נחל פארן – טיול לילי: סוף העולם שמאלה

כדי שמקום מסוים בארץ יקבל את התואר "סוף העולם" – שאין לדעת אם זה תואר לגנאי, שכן קשה להגיע אליו, או שמא זה תואר כבוד, משום ש….קשה מאוד להגיע אליו – עליו להיות לא רק מדרום למצפה רמון, אלא גם נידח דיו, שדרכי הג'יפים לא עוברות אצלו, וגם שלא יהיה קרוב לאתרים קטנים ויפים, כנקיקים, נווי מדבר, מעיינות ציוריים ומקדשים מסתוריים. כך נדון מקום כזה לא רק לתואר "סוף" וגו', אלא שרק יודעי ח"ן מגיעים אליו וכאלה שממש רוצים.

כאלה הם גבי נחל פארן, אשר נמצאים אמנם בנחל פארן, אלא שמטעמים משונים בעיני, אשר מקורם בקדושתו של הצבא, הדרך אליו אפשרית רק במגבלות זמן קשות, ובכל מקרה, אין הוא זוכה לאיזכור אפילו במפת הטיולים וסימון השבילים. לפני שנים אחדות, אחרי בצורת ארוכה ומייאשת, באה ההשגחה העליונה ומילאה אותם במים ואז, לראשונה מזה שנים, זכיתי להתמוגג אצל הגבים המלאים משום יופיים; ומשום שלא ראיתי אותם יותר מעשר שנים קודם לכן, נדמה היה לי שאני הראשון לגאלם משכחה, וזו כמובן גבהות לב, אך אני נהנה בכל פעם מחדש ללקות בה.

גורף הכל בדרכו
נחל פארן (ב"פ" דגושה) הוא הגדול בנחלי הר הנגב, גליל מימיו, מנקודת הכניסה שלו לישראל מסיני ועד שהוא מתחבר לנחל ערבה, הוא כמעט 4,000 קמ"ר, יותר מפי 2 משטח הגליל, וזה הרבה! גם שטפונות החורף הכבירים שלו מעוררים התפעלות, ויותר מפעם קרה כבר, שאחרי שמי השיטפון געשו למרגלות מד השטפונות בקצב של 1150 אלף ממ"ק בשנייה, נהרס מתקן המדידה, ולעולם לא נדע כמה מים באמת זרמו שם אחרי כן.

שמו הקודם של נחל פארן הוא ואדי אלג'ראפי, כלומר – הגורף כל שבדרכו. את השם פארן הוא קיבל משום שהוא חוצה בדרכו את אותו מדבר הנזכר בתנ"כ, בתיאור נדודיהם של בני ישראל, כמדבר פארן.

המחקר מעלה כי השם פארן בתנ"כ מתייחס בעצם למדבר סיני, וכולל בתוכו אזורים שונים ומפורסמים כמו מדבר צין, מדבר שור, מדבר סין וכו'. ובכלל, הקשר בין השמות בעברית שניתנו לחלקים שונים בנגב אינו תואם בהכרח את המקום שאליו התכוונו בתנ"כ, אלא שמכל אלה שהשתתפו בכתיבת התנ"כ ובעריכתו, כבר לא נותר את מי לשאול.

ובהערת אגב, לקראת מלחמת ששת הימים ב-1967 הקימו המצרים את עוצבת א-שאזלי המשוריינת, שתפקידה היה לחדור בציר נחל פארן, לבתר כך את הנגב לשניים ולנתק ממנו את איזור אילת. זה היה הכוח הנייד ההתקפי היחיד של צבא מצרים באותה עת, וגם הוא הוצא מכלל פעולה, עוד בטרם פרוץ הקרבות, בעקבות תעתוע שתעתעה בו יחידת ההונאה של צה"ל.

מה קורה כשהצור משתולל
קטע הגבים שלו נמצא מדרום להר צוריעז, וסימן ההיכר שלו הוא קניון נפלא שאין דרך עפר בתוכו, והוא מתפתל בין קירות זקופים של סלעי גיר קשים ובהירים אשר מתחלפים בקירות גבוהים וקודרים של צור חום ושחור.

הצור, על אף שהוא סלע קשה, נראה משני צדי האפיק, מפותל ומעוות כאילו מישהו לש אותו, הניחו על השטח, מתח וכיווץ, דחס ורידד וצר בו צורות מהודרות ובלתי צפויות עד כדי כך, שכינויו המקצועי הוא – "צור משתולל". יש והוא מופיע כפסים של קסאטה ויש שהוא גס ועבה, יש ורצועותיו נמתחות ומתפוקקות, ובצדודיתן בולטים בולבוסים ענקיים, כאבני קלע עתיקות אשר ננעצו בצוקים במטח אחד.

סלעי הצור הזקופים והעצומים האלה נחתכו במיליוני שנות מים באפיקו של הפארן העובר בהם, נלכד בין פיתוליהם ומלחך בשטפונותיו את בסיסם. בין כה וכה נלכדו מים שזרמו בו בגממיות שבאפיק והפכו לבריכות ירקרקות, מהן עמוקות וצרות, ומהן סתם היקוויות של כלום ובוץ רב עוטר אותן.

מי שאינם נותנים דעתם למופעי הראווה של הסלעים, אלא רק למים, לצמחי האפיק, לרומש בתוכם ולחי שבם, הם בעלי החיים במדבר. אלה באים אצל המים בשעות שאנו, בני האדם, רחוקים מהם מרחק בטחון ומותירים אותם אדונים למלחמתם.

חכם בלילה
באותו יום חרפי בהיר שעמדתי אצל הגבים מלא ריגושים על שהגיענו והחיינו, מניתי עקבות בחול הרטוב של שני נמרים, זאב אחד או שניים, צבוע אחד, צבאים, שפנים, לטאות וצפרים לאין מספר. ניסיתי לדמיין מה צורה היה למפגש הביבר הזה, האם נערך בין הערביים או עם הנץ השחר; האם מישהו מאלה שעקבותיהם משורטטים בחול, קיפח חייו במפגש או שמא רק שתו כאן והלכו – חיה לדרכה – בשלום. מאחר שאינני גשש בדואי לא יכולתי לקרוא כבספר פתוח את כל הנפלאות האלה, כל שעשיתי הוא רק להיזהר שלא לרמוס את הסימנים בחול.

כך או כך, נפנה היום וכאצל בני אדם שעתותיהם כמעט ולא בידם, הלכתי גם אני משם אל הרכב שעמד מעבר לסלעים אשר חסמו את דרכו באפיק אל הגבים. אז גם ידעתי שהזמן לגבי הפארן הוא לילה. אתה בא אצלם ביום, מתרחק מרחק מה מן המים ומצטנף, כדי להיות רואה ואינו נראה.

המצעד שמשתתפיו הותירו את עקבותיהם בחול, בוא יבוא. ובין אם הלילה שטוף באור הלבנה או שהוא חשוך כמערה, במשקפת רואים הכול בבהירות נהדרת, וכל השאר כבר בא מאליו.

איך מגיעים?
במפת סימון השבילים של מערב הר הנגב (מס' 18), במעלה נחל פארן, בעיקול החריף של הנחל, כ-5 ק"מ מדרום מערב למקום שבו דרך העפר המסומנת באדום עוזבת את אפיקו למרגלות הר צוריעז. בשום פנים אין להגיע למקום, אלא בשבתות ומועדים: בכל זמן אחר הצבא הוא השליט היחיד באזור.