הטיול שלי אחרי צבא החל בחודש מרץ שנת 1979. לאחר ארבעה חודשים ביוון והמתנה של שבועיים לבקשת כניסה ליוגוסלביה, קיבלתי את האשרה המיוחלת ועליתי על האוטובוס הציבורי שהביא אותי אל הגבול. חודש ימים טיילתי במדינה הגדולה הזאת שקמה כאיחוד פדרלי בזמן מלחמות העולם, מבלי לדעת שקצת למעלה מעשר שנים לאחר מכן היא תחל במסע התפרקות לשבע מדינות נפרדות, מקדוניה, מונטנגרו, בוסניה, קרואטיה, סלובניה, סרביה וקוסובו.
סרביה שהיתה בעמדת המדינה החזקה מכולן ביוגוסלביה, לא ויתרה בקלות. הרודן ששלט בה, סלובודן מילושביץ יצא למלחמה עקובה מדם כנגד שכנותיה הפורשות, קרואטיה בוסניה וקוסובו, וביצע בהן מעשי טבח איומים. המלחמות זרעו קורבנות רבים, הרס רב, ומוטטו את הכלכלה הסרבית. העם הסרבי נצפה צועד אל עבר הרס מוחלט ונידוי ממשפחת העמים.
אולם אז קרה דבר מדהים שיצר אצלי הערכה רבה לעם הזה. הרוח הצעירה והנחושה של הסטודנטים הסרבים הצליחה למוטט ולהפיל את הדיקטטור והרוצח מילושביץ. זה קרה, כמה סמלי, בשישי באוקטובר שנת אלפיים, לפני 24 שנים. מה שאנחנו, 'עם הסגולה' החכם והמופלא, טרם השכלנו לעשות. כל זה קרה לפני זמן כל כך קצר.
מבולגריה לסרביה
מריאנה, אני והאוטוקרוואן יצאנו לדרך מסופיה. בחרנו
לצאת מבולגריה בדרך הררית צרה במעבר הגבול הדרומי ביותר עם השכנה ממערב, סרביה. עברנו את הגבול מהר וחלק מבלי שהיינו צריכים לצאת מהרכב, והחלטנו לדבוק בשיטת המעבר במקומות קטנים. נסענו בכביש צר מפותל וסלול היטב, בנוף של יערות נרחבים ללא סימן לנפש חיה. לאחר כעשרים ק"מ הגחנו אל אגם ציורי בעמק בין הרים. אגם ולאשינסקי הוא אגם סכור, הווה אומר מלאכותי, אבל לארץ הזאת חסרת המוצא לים, הוא ושכמותו משמשים ים, לפחות בקרב הנופשים הדייגים והשייטים שמתמרנים בין האיים.
לראשונה מאז הצטרפה אלי מריאנה שאינה יודעת מנוח, תפסנו כאן שלווה. פרשנו את הצלון של הקרוואן, פתחנו את הכיסאות הנוחים והשולחן המשובח שקניתי אצל אנטון בסופיה בפרץ של פינוק, והכנו בראנץ' סלט וחביתות עם גבינות דגים ושאר פינוקים מקומיים. לאחר שתרגלנו מבחר תנוחות מנוחה, ארוחה ושחייה, יצאנו לטייל לאורך חופו המערבי של האגם. מצאנו שם מחנה קמפינג וקרוואנים עם דיירי קבע. "הייתם צריכים לשלם כדי לגור פה?" שאלתי איש זקן שישב ליד שולחן בפתח קרוואן הקבע שלו. "לא" הוא השיב, "פשוט באנו שמנו את הקרוואן כאן וזהו". נשמע שזהו חלומם הרטוב של קרוואניסטים בכל העולם.
המשכנו בנסיעה לאורכו של קניון מתפתל, בין כפרים עתיקים ותלויים לצד הכביש הצר, ואוכלוסייה רטרו הלקוחה מסרט של אמיר קוסטריצה, בו ארבעה גברים משועממים יושבים זה לצד זה בפתח בר ומביטים מה מביאה להם הדרך. באופן מפתיע בקצה הקניון הגענו אל לודג' מפואר בעיירה סבודזה. עברנו מסרט של קוסטריצה לטלנובלה מפנקת. בריכת שחיה חמימה, קדירת כבש עם תפוחי אדמה בתנור וכוסית של רקיה שזיפים.
אגם ולאשינסקי הוא אגם סכור, הווה אומר מלאכותי, אבל לארץ הזאת חסרת המוצא לים, הוא ושכמותו משמשים ים, לפחות בקרב הנופשים הדייגים והשייטים שמתמרנים בין האיים
נסענו בכביש צר מפותל וסלול היטב, בנוף של יערות נרחבים ללא סימן לנפש חיה. לאחר כעשרים ק"מ הגחנו אל אגם ציורי בעמק בין הרים
תפסנו כאן שלווה. פרשנו את הצלון של הקרוואן, פתחנו את הכסאות הנוחים והשולחן המשובח שקניתי אצל אנטון בסופיה בפרץ של פינוק, והכנו בראנץ' סלט וחביתות עם גבינות דגים ושאר פינוקים מקומיים
המשכנו בנסיעה לאורכו של קניון מתפתל, בין כפרים עתיקים ותלויים לצד הכביש הצר
אוכלוסיה רטרו הלקוחה מסרט של אמיר קוסטריצה
ולד ושירה, שמות בדויים
ולד ושירה הכירו לפני שלוש שנים, ונכנסו בהתלהבות לפרק ב' של חייהם ולהגשמת חלומות. הם רכשו דירה בבאנסקו, עיר בולגרית שהיא מרכז תיירות סקי בחורף וטיולים רגליים בהרי הרילה בקיץ. לאחר כשנה, ומכיוון שמצא חן המקום בעיניהם, רכשו דירה נוספת צמודה לראשונה, ושתי אלו משמשות עוגן יבשתי לחייהם. החלום של ולד היה דווקא קרוואן על גלגלים. הם שילבו חלומות, הזמינו אוטוקרוואן בבניה אישית יקרה אך מושלמת, כדרכו של ולד המקפיד על קוצו של יוד, והחלו לטייל בארצות הבלקן.
מריאנה שמעה על זוג הנוודים, שהעדיף להשתמש בשמות בדויים, דרך חברים משותפים. יצרנו איתם קשר, התברר שהם בסרביה, ונסענו לפגוש אותם. הדרך אליהם התכנסה לקניון יפה שקירותיו היתמרו לגבהים אדירים. בדרך עברנו מנהרות ארוכות וקצרות חצובות בקירות האבן. ספרתי שלוש עשרה עד שהגענו אל הכפר בו הם נמצאים. מסתבר שבינתיים הם הוסיפו לרשימת הרכישות גם בית כפרי פשוט בכפר סרבי, עם כמה דונמים של עצי פרי ומצוקי גיר סביבם, והכל במחיר של ג'יפ יד רביעית בארץ.
פגשנו אותם חודש מאז הרכישה. ולד משפץ במו ידיו הטובות כל חלון ישן, דלת רעועה וקיר מתקלף. שירה מטפחת גוזמת ומשקה את עצי הפרי. בכפרי האזור כבר חיה קבוצה לא קטנה של נוודי קרוואנים שרכשו אדמות וקבעו לעצמם עוגן. כמעט כולם יוצאי רוסיה ואוקראינה שנמלטו מאימת ארצותיהם, וכאן חיים בשלום ובשלווה ביניהם. כעת ולד ושירה הוסיפו את ישראל לרשימה. ולד מספר שבקרוב עומד להגיע זוג חברים ישראלי שלהם, שעומדים לרכוש בית בכפר סמוך.
הדרך אליהם התכנסה לקניון יפה שקירותיו היתמרו לגבהים אדירים. בדרך עברנו מנהרות ארוכות וקצרות חצובות בקירות האבן
הכיוון מערב ואנחנו נוסעים שעות ארוכות בנוף גבעות ירוקות שמתחלפות להרים גבוהים. הדרך מתפתלת עם העלייה בגובה. מרחבים של טבע בלתי מופרע, רק פה ושם תלויים בגובה כפרים קטנים, ולעיתים נדירות גם עמקים רחבים ועיירות גדולות. לקראת פסגת האזור הגענו אל אתר הסקי קופה-אוניק והעיירה החדישה המתפתחת למרגלותיו. עלינו ברכבל אל ראש ההר וירדנו ברגל בשבילים בין פריחות יולי. ילדה קטנה הראתה לי בקבוק פלסטיק שהיא מילאה בפירות יער שכבר הגיעו עד מחציתו. התלהבתי והצטרפתי לאיסוף. ניסיתי למצוא 'יגודה' – תותי שדה אדומים קטנים החבויים בין עלים בצורת תלתן. מהר מאוד הבנתי שזה לא מיועד לעיוורי צבעים בין אדום וירוק כמוני. עברתי לאסוף בלו בריס – אוכמניות כחולות כהות שהתבלטו על שיחים ירוקים. כאן כבר היה לי קל יותר ובלסתי בכמויות.
בירידה מן ההרים, עברנו דרך עיר הררית גדולה בשם 'נובי פאזאר'. העיר שוכנת לא רחוק מקוסובו המוסלמית-אלבנית שהתבדלה מסרביה במאבק עקוב מדם, ולא רחוק מהארץ השכנה והיריבה בוסניה, שתושביה ממוצא סלאבי ודתם איסלם. בנסיעה לאורכה של העיר צפיתי בלא פחות מעשרה מסגדים. שעת דמדומים והמואזינים נשמעים ברמה מעל הגגות האדומים של העיירה.
הכיוון מערב ואנחנו נוסעים שעות ארוכות בנוף גבעות ירוקות שמתחלפות להרים גבוהים
עלינו ברכבל אל ראש ההר וירדנו ברגל בשבילים בין פריחות יולי
הדרך מתפתלת עם העליה בגובה. מרחבים של טבע בלתי מופרע, רק פה ושם תלויים בגובה כפרים קטנים
לקראת פסגת האזור הגענו אל אתר הסקי קופה-אוניק והעיירה החדישה המתפתחת למרגלותיו
ילדה קטנה הראתה לי בקבוק פלסטיק שהיא מילאה בפירות יער שכבר הגיעו עד מחציתו. התלהבתי והצטרפתי לאיסוף. ניסיתי למצוא 'יגודה' – תותי שדה אדומים קטנים החבויים בין עלים בצורת תלתן. מהר מאוד הבנתי שזה לא מיועד לעיוורי צבעים בין אדום וירוק כמוני
עברתי לאסוף בלו בריס – אוכמניות כחולות כהות שהתבלטו על שיחים ירוקים. כאן כבר היה לי קל יותר ובלסתי בכמויות
לעיתים נדירות גם עמקים רחבים ועיירות גדולות
בירידה מן ההרים, עברנו דרך עיר הררית גדולה בשם 'נובי פאזאר'. העיר שוכנת לא רחוק מקוסובו המוסלמית-אלבנית שהתבדלה מסרביה במאבק עקוב מדם, ולא רחוק מהארץ השכנה והיריבה בוסניה, שתושביה ממוצא סלאבי ודתם איסלם. בנסיעה לאורכה של העיר צפיתי בלא פחות מעשרה מסגדים. שעת דמדומים והמואזינים נשמעים ברמה מעל הגגות האדומים של העיירה
דרום סרביה, בואכה קוסובו, מונטנגרו ובוסניה, הוא אזור הררי יפה, חרוץ בקניונים נושאי מים, ומרובה במעיינות חמים המזינים אתרי ספא ובתי מרפא. תיירים מעטים בלבד מבקרים בסרביה, מה שמוסיף לאותנטיות של המקום הזה. טיילנו ברגל ובסירה אל פיתולי קניון אובץ'. ירדנו במצוקים התלולים וצפינו בנשרים המקננים בהם. השתכשכנו מידי ערב במעיינות חמים במלונות ספא. ביום ראשון אחד בחודש יולי, בעיירת הגבול והספא פריבוז', נכחנו במיסה בכנסייה העתיקה על שם הנסיך לזר הקדוש. אחר כך טבלנו בפלג החם הזורם מן הספא האקסלוסיבי אל הכנסייה העממית. שם נפרדנו מסרביה ועברנו את הגבול לבוסניה.
דרום סרביה, בואכה קוסובו, מונטנגרו ובוסניה, הוא אזור הררי יפה, חרוץ בקניונים נושאי מים
דרום סרביה מרובה גם במעיינות חמים המזינים אתרי ספא ובתי מרפא
שייט בסירה בפיתולי קניון אובץ'
ירדנו במצוקים התלולים וצפינו בנשרים המקננים בהם
ביום ראשון אחד בחודש יולי, בעיירת הגבול והספא פריבוז', נכחנו במיסה בכנסייה העתיקה על שם הנסיך לזר הקדוש
הכנסייה העתיקה על שם הנסיך לזר הקדוש בעיירת הגבול פריבוז'
מיסה בכנסיית לזר הקדוש בפריבוז'
טבלנו בפלג החם הזורם מן הספא האקסלוסיבי אל הכנסייה העממית
נפרדנו מסרביה ועברנו את הגבול לבוסניה
מפת דרום סרביה:
נתקלת בטעות בכתבה? חוסר עדכון? נשמח לקבל ולעדכן
>>
