לרוב אני נמנע מנהיגה באוטוסטרדות לצד משאיות ענק שקורעות את הכבישים ומרבות להשתמש בצופרים. אני מעדיף לנסוע לאט בכבישים לאומיים החוצים את המישורים ועוברים דרך כפרים ועיירות, שדות חקלאיים וטרקטורים שמשלימים עיבודים אחרונים לפני תום הסתיו. לפעמים הדרכים מתחככות בהרים וכשהראות טובה אפשר לראות באופק פסגות מלבינות עם שלגים ראשונים של חורף שמתאחר להגיע. עכשיו נובמבר, עונת התיירות הסתיימה זה מכבר. מלונות רבים כבר נכנסו לשנת חורף. עיירות הנופש התרוקנו מתיירים וגם המקומיים חזרו אל הערים הגדולות.
ונציה, מצאנו שפע של מקום בחניון הקרוואנים ליד האוטובוס הימי המחבר בין היבשת לעיר העתיקה הבנוייה על קבוצת איים
בוונציה מצאנו שפע של מקום בחניון הקרוואנים ליד האוטובוס הימי המחבר בין היבשת לעיר העתיקה הבנוייה על קבוצת איים. תנועת התיירים כנראה לא נפסקת שם אף פעם למרות הקור ורוחות החורף שמנשבות בעוז מן האלפים. העלייה במדרגות אל גשר ריאלטו המחבר בין שני חלקי העיר עדיין צפופה, אבל פחות. המסכות הוונציאניות המעוצבות לעילא מוצגות בחלונות הראווה. עוד מעט, בשיא הקור, הן ייחטפו כמו לחמניות טריות לקראת הקרנבל השנתי המבדיל בין חושך לאור, בין כאוס לסדר הטוב.
המסכות הוונציאניות המעוצבות לעילא מוצגות בחלונות הראווה
עוד מעט בשיא הקור המסכות הוונציאניות ייחטפו כמו לחמניות טריות לקראת הקרנבל השנתי
העלייה במדרגות אל גשר ריאלטו המחבר בין שני חלקי העיר צפופה גם בחורף, אבל פחות
תנועת התיירים בוונציה כנראה לא נפסקת אף פעם, למרות הקור ורוחות החורף שמנשבות בעוז מן האלפים
אחרי חניית לילה המשכנו אל אגם גרדה, אגם גדול ויפה מראה, כלוא בין ההרים והמישור. בקיץ הוא מלא עד אפס מקום, אינספור בתי מלון, מחנות קמפינג, מסעדות ואטרקציות. כעת קר מדי להשתכשך באגם והתיירים נדדו למקום אחר. מצאנו קמפינג אחד פתוח לקרוואנים, מסעדה אחת פעילה, וחנות קטנה להשכרת אופניים חשמליים. זה הספיק לנו כדי לבלות יום שלם בדרכי האופניים לצד האגם, לנסוע דרך הסמטאות הצרות בכפרים ואפילו לדווש בכבישים הריקים המטפסים במעלה ההר אל תצפיות נוף על האגם.
המשכנו אל אגם גרדה, אגם גדול ויפה מראה, כלוא בין ההרים והמישור
בקיץ אגם גרדה מלא עד אפס מקום, אבל כעת קר מדי להשתכשך במים והתיירים נדדו למקום אחר
חנות קטנה להשכרת אופניים חשמליים ליד האגם
בילינו יום שלם בדרכי האופניים לצד האגם
קהילת דמנהור – חיים אחרת
קודיאק, בחור איטלקי נאה, דובר אנגלית רהוטה, חבר בקהילה כבר חמש שנים. כדרך המאמינים הוא מציג את עצמו בשם החיה שהוא בחר להזדהות איתה, ולא בשם הלידה שלו. קודיאק הוא הדוב החום של צפון אמריקה. הוא סיפר לנו על האיש הכריזמטי אוברטו איירודי, בן המקום, שבחר לעצמו את השם פאלקו – בז באיטלקית, והנהיג קהילה של מאמינים שדגלו בחיים משותפים והחייאת מסורות עתיקות שמגיעות עד מצרים הקדומה.
קודיאק, בחור איטלקי נאה, דובר אנגלית רהוטה, חבר בקהילת דמנהור כבר חמש שנים
קודיאק סיפר לנו על אוברטו איירודי הכריזמטי, בן המקום, שהנהיג קהילה של מאמינים שדגלו בחיים משותפים והחייאת מסורות עתיקות
במשך עשרים שנה חצבו חברי הקהילה חללים נרחבים בהר בסודיות גמורה והפכו אותם למקדשים מפוארים עם ציורי קיר הכוללים אלמנטים מצריים קדומים, ציורי נוף אלפיני ודיוקנאות של מאמינים טובי מראה ומאושרים בחלקם. לאחר שהסוד התגלה נפתחו המקדשים לביקור לקהל הרחב תמורת טבין ותקילין. במשך שעתיים עברנו במסדרונות בין המקדשים המטופחים. אסור לצלם. באחד החדרים ישב צייר, חבר הקהילה, על פיגומים ועסק בשחזור ציור, עבודה איטית, מדויקת ואינסופית. רבים מתושבי דמנהור עוסקים באמנות.
רבים מתושבי דמנהור עוסקים באמנות
אחר הצהרים לקחו אותנו לאזור המדיטציות, הלכנו בשבילי יער בספירלות, חיבקנו עצים והקשבנו למוזיקה שיוצרים הצמחים דרך מכונה מיוחדת שפיתח מאמין מקומי. אין ספק, הדמנהורים חיים אחרת. בלילה הגענו להשתתף בטקס של ירח מלא הנערך אחת לחודש. היה לילה בהיר וקר. בני הקהילה עטו תלבושות צבעוניות, גלימות ומסכות, צעדו בין הפסלים במקדש פתוח, ורקדו לצלילי מעגל מתופפים. ברוב חוצפתי ביקשתי להצטרף למעגל, אבל קודיאק דחה אותי בעדינות באמירה הברורה: לא הפעם.
אחר הצהרים לקחו אותנו לאזור המדיטציות, שם הלכנו בספירלות בשבילי יער
פיצות, נופים וכפרים מסורתיים
סירקולו סן מיקלה זה לא סתם מסעדה, זה אירוע חברתי. זה המטבח של השכונה בכפר פקו (Pecco) אשר במדרונות האלפים. בנוסף לאוכל מתקיימים בו גם אירועי מוזיקה, פעילויות לילדים ובר חברתי. חברי הסירקולו מתנדבים, והמחירים זולים שלא על מנת לעשות רווח, אלא לכיסוי הוצאות וקצת יותר למען המשך הפעילות. הגענו לסירקולו עם קארי ובן זוגה שעזבו את נורווגיה ועברו לטוסקנה, לבית על גבעה בגודל שניים וחצי הקטר. הם אמרו לנו ולזוג נוסף מקבוצת דמנהור שבסירקולו מכינים את הפיצות העממיות הטובות ביותר באיטליה, וגם זולות. הפיצות גם זולות – שישה אירו וחצי למרגריטה ועוד שני אירו לשלוש תוספות לבחירתך. התיישבנו בחדר פרטי, יחד עם שני זוגות סקנדינבים מאפירי שיער, ירדנו להזמין פיצות וצ'יצ'יי ושוב ירדנו לכוס יין ועוד כוס ועוד אחת. אותו לילה נרדמנו הלומי יין בחנייה של הסירקולו.
הכפר פקו. בבוקר התעוררנו לעוד יום שמש חורפי נעים עם תצפית נוף אל ההרים
בבוקר התעוררנו לעוד יום שמש חורפי נעים עם תצפית נוף אל ההרים. הפסגות הפרה אלפיניות הבהיקו מלובן השלג שירד בלילות האחרונים וצבע אותן, ולא פסח על פירמידת הר מוז'ינה המוכר מפתיח אולפני ההסרטה פראמאונט. ישבתי עם קודיאק על מפת האזור, סימנתי כפרים מסורתיים בהרים, מפלים ושבילי הרים. לבסוף החלטנו לנסוע לכיוון האלפים לאורך עמק ואלצ'יוסלה (Valchiusella) עד שהכביש יסתיים. נוף ההרים הלך והתעצם ככל שטיפסנו במעלה העמק. אפליקציית Maps.me כיוונה אותנו לשבילים בהר. עצרנו וטיפסנו בשביל עתיק בנוי בתלילות אל הכפר סוצ'ינטו (Succinto) שנראה כמו תלוי על מדרון אלפיני. עשירי טורינו ומילאנו רוכשים את הבתים העתיקים ומשפצים אותם לחופשות הקיץ שלהם. משם ירדנו אל גשר הנהר צ'יוסלה הזורם עד שוצף במפלים ואשדות. סיימנו את הטיול הרגלי בכפר פונדו (Fondo) שפירושו עמוק או נידח. מעבר לו מתרוממים מתלולים אדירים והדרך נעלמה.
לבסוף החלטנו לנסוע לכיוון האלפים לאורך עמק ואלצ'יוסלה עד שהכביש יסתיים
טיפסנו בשביל עתיק בנוי בתלילות אל הכפר סוצ'ינטו שנראה כמו תלוי על מדרון אלפיני
משם ירדנו אל גשר הנהר צ'יוסלה הזורם עד שוצף במפלים ואשדות
סיימנו את הטיול הרגלי בכפר פונדו שפירושו עמוק או נידח. מעבר לו מתרוממים מתלולים אדירים והדרך נעלמה
זכרונות מטורינו
כשהייתי בן ארבע הפליגה דודתי האהובה מיכל לאיטליה. אינני יודע מדוע היא לא טסה לשם, אני משער שזו היתה דרך מקובלת אז, אולי הזולה ביותר, להגיע לאירופה. כיוון שהייתי בנו של סטודנט בטכניון וגרנו אז בחיפה, זכיתי ללוות אותה יחד עם שאר בני המשפחה אל הנמל. עמדנו על הרציף ונופפנו במטפחות לשלום למיכל שעמדה על הסיפון, כאשר הפלא האימתני הזה, אניה, ניתק מן היבשה והתרחק אל הים. האירוע עשה עלי רושם חזק ואני זוכר תמונות ממנו עד היום. לאחר מכן קיבלתי ממנה גלויות צבעוניות והקשבתי לסיפוריה כאשר חזרה לחופשות. אני יודע שהיא נסעה לעבוד כמטפלת של ילדי הרב הראשי של טורינו. טיילנו באופניים וברגל ברחובות של טורינו, ביקרנו בארמונות שהיא כה התרשמה מהן וחשבתי עליה. רק חסר היה לי לשמוע אופרות שהיא אהבה. שנים רבות עברו מאז שהיא הלכה מאיתנו, זמן קצר לאחר שיצאה לפנסיה ואולי לא מצאה יותר משמעות לחייה. היום אני כבר בגיל פרישה, ותוהה האם הבחירות שלי יביאו אותי למקום טוב. אני מקווה שכן.
טיילנו באופניים וברגל ברחובות של טורינו
ביקרנו בארמונות בטורינו שדודתי האהובה מיכל כה התרשמה מהם
היום התחיל ערפילי ומלנכולי למדי, אבל בהמשך התפזרו העננים וקראנו לו יום של סנאים. בפארק ליד נהר פו פגשנו סנאים אפורים עבי זנבות שהתרוצצו במדשאות וטיפסו על הגזעים. לפתע מצאנו את עצמנו סנאי ואנוכי לופתים את אותו גזע עץ ענק, מתבוננים זה בזה במרחק סנטימטרים ספורים המיועדים בדרך כלל לטרום נשיקה רומנטית. ביקשתי ממריאנה לצלם אותנו ככה ביחד, אבל היא העדיפה לשלוף שזיף מיובש ולפתות אותו לבוא אליה.
לפתע מצאנו את עצמנו סנאי ואנוכי מתבוננים זה בזה במרחק סנטימטרים ספורים המיועדים בדרך כלל לטרום נשיקה רומנטית
מריאנה העדיפה לשלוף שזיף מיובש ולפתות את הסנאי לבוא אליה
חוות החופש
שלושה שבועות לפני הטיסה בחזרה לארץ פרסמתי בקבוצת הפייסבוק "Europe overlanders" שאני מחפש מקום בחווה כפרית בצפון איטליה להשאיר בו את האוטוקרוואן למשך חודשים ספורים לצורך חופשת מולדת. הגיעו כל מיני תשובות ועצות של קוראים שהציעו לארח את הקרוואן. הגיעה גם הודעה בעברית מאוריאן ובה סיפרה לי שהיא חיה כבר כמעט שנה בחווה שעוסקת בהצלת סוסים וחיות משק אחרות. החווה נמצאת שעתיים מטורינו, בין אלסנדריה וסבונה. הם יהיו מוכנים לשמור אצלם על הקרוואן תמורת דאנה – תרומה צנועה לפי יכולתי והחלטתי.
אוריאן סיפרה לי שהיא חיה כבר כמעט שנה בחווה שעוסקת בהצלת סוסים וחיות משק אחרות
נסענו לשם. כביש צר מתפתל בין גבעות ירוקות ומגיע אל פאתי כפר קטן בשם קרדינלי. כמה בתי אבן ישנים, אסמים וטרקטורים. ניקול דה-באסיו, בחורה אמריקאית אוהבת חיות, הגיעה לכאן לפני מספר שנים, קנתה אדמה והקימה את בית המחסה לחיות שעברו התעללות. הם אוספים תרומות וקונים את החיות האומללות, בעיקר סוסים. חיות המשק שעברו התעללות, זוכות כאן לשיקום. המתנדבים מטפלים בהן, מרפאים את הפצעים, מאכילים אותן ונותנים להן חופש ובעיקר הרבה אהבה. כך הן זוכות לחיות בשלווה את המשך חייהן. טראביס, בן דודה של ניקול, כיוון אותי במיומנות עם האוטוקרוואן בין המבנים, האורוות והסככות. שמונה מתנדבים היו בחווה בזמן שהגענו – ישראלים, איטלקים, אנגלים, אמריקאים, כל אוהבי החיות מתקבלים פה בברכה, מקבלים מגורים או מקום להניח בו את הראש, נותנים טיפול לחיות ומחליפים איתן אהבה. אוריאן הגיעה לכאן לפני כמעט שנה, השתלבה יפה ומצאה פה אהבה גדולה.
כל אוהבי החיות מתקבלים פה בברכה, מקבלים מגורים או מקום להניח בו את הראש, נותנים טיפול לחיות ומחליפים איתם אהבה
בדרך הביתה
לאחר יומיים שהיה בחווה עטפנו את האוטוקרוואן בבד ברזנט והשארנו אותו בידיהם הטובות של אנשי החווה. טראביס הקפיץ אותנו אל העיירה הקרובה, משם לקחנו רכבת למילנו, והזמנו שני לילות במלון בוטיק בשכונה שקטה מול פארק ירוק עם בריכות מים. התכוונתי לנוח אבל הפיתויים גדולים. מריאנה עם האנרגיות האינסופיות שלה גילתה בית חרושת ישן שהוסב לאולם ריקודים ענק, משכה אותי מן הכורסא ומצאתי את עצמי בסצינה משנות החמישים, מפזז סווינג בין עשרות זוגות רטרו איטלקים.
הגענו אל רובע התעלות במילאנו. לרגע חשבתי שאני שוב בוונציה
תעלות מים מובילות מי הרים צלולים ברחובות הישנים של רובע נביליו
ממש תעלת בלאומליך ולצידה שוק פשפשים של יום שבת עם מציאות אוכל ומוזיקה
למחרת המשכנו לטייל ולגלות מציאות עד רגע לפני הטיסה. הגענו אל רובע התעלות. לרגע חשבתי שאני שוב בוונציה. תעלות מים מובילות מי הרים צלולים ברחובות הישנים של רובע נביליו. ממש תעלת בלאומליך ולצידה שוק של יום שבת. כאן כבר התפרעתי ובעידודה של מריאנה קניתי שרוואל מיניאטורי לנכדתי ימה, כומתת אמנים בשבילי ולסיום גם התעטפתי בסוודר צבעוני יד שניה. עכשיו אני מוכן לשוב הביתה. כן, אני עדיין קורא לישראל בית.
אל כרמל הגיב:
לפני 15 שנים טילתי בצפון מחוז לאציו ,התאהבתי בחבל ארץ זה ורכשתי בית ויקב משפחתי קטן בעיירה כפרית בין הערים אורבייטו וויטרבו , אני חי כשלושה חודשים במקום המקסים הזה ,חווה את תקופת "פסטיבלי הסגרה " בחודשים יולי אוגוסט של ארוחות חוץ ממטעמי המטבח האיטלקי הטעים .לאחריה משמיעים מוזיקה איטלקית נהדרת לריקודים מהרכבי נגנים וזמרים /ות נהדרים .עד השעות הקטנות .⁸כמה מהנה האוירה במקום המקסים הזה אשר הפך לי לבית רגוע .
ורדה הגיב:
איזה יופי. נשמע מרתק. מאודה רוצה לעשות מסע בין כפרים בצפון איטליה. לטייל בשוליים של התיירות ולחוות את איטליה האותנטית.