(לחצו לכל פרקי נדודים)
בסוף הסתיו טסנו מריאנה ואני אל לובליאנה, בירת סלובניה. איגור, שבחצר אחוזתו הכפרית השארתי את האוטוקרוואן בסוף הסיבוב הקודם, הגיע לאסוף אותנו משדה התעופה "זה ליד הבית שלי, חבל על המונית", כתב לי בהודעה. בזמן שהותי בארץ איגור, שהוא מכונאי 4X4 מוכשר בטירוף, טרח על בולמי הזעזועים של הרכב שלי, והוסיף קשתות שיחזקו את הרכב ויעזרו לו לשאת את הקמפר. בבוקר נכנסנו לשתות קפה במטבח ביתו – משרדו, ישבנו עם אשתו יד ימינו על המפות ורשמנו המלצות, מריאנה התעניינה במעיינות חמים ואתרי ספא, ואני קיבלתי רשימת מסלולי הליכה ומצודות עתיקות. אחר כך נפרדנו ויצאנו לדרך.
תחנה ראשונה לובליאנה
סלובניה היא מדינה בגודל של ישראל – עשרים אלף קמ"ר ופחות מרבע מהאוכלוסייה, שני מיליון איש בלבד, כך שיש מקום בשפע לכולם. היא נמצאת בין אוסטריה מצפון וקרואטיה בדרום, ויש בה תערובת של הפתיחות והלבביות הסלאבית ושל הסדר והניקיון האוסטרי.
לובליאנה היא עיר שובת לב. העיר העתיקה מוקפת בפיתול של הנהר וגשרים העוברים מעליו. הולכי רגל דוברי בליל שפות משוטטים בין שפע מסעדות וחנויות, בתי קפה עם עוגת הקרמשניט הלאומית, שוק מלא בכל טוב בו זללנו פירות יער בצבעי אדום סגול ושחור. על גבעה רמה במרכז העיר מתנוססת טירה עתיקה מתוך יער שבוער בסוף אוקטובר בצבעי שלכת. מלמעלה השקפנו על השוק הפתוח, הגגות האדומים וצריחי הכנסיות רבי החן.
הולכי רגל דוברי בליל שפות משוטטים בין שפע מסעדות וחנויות, בתי קפה עם עוגת הקרמשניט הלאומית, ושוק מלא בכל טוב בו זללנו פירות יער בצבעי אדום סגול ושחור (צפו בוידיאו)
לובליאנה היא עיר שובת לב. העיר העתיקה מוקפת בפיתול של הנהר וגשרים העוברים מעליו
על גבעה רמה במרכז העיר מתנוססת טירה עתיקה מתוך יער שבוער בסוף אוקטובר בצבעי שלכת
החצוצרן העומד
בערב נקלענו למועדון ג'ז שכונתי בשם פרווצ'ק שמרבית לקוחותיו סטודנטים. היתה הופעה של הרכב משולש, קלידים, תופים וחצוצרה. כל אחד ניגן מה שבא לו, כמו שיש לי הרושם כשאני נקלע לג'ז מודרני. מריאנה דאגה כל הזמן לחצוצרן שניגן בעמידה, סימנה לו שייקח כיסא והגניבה אותי ואת קהל הצופים הרציני חובב הג'ז שמידי פעם בשיא הקקפוניה פרץ בתשואות. אחר כך נרגעה הביקורת שלי, ההרמוניה תפסה את מקומה, כולם נהנו ונופת צופים שרתה על המקום. יצאנו מן הג'ז אל גשם שוטף וכבר נשארנו לישון בחנייה אסורה בין בנייני השכונה.
יצאנו מן הג'ז אל גשם שוטף וכבר נשארנו לישון בחנייה אסורה בין בנייני השכונה
קארסט
מוקדם בבוקר, עוד בטרם יתפזרו העננים ויגיעו הפקחים, יצאנו דרומה לעבר מחוז קארסט – karst, הידוע בתופעות הקארסטיות שבו. המממ… איך מסבירים מילה באותה מילה. נתחיל בזה שבמקום בו יש שפע של סלעי גיר והמון מים, מתרחשת שחיקה פיזית ובלייה כימית של הסלעים שגורמת להמסתם וליצירה של חללי מערות, נקיקים, דולינות, פולייה ועוד מונחים גיאולוגים. כאן, בחבל קארסט אשר בדרום מערב סלובניה, הטבע בחר להדגים את מלוא יכולותיו ועוצמתו ויצר מחזות גיאולוגיים מהמופלאים ביותר בעולמנו, וכך שם המחוז נתן את שמו לתופעה כלל עולמית. גם בארץ ישראל אנו מרבים לספר על תופעות קארסטיות בעיקר בגליל ביהודה ובשומרון.
מחוז קארסט (karst), הידוע בתופעות הקארסטיות שבו. המממ… איך מסבירים מילה באותה מילה. נתחיל בזה שבמקום בו יש שפע של סלעי גיר והמון מים, מתרחשת שחיקה פיזית ובלייה כימית של הסלעים שגורמת להמסתם וליצירה של חללי מערות, נקיקים, דולינות, פולייה ועוד מונחים גיאולוגים
פוסטוינה ומערות אחרות
מערת פוסטוינה היא המערה הארוכה ביותר באירופה. היא זכתה לתהילת עולם ונפתחה לציבור הרחב כבר לפני למעלה ממאתיים שנה. לקראת סוף המאה ה-19 החלה לפעול בתוכה רכבת לתיירים, והיום היא תעשיית תיירות מתקתקת שהייתי נמנע ממנה כמו מאש, אלמלא היופי הטבעי הבלתי נדלה של הנהר התת קרקעי פיבקה – Pivka שזורם דרכה, ושפע הנטיפים והזקיפים שעד היום טרם חוויתי כמותם. אבל חוץ ממנה יש עוד שפע של תופעות קארסטיות פחות ידועות אך מרגשות לא פחות במחוז זה.
דרך עפר ארוכה וטובה מחברת את האגם העונתי צ'רקניצה עם הנהר המיוחד במינו רק – Rak הזורם חבוי במעמקי האדמה. סדרה של התמוטטויות יצרה בו את מערות זלסקה – Zelske שהם חלונות הצופים עמוק אל בטן האדמה ומגלים נהר תת קרקעי שופע עם מפלים, אשדות, וזרימות שנחשפו לאור העולם ולעיני המטיילים. ירדנו בשביל צר ותלול אל שפת המים, צעדנו פנימה אל תוך חשכת מערה לצד הנהר, עברנו מעליו בגשר צר. הלכנו בחושך והחלונות האירו לנו מידי פעם את המחזה הנדיר מתחת לאדמה.
אם כך, היכרנו שני נהרות הזורמים מתחת לפני האדמה, הנהר העוצמתי פיבקה והנהר השוצף רק. אי שם בחשכת האופל המסתורי הם מתאחדים לנהר אחד גדול. ליד הכפר פלנינה ירדנו בשביל צר ביער אל אפיק הנהר, עברנו על פני טחנת קמח והגענו אל פתחה של המערה הגדולה ממנה מגיח הנהר המשותף. עונת הסתיו כעת בחבל קארסט, הגשמים אך החלו והנהר כבר זורם בעוצמה אדירה.
היופי הטבעי הבלתי נדלה של הנהר התת קרקעי פיבקה Pivka שזורם דרכה, ושפע הנטיפים והזקיפים שעד היום טרם חוויתי כמותם
מערת פוסטוינה היא המערה הארוכה ביותר באירופה (צפו בוידיאו)
דרך עפר ארוכה וטובה מחברת את האגם העונתי צ'רקניצה עם הנהר המיוחד במינו רק Rak
האגם העונתי צ'רקניצה
חלונות הצופים עמוק אל בטן האדמה ומגלים נהר תת קרקעי שופע עם מפלים, אשדות, וזרימות שנחשפו לאור העולם ולעיני המטיילים
סדרה של התמוטטויות יצרה בו את מערות זלסקה Zelske שהם חלונות הצופים עמוק אל בטן האדמה
צעדנו פנימה אל תוך חשכת מערה לצד הנהר
ליד הכפר פלנינה ירדנו בשביל צר ביער אל אפיק הנהר
הלכנו בחושך והחלונות האירו לנו מידי פעם את המחזה הנדיר מתחת לאדמה
הגענו אל פתחה של המערה הגדולה ממנה מגיח הנהר המשותף. עונת הסתיו כעת בחבל קארסט, הגשמים אך החלו והנהר כבר זורם בעוצמה אדירה
תרבות הספא והיין
קפיצה ארוכה של שעתיים נהיגה בלבד והגענו אל מזרח סלובניה, מחוז המעיינות החמים ויקבי היין. התמקמנו במחנה הקרוואנים הנטוריסטי 'ספא בנובצ'י' Banovci, מקום ותיק המציע לתיירי קרוואנים שמגיעים בעיקר מאוסטריה, הונגריה, גרמניה ואיטליה. רחצה בעירום בבריכה גדולה עם מפלים חמים וסילוני ג'קוזי, ביקור חשוף בסאונה יבשה, וגם סתם כך לרבוץ על הדשא ליד הקרוואן. מכאן יצאנו להכיר את האזור.
היקב של וינו יאני – Vino Jani נמצא בכפר קטן עם בתי אבן ישנים על ראש גבעה בצפון מזרח סלובניה. במורדות משתרעים שורות הגפנים העומדים בשלכת צהובה ויפה. יאני לא מדבר אנגלית, אבל מבין בגולש הונגרי מסורתי. הוא אמנם סלובני אבל הגבול פה במרחק קילומטרים ספורים. היין האדום שהוא מגיש צעיר טעים ונמדד בקילו או חצי או רבע כמו אצל היוונים. בטוב ליבנו ביין נכנס לפונדק מוזיקאי ותיק שנים נושא תיק גדול, שלף אקורדיון עתיק וניגן ושר מוזיקה מסורתית שסחפה את כל באי היקב בעיניים נוצצות. אבא שלי הוא נגן אקורדיון מופלא שניגן בצבא בצוות הווי של הנח"ל. אני לא ירשתי את הכישרון לדאבוני, אבל יש לי חולשה לכלי הזה שסחט גם ממני דמעות של נוסטלגיה.
במורדות משתרעים שורות הגפנים העומדים בשלכת צהובה ויפה
היין האדום שהוא מגיש צעיר טעים ונמדד בקילו או חצי או רבע כמו אצל היוונים
בטוב ליבנו ביין נכנס לפונדק מוזיקאי ותיק שנים נושא תיק גדול, שלף אקורדיון עתיק וניגן ושר מוזיקה מסורתית שסחפה את כל באי היקב בעיניים נוצצות (צפו בוידיאו)
האופניים
העיר העתיקה פטוי – ptuj ידועה כעיר הראשונה של סלובניה. מצודה גבוהה ומשופצת מתנוססת מעל גבעה בלב העיר וצופה על הנהר הרחב שמפלס את דרכו דרומה דרך המישורים אל האופק. יום יפה של סוף אוקטובר, השמש מפזרת את הקרירות העונתית, ומפנקת את היוצאים לטייל בחיק הטבע. עונת התיירות כבר חלפה ומצאנו חנייה פנויה בשפע בגבול הסמטאות של העיר העתיקה. שאלנו בטוריסט אינפורמיישן אם אפשר לשכור אופניים בעיר. הפקיד הודיע לנו שיש מבצע 'הסבר פניך לתייר' ובו אנו מקבלים השכרת אופניים חינם עד השעה ארבע אחר הצהרים.
העונג הזה של רכיבה על אופניים ביום שמש חורפי בשביל צר העובר בחיק הטבע לחופו של אגם, חוצה בדרכו כפר קטן, עוצר לשעה קלה בבית קפה נעים, הביא אותנו למסקנה שאנחנו צריכים לקנות אופניים, להעמיס אותם על האוטוקרוואן, ולצאת לטיולים שכאלו בכל מקום שרק נחפוץ. בינתיים הוספנו עוד שורה ברשימה של: 'דברים שצריכים לקנות למוטורהום'.
העיר העתיקה פטוי – ptuj ידועה כעיר הראשונה של סלובניה
יום יפה של סוף אוקטובר, השמש מפזרת את הקרירות העונתית, ומפנקת את היוצאים לטייל בחיק הטבע
מצודה גבוהה ומשופצת מתנוססת מעל גבעה בלב העיר וצופה על הנהר הרחב שמפלס את דרכו דרומה דרך המישורים אל האופק
העונג הזה של רכיבה על אופניים ביום שמש חורפי בשביל צר העובר בחיק הטבע לחופו של אגם, חוצה בדרכו כפר קטן, עוצר לשעה קלה בבית קפה נעים, הביא אותנו למסקנה שאנחנו צריכים לקנות אופניים, להעמיס אותם על האוטוקרוואן, ולצאת לטיולים שכאלו בכל מקום שרק נחפוץ
שמורת הביצות
האפליקציה park4night משתפת מידע על כל מקומות החנייה האפשריים לקרוואנים, מקמפינג מאורגן בתשלום ועד חינמיים. הכל מוגש על מגש הכסף מניסיונם של קרוואניסטים אחרים שנאספו במהלך השנים. עיינתי כמה דקות ובחרתי מקום שנראה מבטיח. הניווט הוביל אותנו מעבר לפרברי העיר הגדולה מריבור, חלף על פני כפרים קטנים והגיע עד לחושך ושקט מוחלטים. כמעט והגענו כאשר זוג איילים קפצו ועברו את הדרך לאור פנסי המכונית. נרדמנו לקול שכשוך מי נחל בשמורת הביצות פארק קראיינסקי.
מוקדם בבוקר התעוררנו בלב גן העדן. יצאנו מן הקרוואן החמים אל ערפילי השדות. טיילנו ברגל בתוך יער בשלכת מתקדמת, בין גזעי עצים ערומים. עלינו על גבעה שצפתה אל מישור ירוק ואגם גדול, וירדנו אל קבוצת אגמים קטנים ושלווים בהם שטו ברבורים לבנים וברווזים נושאי דגלים סגולים. רשמתי לעצמי תובנה ידועה 'כל יום בחיים כדאי לפצוח בטיול בוקר בחיק הטבע'.
מוקדם בבוקר התעוררנו בלב גן העדן. יצאנו מן הקרוואן החמים אל ערפילי השדות
'כל יום בחיים כדאי לפצוח בטיול בוקר בחיק הטבע' – ברבורים לבנים
טיילנו ברגל בתוך יער בשלכת מתקדמת, בין גזעי עצים ערומים
עלינו על גבעה שצפתה אל מישור ירוק ואגם גדול
ירדנו אל קבוצת אגמים קטנים ושלווים בהם שטו ברבורים לבנים
אורשקינה קרמשניט ושטרודל
עלינו בכביש צר אך סלול היטב בין בתי איכרים אל רכס פוחוריה, ואל תחנת הסקי הקטנה Trije Kralji 'שלושת המלכים'. יצאנו למסלול הליכה בעקבות סיפורה העצוב של אורשקינה. בעלה המסור היה עובד קשה לפרנסתם, חוטב עצים ביער, גורר את הגזעים אל האגם השחור, ומשלח אותך לעמק דרך פלגי המים. יומיום היתה אורשקינה מכינה ארוחה חמה, מטפסת בהר אל היער ומביאה לבעלה. יום אחד התחוללה סופת שלגים, אולם אורשקינה שדאגה לבעלה, לא ויתרה ויצאה לדרך. השלג היה כבד וכיסה את שבילי היער, אורשקינה איבדה את דרכה ואת כוחותיה וקפאה למוות. "סיפור אמיתי" הבטיחה לנו פקידת הקבלה במלון אליה ניגשנו לברר אם יש מפה של המקום. "יש לנו מבצע מיוחד בשבילכם" בישרה הפקידה והגישה לנו מפה עם סימון השביל "תעברו בין חמש נקודות המסומנות במפה, תתעדו אותן בצילום משותף ותזכו בפרס". יצאנו לדרך, טיפסנו מכנסיית העץ של היישוב הקטן, בין יערות האשוחים והדולבים, עברנו במעיין במעלה ההר, צפינו בשלל פטריות ובהן פטריות הרעל המנוקדות באדום ולבן, והגענו עד לאגם השחור. אחרי שעתיים וקצת כולל סדרת צילומים השלמנו את המשימה, ואפילו תפסנו טרמפ בדרך עפר עקיפה חזרה למלון עם זוג מטיילים שאספו פטריות מאכל למכביר. הפרס המכובד היה שתי מנות עוגת קרמשניט סלובנית לאומית עם מיטב הקצפות והג'לי. מנה אחת הענקנו לזוג שלקח אותנו טרמפ ונראה היה שהם נהנו מאוד. אנחנו החלטנו שאנחנו אוהבים את סלובניה אבל את העוגה הלאומית פחות.
למחרת בדרכנו אל המערב עצרנו בעיר העתיקה סקופיה לוקה שלמרגלות הרי האלפים הגבוהים, בעקבות המלצה של בני הצעיר איתמר שטייל בסלובניה חודש לפני כן. היה יום שמש חורפי בהיר. העיר העתיקה על בתיה הנאים והחומה הגבוהה בנויה על מורדות הר. נהר רחב ושקט זורם בה, משרטט את מהלכו תחת גשרים יפים. העיר משתפצת באופטימיות, בתי הקפה ועוגות השטרודל מאתגרים את אוסטריה השכנה. הייתי מציע לסלובנים לאמץ את השטרודל לעוגה הלאומית במקום הקרמשניט. אז מה אם היא במקור אוסטרית. להזכירכם שגם הפלאפל הלאומי שלנו היגר אלינו מהמדינות השכנות, ואת הצבר הישראלי עם פירות הסברס הקוצניים בכלל קיבלנו ממקסיקו.
עלינו בכביש צר אך סלול היטב בין בתי איכרים אל רכס פוחוריה, ואל תחנת הסקי הקטנה Trije Kralji
גורר את הגזעים אל האגם השחור, ומשלח אותך לעמק דרך פלגי המים
יצאנו למסלול הליכה בעקבות סיפורה העצוב של אורשקינה. בעלה המסור היה עובד קשה לפרנסתם, חוטב עצים ביער, גורר את הגזעים אל האגם השחור, ומשלח אותך לעמק דרך פלגי המים. יומיום היתה אורשקינה מכינה ארוחה חמה, מטפסת בהר אל היער ומביאה לבעלה. יום אחד התחוללה סופת שלגים, אולם אורשקינה שדאגה לבעלה, לא ויתרה ויצאה לדרך. השלג היה כבד וכיסה את שבילי היער, אורשקינה איבדה את דרכה ואת כוחותיה וקפאה למוות
"סיפור אמיתי" הבטיחה לנו פקידת הקבלה במלון אליה ניגשנו לברר אם יש מפה של המקום. "יש לנו מבצע מיוחד בשבילכם" בישרה הפקידה והגישה לנו מפה עם סימון השביל "תעברו בין חמש נקודות המסומנות במפה, תתעדו אותן בצילום משותף ותזכו בפרס"
עברנו במעיין במעלה ההר, צפינו בשלל פטריות ובהן פטריות הרעל המנוקדות באדום ולבן
הגענו עד לאגם השחור
תפסנו טרמפ בדרך עפר עקיפה חזרה למלון עם זוג מטיילים שאספו פטריות מאכל למכביר
בדרכנו אל המערב עצרנו בעיר העתיקה סקופיה לוקה שלמרגלות הרי האלפים הגבוהים, בעקבות המלצה של בני הצעיר איתמר שטייל בסלובניה חודש לפני כן
העיר העתיקה סקופיה לוקה
העיר העתיקה על בתיה הנאים והחומה הגבוהה בנויה על מורדות הר
הפרס המכובד היה שתי מנות עוגת קרמשניט סלובנית לאומית עם מיטב הקצפות והג'לי. מנה אחת הענקנו לזוג שלקח אותנו טרמפ ונראה היה שהם נהנו מאוד. אנחנו החלטנו שאנחנו אוהבים את סלובניה אבל את העוגה הלאומית פחות
העיר משתפצת באופטימיות, בתי הקפה ועוגות השטרודל מאתגרים את אוסטריה השכנה. הייתי מציע לסלובנים לאמץ את השטרודל לעוגה הלאומית במקום הקרמשניט
