נחל צלמון – טיול קליל

• עונה מומלצת: כל השנה, בפרט באביב המאוחר 

• התאמת המסלול: לכל המשפחה 

• קושי המסלול: קל

• אורך המסלול: כשלושה קילומטרים וחצי

• משך המסלול: כשלוש שעות בניחותא 

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 3 "הגליל התחתון, העמקים והגלבוע"

• הגעה מכרמיאל: נמשיך לנסוע בכביש מכרמיאל לצומת עמיעד (כביש מס' 85). כעבור כשמונה קילומטרים נגיע אל צומת רמה, בה ישנה פניה ימינה (דרומה), אל עבר סלמה, ערבה, סחנין ודיר חנא. כעבור שני קילומטרים לערך נגיע אל עיקול בכביש שמצדיו בנויים בתי הכפר ראס אל עין. מיד לאחר שנחלוף מעל הערוץ נוכל לחנות וללכת כברת דרך קצרצרה במעלהו, אל עבר עין צלמון, אחת הנביעות הגדולות באזור. נסיעה בת פחות מקילומטר בהמשך הדרך תביא אותנו אל רחבת עפר מימין, המשולטת בשלט חום עם סימון שבילים כחול "נחל צלמון". זו תהיה נקודת ההתחלה והסיום. 

• שימו לב: המסלול אפשרי במתכונת הלוך-חזור או בהקפצת רכב לסופו – מקום בו הכביש שב וחוצה את ערוץ נחל צלמון בגשר, כקילומטר וקצת בהמשך הדרך מנקודת ההתחלה. 

• ציוד נדרש: מים, כובע, אפשר גם להביא נעליים להליכה במים.

הפעם נצא אל צפון הגליל התחתון, להיכרות עם קטע יפה במיוחד של נחל צלמון, אחד הנחלים הגדולים ביותר שנשפכים לכנרת ממערב. ראשיתו של הנחל בסמוך למושב שפר, בגליל העליון, אך אנו נסתפק בהליכה באחד הקטעים המתונים והנוחים של אפיקו. בעבר זרם הנחל בקביעות, אך כיום, כאשר רוב המעיינות שלאורכו מובלים בצינורות, רוב אפיקו מתייבש במהלך הקיץ. מסיבה זו מומלץ לטייל לאזור בימים אלו, בטרם יהיה חם מדי והוא יתייבש. 

טחנות הקמח לאורך ומעל ערוץ הנחל | הצילומים בכתבה: יותם יעקבסון

עין צלמון הוא המעיין האיתן העליון ביותר בנחל (הערוץ שמעליו לא זורם, למעט בעונת החורף). בקיץ החם הוא אמנם שופע (למעט שנות בצורת קשות במיוחד), אך מורד הערוץ שיוצא ממנו הוא דווקא יבש, כיוון שרוב מימיו נשאבים אל בתי הכפר הסמוך. לא בכדי נקרא כפר זה, בדומה למעיינות הירקון, ראס אל-עין, שפירושו – "ראש המעיינות". זהו מעין שכבה רגיל הנובע במפגש שבין שכבת סלע מחלחלת לשכבת סלע שמונעת חלחול, שמעליה הולכים ונאגרים מי התהום.

קל מאד לערוך ביקור במעין עצמו – הוא נמצא כקילומטר צפונית למגרש החניה. לפני העיקול שבו עובר הכביש מעל הערוץ ישנה פנייה צפונה (ימינה) לדרך עפר המובילה למעין. הנביעה – בריכת מים צלולים בסביבה לא נקייה במיוחד, נמצאת במרחק 300 מטר בערך מהכביש. ממגרש החניה נרד בשביל המסומן בצבע כחול אל האפיק. בקטע זה אמנם זורם הנחל בתוואי מתון יחסית, אך בשל מיקומו בין הר כמון להר חוזה הנישאים, דפנותיו תלולות למדי. בשל התלילות הרבה של המדרונות, תחתיתם מעובדת מזה דורות רבים. לכן אל לנו להתפלא כשנתקל כאן בעצי פרי עתיקים מאוד (ביניהם שקדים, רימונים – הפורחים כעת באדום יפה, לימונים ואחרים). לצדם של עצי הפרי גם עצי חורש ארצישראלי – אלונים, אלות וצמחיית נחלים – ערבות ואפילו חורשה נאה של צפצפות תמירות. במורד הדרך נתקל בגוש גדול של סוף, קנים וצמחי מים אחרים, עדות לנביעה נוספת המצויה כאן – עין טבל שמה.

אחד הדברים שלבטח ימשכו את תשומת לבנו יהיו המבנים החרבים למחצה לאורך הערוץ ומעט מעליו. הם בנויים אבן ובחלקם קשתות וארובות מוזרות. אם נתבונן בהם מלמעלה נראה כי אל חלקם צמודים עדיין חלקים הרוסים של תעלות שבעבר הובילו מים. המבנים הם טחנות קמח. לכל אחד ואחד מהם הובלו מים שהוטו מאפיק הנחל באמה, תוך שמירה על שיפוע קטן ככל האפשר. בנקודה מסוימת נותבו המים אל ארובה שאפשרה להם ליפול באופן אנכי. אנרגית המים הנופלים היא שהניעה את מנגנון הטחינה – אבן ריחיים מסתובבת, המחוברת בהינע אל הגלגל המסתובב מכוח המים היושבת על אבן ריחיים תחתונה, שאינה נעה. כיום הטחנות אינן בשימוש עוד והן מעלות עזובה, אך לצד זאת מוסיפות הרבה לציוריות של הנחל.

עם ההגעה אל טחנת הקמח האחרונה (והגדולה ביותר) נוכל להמשיך עוד קצת במורד הנחל ומשם לחזור על עקבותינו. אפשרות נוספת היא להמשיך ללכת לאורך הנחל, באחד המסלולים המופיעים במפה.