תפריט עמוד
• עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב.

• התאמת המסלול: לכל המשפחה.

• קושי המסלול: בינוני.

• אורך המסלול: שמונה קילומטרים.

• משך המסלול: כשש שעות.

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 15, "הנגב התיכון".

•הגעה מהמרכז: ניסע דרומה מבאר-שבע בכביש מס' 40 דרך צומת משאבי שדה, צומת טללים וצומת חלוקים. נחלוף על פני שדה בוקר ומדרשת בן גוריון. כעשרה קילומטרים דרומית משם נפנה שמאלה בעקבות השילוט הבולט לגן הלאומי עבדת.

• ציוד נדרש: נעלי הליכה, שלושה ליטרים מים לאדם, כובע, קרם הגנה משמש, משקפי שמש.

• הקפצת רכבים: מחניון הגן הלאומי עבדת נשוב וניסע צפונה בכביש מס' 40. נפנה ימינה אל מדרשת בן-גוריון ובית-ספר שדה שדה בוקר. בכיכר נפנה ימינה לכיוון הגן הלאומי עין עבדת. הירידה המתפתלת תביאנו בסופה אל ערוץ נחל צין. מיד לאחר ערוץ הצין נפנה שמאלה בדרך עפר המסומנת בסימון שביל ישראל (כתום, כחול, לבן). ניסע בה קרוב לשלושה קילומטרים, עד שנגיע לצומת שבילים. בצומת השבילים נפנה ימינה בשביל מסומן כחול, עד לחניה בקצה הדרך.

הערות:

• מצב דרך העפר משתנה לעתים. במידה והיא מתגלה כבלתי עבירה לרכב יש לחנות בשוליה ולקחת בחשבון כי הדרך הרגלית תתארך בהתאם.

• הכניסה לפארק הלאומי עבדת כרוכה בתשלום וכפופה לשעות הפתיחה של הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע. יוצעו בזאת שתי אפשרויות. הראשונה כוללת כניסה לפארק הלאומי והשנייה עוקפת אותו.

פיסול סביבתי בעבדת

מעל מגרש החניה מתנוססת גבעה שבראשה נראים שרידי מבנים עתיקים. זוהי עבדת. תחנה עתיקה בדרך הבשמים הנבטית שהובילה בשמים מחצרמוות שבתימן עד נמל עזה, בו הועמסו הבשמים על אוניות והושטו לאירופה. עבדת הייתה הנקודה האחרונה בה עברה הדרך בתוואי נסתר. מעבדת ועד עזה לא היה מנוס אלא לחצות עם השיירות שטחים פתוחים. לצורך העברת השיירות בבטחה, היה צורך בכוחות צבא גדולים וכנראה שסביב כוחות הצבא ששהו במקום התפתח היישוב.

לאחר העתקת דרך הבשמים לתוואי הימי של המפרץ הפרסי וממנו דרך תדמור, על גבול מדבריות סוריה, וממנה לאנטיוכיה, ירדה עבדת מגדולתה והפכה ליישוב קטן ושכוח אל. גדולתה שבה אליה בתקופה הביזנטית. אז הוקמו בה כנסיות גדולות ואז גם פותחה בה חקלאות מדברית מתקדמת. את שרידיה, בדמות טראסות, נוכל לראות בכל תחתית המדרונות והערוצים באזור. במידה ואין בכוונתנו להתעכב בעבדת עצמה, עדיף שנחסוך את הכניסה לאתר.

מחניון הגן הלאומי נלך כברת דרך בת 300 מטר לאורך כביש מס' 40 צפונה (ימינה). כאן נזהה סימון שבילים שחור, המתווה שביל העוקף את הגן הלאומי מצפון. אם ברצוננו להכיר את נפלאות העבר של עבדת, נשלם את דמי הכניסה ונעפיל אל מרומי הגבעה. עם תום הסיור בעתיקות נצא מפאתיה הדרום-מזרחיים של העיר במסלול שסימונו כחול. כעבור שני קילומטרים מתחבר המסלול המסומן בכחול עם השביל המסומן בשחור.

במקום מפגשם של השבילים נחצה מספר יובלים של נחל דבשון. ומשם נחצה שלוחה נוספת ונרד אל עין עקב עליון. מקום המעיין ניכר לפי הצמחייה שסביבו. מימיו זורמים מכוך קטן אל בריכה צרה ועמוקה. כמאה מטר לפני המעיין ישנו שביל מסומן שחור הפונה צפונה, במורד נחל עקב. נפנה בו ונתרשם מערוצו ההולך ומעמיק של הנחל בגיר הלבן. לאחר שנעקוף מפל שגובהו עשרה מטרים, בראשו נמצאת הנביעה של עין עקב תחתון, נגיע אל בריכה קטנה ועמוקה מאוד המתאימה לשחייה. גם כאן נפגוש צמחים טיפוסיים לנאות מדבר. בשעות הקרירות יותר של היום, הבוקר המוקדם ואחר הצהרים, נוכל לצפות בשפע של בעלי-חיים המגיעים לשתות. מסיבה זו בדיוק אסורה השהיה כאן בלילה, כדי לא להפריע לחיות הבר להגיע אל המים. מעין עקב תחתון נמשיך ללכת כקילומטר במורד הנחל בשביל שסימונו כחול ונגיע אל המקום בו הותרנו את הרכב (במגרש החניה או קודם לכן, בהתאם לעבירות הרכב ולמצב הדרך).

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: