נחל קטורה

מילא, שקטורה זו הרתה למי שהרתה שש פעמים לפחות, אבל זה שהצליחה לשכנע אפילו את כותב רשומות העיתים, שנאמנה היתה לאבי אומתנו הזקן עד כי הסופר עצמו לא ייחס לה פגם, ואפילו זעיר שבזעירים? תמהני.

נטפלתי לאותה ריבה, משום שכקרובים אחרים שלה מספר בראשית המהוללה הזו, זכתה גם היא לצאת מדפי התנ"כ ולהיות נחל בנגב על גבול הערבה, לא רחוק מארץ מדיין, שבה נפוצו צאצאיה.

ראשו של נחל קטורה נמצא באיזור שטוח וחסר חן של ממש. מי שעשויות ליהנות מן השממה הזו, הן מן הסתם ציפורים, שניזונות מחגבים ורמשים בימים של חורף ובשוליו, שבהם אפשר לרוות נחת של ממש מן המזון המקפץ בין הגבעות המכוסות חמאדות וצרורות אבן.

יופיו האמיתי של המקום נגלה לאו דווקא בחלקו העליון של הנחל, אלא בקצה מדרגת המדבר, שעל שלחיה מתפתל ערוצו השטוח של נחל קטורה. שם, בקצה המדרגה, נפערים בבת אחת נופיה הקסומים של הערבה, והיא נמתחת כמסדרון ארוך בין הנגב החום-לבנבן לבין חומת הרי אדום, שהיא אדומה ושחורה ואפורה, ומתנשאת לעיתים עד לפסגות של שלג, ונהרות ענק של חלוקי חצץ וחול אפור ניגרים מבסיסה במניפות רחבות, אל תוך הערבה, בצדה הירדני.

שביל מפותל מוליך אל חביונו של נחל קטורה. יורד ומתפתל על צלע תהומו הגדולה, הולך מעל אפיק שיטים ואבן הישר אל תחתיתו של מפל סלע גדול, ונעצר במקום שבו זרועות קוביות עצומות של אבן, כאילו ענק מן האגדות הטיל בטירוף את אבני המשחק שלו וערם את כל הריסות העולם במקום אחד, שהוא נקיק בנחל קטורה למרגלות מפל הסלע שלו.

יש שנים ובין הסלעים הגדלים האלה נקווים מים של מעיין מצער, שמימיו באים לאיטם אל פני האדמה ונאספים אל שוקת קטנה ודלת מראה, ויש שנים – והן רבות מן הקודמות – שהמעיין חרב ואין יודע על קיומו.

השוקת הקטנה בין הסלעים בתחתית המפל היבש של נחל קטורה נוצקה בידי חיילי הנח"ל מיטבתה אי שם בשנות ה –50 של המאה שעברה ואחר כך תוקנה על ידי גרעין הנח"ל ששירת בגרופית בשנת 1965 .

לעין קטורה קראו פעם עין אלקטר, שפירושו מעיין הטפטוף. השם הזה יאה למעיין ואף מגדיר נאמנה את אופיו ואת צורתו.

בקירות הזקופים הסוגרים את הנקיק – שהם חומים וצהובים, כדרך שקירות בנגב נצבעים מטבע בריאתם – שרוטים עורקים אדומים וסגולים, ומשתרגות בהם נימים דקיקות-לבנות; ולעיתים העורקים עבים וירוקים והנימים שמשתרגות בהם שקופות כעין גרעין השקד הבוסר. כל אלו, הצובעים את קירות הנחל, הם חרסיות, שעידנים לפני היות הנחל שקעו בקרקעיתו של אגם עתיק. גם הסלעים הגדולים – שהם שקופים מעט וירקרקים ומחטים לבנות שקופות פוצלות את הירוק שסביבן והם, הסלעים, נשרטים למגע ציפורן של אדם ומגירים מן השרטת אבק לבנבן ושמנוני – עשויים כולם מגבס. גם הוא נולד לפני עידנים הרבה על קרקעיתו של האגם שהיה ואיננו.

ולא רק בעבור פלאי האבן והצבע האלה יורדים לנחל קטורה, כי אם גם ציפורים יש בו, וצמחים זעופים של צוקים וחלוקי נחל, שעל כן בין נגב וערבה הוא מתפתל; וגם מראות יפים הקדים אפיים ארצה מול מצוקי מיפתחו, וגם אויר טוב של חורף יש בו, ואפשר לפרוש בו סיפור ארוך ואיטי של שקט נצח של מדבר.

חכם בלילה
אם זוחלים אל המעיין ואל גושי הגבס הירקרקים מלמטה, כלומר, מפתחו של הנחל, כי אז נלכדים בלילה של ספירת כוכבים וסיפור אגדות העמים עליהם. האזנה לעופות הלילה ולרמשיו, ניסיון להיות מאוד דוממים כדי לזכות בביקורים של חיות הלילה החששניות.

אם אבל, מטעמים של בטיחות לכאורה, בלילות שבהם הירח לא מסמא ואפלולית השביל כבדה מכדי לפסוע בו במדרון, אפשר להישאר על שולי השולחן הסלעי הגדול של הר הנגב, בטרם שהוא צולל אל הערבה. לעמוד על קצהו ולספור את אורות היישובים: בערבה הישראלית, הערבה הירדנית, גב הרי אדום שבירדן, פנסי המכוניות הנעות על כבישי הערבה – הישראלי והירדני – מי לכיוון עקבה ואילת ומי מהן וצפונה.

החלק הראשון, עם קולות הלילה וצבא השמים, נראה לי טוב יותר.