מתנות נדרים – מסורת ענפה

אבן מרה אמיתית, מצופה כסף טהור, משתלשלת מתקרת הכנסייה; לוח כסף ועליו תבליט של שדי אשה קבוע על אחד מקירותיה; אשכולות־אשכולות של רגליים וזרועות, לבבות ולבלבים, כליות וריאות, ראשים ואוזניים, לפעמים גוף ילד שלם – כולם מפלסטיק – תלויים ממעל, מכסים כל חלקה טובה בתקרת "חדר הניסים" של כנסיית בונפים (Bonfim) אשר בפרבריה המערביים של סלבדור, באהייה. ולא רק פלסטיק יש בכנסייה: על הקירות יש אלפי הודעות אישיות לישו ולקדושים קתולים, יחד עם מאות ואלפי צילומים ממוסגרים של שולחיהם. בתקופת המונדיאל השתלשלו מתקרת חדר הניסים גם לא מעט כדורי רגל מפלסטיק שתלו מאמינים, בתקווה שיסייעו לנצחון נבחרת הכדורגל של ברזיל.
ה"איברים" התלויים, כדורי הרגל, הכסף הטהור, המכתבים והצילומים – כולם מוצעים לאל, למשיחו ולקדושים השונים כסמל לנדר בנוסח "אם תתמלא בקשתי, אעשה כך וכך", או כמחווה של תודה על הגשמת בקשה בעבר.
המנהג הזה אינו חדש כלל ועיקר, והוא המשכה של מסורת דתית עתיקת יומין. בלטינית קוראים לזה אקס ווטו (Ex Voto), שמשמעו: "מן הנדר שלי" (וברבים: אקס ווטי). בספרדית מכונים האובייקטים "ניסים" (Milagros) ובפולנית ווטומס (Wotums) – שמות שונים לאותו הדבר, כי השימוש במתנות הנדרים נפוץ לא רק בברזיל, אלא במקומות נוספים בעולם הנוצרי הקתולי, בתרבות הבודהיסטית בהודו וכן בקרב כמה מקבוצות האינדיאנים באמריקה הלטינית.

המלכה מרגריט ופטרון המלחים
בעולם חסר הוודאות שבו אנו חיים, טבעי הוא שבני תמותה פונים לישויות רוחניות גבוהות, העשויות להעניק סוג מסוים של ביטחון, עזרה או לפחות תקווה. מי מאיתנו לא מצא עצמו ברגעים קשים, שבהם החליט לנדור נדר. אם אכן התמלאה הבקשה (כן, גם זה קורה לפעמים), אנחנו מרגישים אסירי תודה עד כדי כך, שמתעורר הצורך "לעשות עם זה משהו", משהו טוב. כך הרגיש, קרוב לוודאי, אותו קפטן מחיל הרגלים הצרפתי, שהביא בשנת 1639 לאחת

תקרת "חדר הניסים" של כנסיית בונפים, סלבדור, באהייה. אשכולות של רגליים וזרועות, לבבות ולבלבים, כליות וריאות מפלסטיק. כולם מוצעים לאל, למשיחו ולקדושים כסמל לנדר | צילום: דנדן בולוטין

הכנסיות בצרפת זרוע עשויה כסף טהור, לאחר שנשבע למריה שיעשה זאת אם תציל אותו מכריתת זרועו הפצועה.
האקס ווטי נמצאים על קו התפר שבין דת, מאגיה ואמונה במזל, ומיוחסים להם כוחות על־טבעיים. זאת כנראה הסיבה לכך שהקתולים מציבים אותם באיזור המזבח או ליד אתר הפולחן של הקדוש המסוים שממנו הם מבקשים עזרה. גם עמים אחרים נוהגים באופן דומה: ההודים, למשל, תולים מתנות נדרים על עצים קדושים, והאינדיאנים של פרו קוברים אותן בפצ'אמאמא (Pachamama) – אמא אדמה הקדושה.
הצורך הפסיכולוגי להעניק מתנות בעקבות נדר אינו המצאה מודרנית, כמובן. יש עדויות לקיומן של מתנות נדרים מהתקופה הניאוליתית (משנת 8,000 לפני הספירה בערך) ומעידן הברונזה (משנת 4,000 לפני הספירה). המסורת מוכרת היטב מתרבות יוון הקלאסית, משם היא עברה לרומא ולתרבות הנוצרית הקתולית, וזו הפיצה את המנהג ברחבי העולם באמצעות מיסיונרים.
מתנות נדרים רבות ניתנו במקומות שונים בעולם כבקשה לרפואה ממחלה או כתודה על ריפוי: ביוון העתיקה, למשל, הן הונחו במקדשים של אסקלפיוס, אל הרפואה; בחפירות באתר המרפא פונטה די נונה (Ponte di Nona) שליד רומא, נתגלו כ־8,000 מתנות עשויות טרה־קוטה; וגם בימינו אפשר למצוא מתנות רבות מסוג זה במקומות מרפא, דוגמת לורד (Lourdes) שבצרפת.
האקס ווטי עשויים מחומרים שונים ומגוונים: החל בשעווה, עץ, חומר ופלסטיק, וכלה בכסף, זהב ואבנים טובות. הכל בהתאם למעמד החברתי והכלכלי של התורם. כך, למשל, מסופר על המלכה מרגריט, שהפליגה בשנת 1254 מארץ הקודש בחזרה למולדתה צרפת, וליד חופי קפריסין נקלעה האונייה לסערה קשה. כמקובל אצל מלכות, לא היו למרגריט בעיות כלכליות קשות, ובעת שהתפללה לפטרון של המלחים, הקדוש ניקולאס מבארי, נדרה נדר, שאם תירגע הרוח – היא תעניק לקדוש ספינה מכסף.
הסערה אכן שככה, והקדוש זכה בפיס: מרגריט הזמינה אצל צורף פריזאי ספינה מכסף, ובה דמויות הניצולים מהסערה, ודאגה להעברת האקס ווטו היקר לכנסייתו של פטרון המלחים בחבל לורן שבצרפת. לפי אחד המקורות, שרדה הספינה עד סוף המאה ה־17.

לב זהב ואזיקי ברזל
צורותיהם של האקס ווטי מגוונות אף הן: איברי גוף, צלמי חיות, ציורים, דיוקנאות מפוסלים או מצולמים של אנשים, דגמי מכוניות ושאר רכוש חשוב.
ברוב המקרים משקפת צורתו של האקס ווטו את הסיבה שבעטיה הוא נוצר. במקרים של מחלות ופגעי גוף ונפש יישאו האקס ווטי צורה של האיבר החולה – רגליים, ידיים, לבבות. כך, למשל, העניק סוחר צרפתי בשנת 1665 לכנסיית נוטרדאם דה ליס שליד לאון (Laon) לב זהב, כאות הוקרה למריה, שריפאה אותו, לטענתו, ממחלה נפשית. צורתו של הלב סימלה לא רק את האיבר הפגוע, אלא שימשה כאות להכרת תודה, "מכל הלב". לאותה כנסייה הגיע באחד הימים גם לב מכסף, מתנתה של מדמואזל גודין הצרפתייה למריה, שבעזרתה נרפאה העלמה מדלקת קרום החזה.
באופן מצמרר למדי, נהוג היה לעיתים להעניק כמתנה את הגורם לסבל הגופני. ולראיה, בשנת 1332 הניח אחד הכמרים על מזבח אתלדרדה (Etheldreda) הקדושה באילי (Ely) שבאנגליה את הגוש שהוצא מגרונו, מצופה בכסף.
אבל לא רק על ריפוי מחלות מודה המאמין לאלוהיו. אקס ווטו בצורה של תינוק, לרוב בחיתוליו, הוא דרך להודות להתערבות השמימית שסייעה להביא תינוק לעולם, ובמקרה של משפחות אצולה – יורש זכר; אקס ווטו בצורה של אזיקים – מברזל, ולעיתים מכסף – הוא אמצעי להכיר תודה על שחרור מהכלא. מספרים כי במאה ה־12 תרמו אסירים משוחררים לכנסיית סנט פואה בקונק (Conques) שבצרפת כמות רבה כל כך של אזיקים, עד כי הנזירים החליטו להתיך את הברזל הרב וליצור ממנו דלתות.
לעיתים, צורתה של מתנת הנדר היא דמותו של הקדוש שאליו פנה האדם בנדרו. הדבר מקובל, למשל, בגווטמאלה, בדמותו של משימון – אל מתרבות המאיה, האחראי על כוח הגברא ומביא עושר והצלחה למאמינים בו. כיום הוא מתואר בפסלי עץ ובתמונות כאיש בעל שפם, הלובש חליפה שחורה מודרנית ועניבה אדומה וחובש כובע רחב שוליים.

כל נדרי הטכנולוגיה המודרנית
תהליך נדירת הנדר דומה במקומות רבים בעולם: במקום קדוש, בדרך כלל אתר פולחן, נושאים תפילה לישות האלוהית שאת עזרתה מבקשים. לעיתים מדליקים נרות וקטורת. אז נודרים את הנדר, שיבוצע אם הבקשה תתמלא. מתנת הנדר מוצעת כסמל להבטחה, לשבועה, ומונחת במקום שייראה לעיני כל.
דרכי הכרת התודה שונות מאדם לאדם ומתרבות לתרבות, אך נדרים מקובלים כוללים הבטחות של תרומה כספית למקום הקדוש, מתנה מקורית לאתר הפולחן, מתן עזרה לנזקקים ולפעמים – גם "חזרה בתשובה" רוחנית.
לעיתים, לאחר שנתמלאה בקשתו של מאמין, הוא חש צורך להוסיף משהו לאקס ווטו. בכנסייה בגרמניה, למשל, הוצב ציור של אדם שנפל מגג בית, ועליו כתובה בקשת עזרה מאחד הקדושים. את הציור העניקה לכנסייה משפחתו של בנאי שנפצע קשה עקב נפילה מן הגג. אל מסגרת התמונה צורף מאוחר יותר ציור קטן, מקושט בפרחים, שעליו חקוק המשפט: "הוא נעזר".
ויש גם דרך פשוטה יותר להודות לאל, פרי הטכנולוגיה המודרנית. חברתTesoros Trading   מאוסטין שבטקסס מציעה למאמינים לרכוש באמצעות האינטרנט אקס ווטי לנדרים. בירור קצר מעלה כי לבבות ותליונים הם האובייקטים הפופולריים ביותר בעסק המשגשג.