נחל גוב – טיול ברגל

• עונה מומלצת: סתיו, חורף (בימים ללא סכנת שטפונות) ואביב (אז יש לקחת בחשבון חציית כמה גבים מעופשים). 

• התאמת המסלול: למיטיבי לכת בני עשר ומעלה!

• קושי המסלול: קשה.

• אורך המסלול: חמישה קילומטרים.

• משך המסלול: ארבע-חמש שעות.

• מפה: מפת סימון שבילים מספר 14, "צפון הערבה ומזרח הנגב". 

• הגעה מהמרכז: נסיעה לדימונה וממנה מזרחה בכביש מספר 25. כעבור עשרה קילומטרים נגיע אל צומת רותם ובה פניה דרומה (ימינה) לכביש מספר 206. ניסע בכביש זה כעשרה קילומטרים נוספים ונגיע אל פניה חדה שמאלה בדרך סלולה למחצה (הכביש הישן לאילת) שמספרה 227. השילוט מורה על מעלה עקרבים והמכתש הקטן. ניסע לאורך הדרך המשובשת כ-15 קילומטר. בהגיענו אל מזלג דרכים נפנה ימינה לעבר מעלה עקרבים (הפניה שמאלה מובילה אל בסיס צבאי ואל תצפית יפה על המכתש הקטן). בתום כברת דרך קצרה נגיע אל ראש מעלה עקרבים. נחנה בצד הדרך ונעלה בשביל המשולט לעבר נקודת התצפית. 

• ציוד נדרש: לפחות שלושה ליטרים של מים לאדם, כובע, נעלי הליכה טובות, קרם הגנה משמש.

• הקפצת רכבים: ממצפור מעלה עקרבים ניסע במורד הכביש המפותל עד סופו. מיד לאחר העיקול האחרון נבחין משמאלנו בחורבה. זוהי רג'ם צפיר, לצדו נחנה את הרכב.

מהכביש מוליך שביל ברור אל נקודת התצפית בראש מעלה עקרבים. משם נשקיף לעבר קניון נחל גוב ומעבר לו השלוחה בה חצוב מעלה עקרבים הרומי. ממזרח נשקפת הערבה ואם הראות מאפשרת זאת – גם לעבר הרי אדום שבירדן. מדרום לנו נוכל לראות ארובה גדולה. היא מציינת את מפעלי הפוספטים בסמוך להור ההר. 

בכמה קטעים במסלול נהלך בתוך מעוק

מקור שמו של המעלה מקראי. בהקשר למעלה, יש למילה עקרבים שתי משמעויות. הראשונה- עקרב מלשון פיתול (הדרך עולה בפיתולים חדים בדומה לפלג גופו האחורי של העקרב), השנייה- שיבוש של המילה "יקרב", מלשון קרבה לארץ הנושבת (מה שסימן המעלה עבור כל מי שחזר מהמדבר). כך או אחרת, אם נעשה את המסלול בעליה, לבטח נזכר במשפטו של רחבעם "אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים".

מעלה עקרבים נחצב ונסלל לראשונה בתקופה הרומית. בתחילת המעלה ובסופו נבנו תחנות משמר. המעלה עצמו הוא מלאכת מחשבת בה השיפוע איננו עולה על שלושים מעלות, כדי להקל את צעדם של הגמלים. כביש מעלה עקרבים, על השלוחה הצפונית של נחל גוב, נפרץ על ידי הבריטים ב-1927. הוא חיבר את כורנוב (ממשית) עם עיר אובות, עין חוצוב (חצבה). המעלה שימש את משטרת הגמלים הבריטית שפעם בחודש עשתה דרכה מבאר-שבע לאום רשרש (אילת). במרץ 1949 ירד במעלה כוח חטיבת 'גולני', בדרכו לכיבוש אילת במסגרת מבצע "עובדה". לאחר מלחמת העצמאות הפך הכביש לדרך ראשית ויחידה לאילת ולכן הורחב ונסלל. בשנת 1954 אירע בראש המעלה פיגוע רצחני (באוטובוס שחזר מחגיגות חמש שנים לייסוד העיר אילת), בו נהרגו 11 איש. כיוון שעקבות המחבלים הוליכו לירדן, הוחלט להעתיק את הכביש רחוק עד כמה שניתן מהגבול. אז נסלל הכביש דרך מצפה רמון.

משיא הגובה יוצאת הדרך בשביל המסומן ירוק מערבה, אל עבר אחד מיובלי נחל גוב. בקטע זה הערוץ צר ומדרונותיו מתונים יחסית. אולם כעבור שני קילומטרים וחצי נעקוף מפל גדול ונתחבר אל הערוץ המרכזי, שאופיו קניוני. צבעו של סימון השבילים לא משתנה. על עוצמת הזרימה בעת שיטפון נוכל ללמוד מהאופן בו משויפים סלעי הערוץ.

בכמה קטעים נהלך בתוך מעוק, מעין נקיק בתוך הקניון הגדול. לאורכו ממתינים לנו כמה סולמות וחבלים בהם נרד בזהירות. המילה 'מעוק' באה במשמעות העקה או מועקה, תחושה שהמעבר הצר בין הסלעים עלול לעורר.

המסלול מסתיים בנקודה בה מסתיים הקניון והערוץ נשפך אל נופי הערבה הפתוחים. נטפס מהערוץ לעבר רג'ם צפיר, אורחן דרכים מהתקופה הרומית, לצדו ימתין הרכב.