תפריט עמוד

פעם היינו מחזיקים תקליט ביד והיינו קוראים את העטיפה מא' עד ת', ואז הגיע התור של הקלטת, ועימה גדל לי המספר במשקפיים. הדיסק עומד איפשהו באמצע: אפשר לקרוא את האינפורמציה בעזרת לופה (זכוכית מגדלת של אספני בולים). ב־MP3, שבא אחריו, אין מה לקרוא. כאן אני יכול לתת לכם משהו לקרוא עם המוזיקה שלכם – מדור על מוזיקה, ובו בעיקר סיפורים קטנים על אמנים גדולים.
עבורי היא אמא אדמה וקוראים לה מרסדס סוסה – זמרת ארגנטינאית גדולה, ענקית (בכל המובנים), ששרה את השירים של האינדיאנים הילידים במולדתה, את שירת הכפריים, את הטנגו והמילונגה העירוניים, את האהבה והחיים מלידה עד מוות ובייחוד את המחאה. כששומעים אותה כדאי להבין ספרדית, אך הקול האקספרסיבי שלה מעביר רגשות ומסרים בשפה בינלאומית מובנת לכל.
בפעם הראשונה היתה סוסה בארץ בתחילת שנות השמונים. באחר צהריים אחד היא הגיעה עם הגיטרה לאולפן גלי צה"ל לראיון בן שעתיים, דיברה ושרה את שיריה המפורסמים. בסוף הראיון היא ביקשה ממני לקחת אותה לבית פרטי ברמת אביב. מתברר שבאותו בוקר היא התארחה אצל רבקה מיכאלי בקול ישראל, ואז התקשרה אליה בטלפון מאזינה ממוצא ארגנטינאי בת 75, שהיתה רתוקה למיטתה בגלל מחלה, ואיחלה לה הצלחה רבה בהופעות. "אני איני יכולה להגיע להופעה כי אני חולה מדי", אמרה המאזינה בצער. "בוא ניסע אל האשה ההיא", ביקשה ממני סוסה והושיטה לי נייר עם כתובת וטלפון. ביקשתי רשות לצלצל קודם לאשה, היות שהפתעה כזו אולי היתה מחמירה את מצבה, אבל מהצד השני של הקו היתה התלהבות עד כדי היסטריה.
מקץ כחצי שעה, שבה נסענו, שני אנשים לא קטנים, באוטוביאנקי זעירה, הגענו לדירת שני חדרים קטנטנה ברמת אביב. הדירה כבר היתה מלאה ב"כמה ידידים ובני משפחה" – יותר משלושים איש – שהוזעקו מיד עם קבלת הידיעה על האורחת המכובדת, וכולם זכו לקונצרט המרגש ביותר בחייהם: סוסה נטלה את הגיטרה, התיישבה למראשותיה של האשה החולה ובמשך שלוש שעות שרה מלהיטיה הגדולים. עין לא נותרה יבשה באותו ערב. היה זה הקונצרט המרגש ביותר בחיי, ומאז היתה מרסדס סוסה עבורי הגדולה באמניות.

דובי לנץ – עורך מוזיקלי בגלי צה"ל

הרצאת וידאו: פטגוניה המסעירה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.