות הגיע בזכות אותם רופאים, חוקרים וסטודנטים אמיצים, שלא יכלו להמשיך לראות את הזוועות ולשתוק. איטה שטיין, חוקרת סרטן לשעבר, היא אחת מהם. לדבריה, "במשך 20 שנות עבודתי מתו מול עיני אלפי חיות. ראיתי את עיני החיות האומללות, הסובלות… שגוססות בייסורים אחרי שהזריקו להן תאים סרטניים, שהקשר בינם לבין גידול סרטני אצל האדם אינו ברור… לדעתי, רוב המדענים, ברגע שהניסוי בבעלי החיים הופך לחלק ממהלך הקריירה שלהם ומקבל משמעות של פרנסה וקידום, מתעלמים מהפן המוסרי והערכי… למעשה, המדען יכול לעשות מה שהוא רוצה. למשל, נהוג לשאוב דם מהחיה מהזנב, כי זה כואב פחות. אבל כשזה לא מצליח, מכניסים צינור זכוכית לעין שלה, ושואבים דם" ("ידיעות אחרונות", 11.1.2000).
על רקע זה קמה לפני כ־17 שנה האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי חיים. בשנות פעילותה נזקפו לזכותה כמה וכמה הישגים. בין השאר, שר החינוך, יוסי שריד, החליט לאסור על ניסויים בבעלי חיים בבתי הספר. גם בלימודי הביולוגיה והרפואה באוניברסיטאות נרשם צמצום משמעותי. בקיבוץ אור הנר בוטלה תוכנית להקים חווה לגידול קופים לניסויים, וחברת "אל על" החליטה, בעקבות קמפיין ציבורי שניהלה האגודה, להפסיק להטיס קופים מישראל לניסויים בחו"ל.
האגודה הפיקה מדריך, המפרט את שמותיהן של חברות קוסמטיקה שאינן עורכות ניסויים בחיות, והפיצה אותו במאות אלפי עותקים. המדריך מצורף גם לגיליון זה, כתרומה של "מסע אחר" לקמפיין.
לאחרונה מתמקדת האגודה בקידום השימוש בחלופות לניסויים בבעלי חיים. בגלל הבעייתיות המדעית שבהחלת נתונים שמקורם בניסויים כאלה על האדם, ובשל שיקולים מוסריים והומניים, עברו מוסדות מחקר רבים בעולם לשימוש בשיטות חלופיות. מדובר בטכנולוגיות אמינות ומתקדמות, כמו שימוש באמצעי הדמיה ממוחשבים ובתרביות תאים ורקמה, בצד שיטות מסורתיות ואמינות לא פחות, כמו מחקר תצפיתי בחולים, נתיחות לאחר המוות ומחקר אפידמיולוגי סטטיסטי באוכלוסיות גדולות.
למרבה הצער, ישראל מפגרת אחרי רוב מדינות העולם המערבי בכל הנוגע לשימוש בחלופות. הסיבות לכך רבות, וכוללות בלי ספק שמרנות, העדר חקיקה מתאימה וחוסר מודעות ציבורית. הניסיון שנצבר באירופה ובארצות הברית מלמד שככל שהחשיפה לציבור והלחץ הציבורי גדלים, כך פוחת היקף המחקר בבעלי חיים לטובת שיטות חלופיות.
כדי לשנות את המציאות גם בישראל, הקימה האגודה קרן חלופות, שתפעל לפיתוח אלטרנטיבות ולעידוד השימוש בהן. הקרן תממן איסוף מידע על ניסויים שנערכים בישראל, כדי להציע חלופות לחוקרים המבצעים אותן; קבלת ייעוץ מקצועי בתחום; הפעלת צוות משפטנים ולובי בכנסת, כדי להביא לשינויים הנדרשים בחוק ולהבטחת אכיפתו; קיום פעולות הסברה לציבור ועוד.
אין כל סיבה שהשימוש בחלופות לא יתפשט גם בישראל, שכן הן עונות על האינטרסים של כל הגורמים: של בעלי החיים שנחסכים מהם סבל ומוות, של המדענים שיכולים להמשיך במחקריהם ושל הציבור הרחב שיקצור את פירותיהן של השיטות החלופיות והמהימנות יותר.
