אינני חושב שימצאו רבים שיתנגדו לאמירה, שהבוגנוויליה הינה אחד מהצמחים היותר מרהיבים בנוף העירוני והכפרי שלנו. כאשר קרני השמש נוגעות בעלים שלה בצבעי הסגול, הוורוד, האדום או הכחול, אין יפה ממנה! מוצאה של הבוגנוויליה בדרום אמריקה. היא התגלתה בריו דה ז'ניירו בשנות ה-60 של המאה ה-18, והובאה לעולם הישן על ידי רב חובל ומגלה ארצות צרפתי בשם אנטואן דה בוגנוויל (Antoine de Bougainville), על שמו היא גם נקראת.
בשנים האחרונות עולה ומתחזקת הערכה כי מי שאחראית לגילוייה הייתה בוטנאית צרפתייה בשם ג'יין בארט (Jeanne Baret). בעצם, אם נכנסים קצת יותר לשורשי העניין, מגלים מהר מאוד כי סיפור הבוגנוויליה עשוי לשמש רק ספיח, ואירוע שולי בעלילה מרתקת, כמעט בלתי נתפשת, שהגיבורה שלה הינה, ללא כל ספק, הגברת בארט.
ג'יין נולדה בכפר קטן בעמק הלואר בשנת 1740. כילדה היא למדה מהוריה לזהות ולהכיר צמחים, בעיקר כאלה ששימשו כצמחי מרפא למחלות ונגעים שונים. במהלך התבגרותה היא רכשה מיומנות רבה בתחום, עד שהפכה להיות עוזרתו של רופא וחוקר צמחים צעיר, בן למשפחת אצילים, בשם פיליברט קומרסון (Commerson). עם הזמן, הפכו השניים לזוג נאהבים וקשרו גורלם זה בזו. כמה שנים אחר כך, כאשר מחליטה הממשלה הצרפתית לשלוח שתי אניות למסע מחקר מסביב לעולם, על מנת "להביא את תהילתה של צרפת לעולמות החדשים", קומרסון מצטרף לאחת האניות כחוקר צמחים ובוטנאי.
אישה מחופשת לגבר
בשנת 1766 יצאו האניות לדרכן מהעיר נאנט במערב צרפת. קשה לדעת מה בדיוק קרה שם ערב ההפלגה. על פי הביוגרפיה של ג'יין בארט, שפורסמה לפני כעשור על ידי חוקרת אנגליה בשם גלניס רידלי (Ridley), נראה כי קומרסון הצליח לשכנע את קפטן האנייה לקחת את ג'יין בארט, שבמקרה "נקלעה" למקום, כעוזרתו האישית. כלומר… כ"עוזר" שלו שנקרא ג'ין (Jean). מאחר ששלטונות הצי הצרפתי אסרו באותה עת על נשים לשרת באניות, ג'יין עולה לאנייה כשהיא מחופשת לגבר, ומסתירה את זהותה הנשית, בין היתר, בעזרת חבישת סרט בד מיוחד שהידק את חזה.
 איור משנת 1817, המתאר את ג'יין בארט כגבר |
וכך, יוצאת האנייה Étoile – אחת משתי האניות, למסעה סביב לעולם, כשעל סיפונה כ-150 מלחים ואנשי צוות, ואשה אחת, סמויה. מיותר כמעט לציין כי הפלגה במאה ה-18 עם אניית מפרש מסביב לעולם, לא הייתה מלאכה קלה בלשון המעטה. חוקרי הטבע שהתלוו לספינות, לא היו יורדי ים מיומנים, וסבלו לא מעט מתלאות המסע. מתוקף תפקידם, הם נאלצו, לא פעם, לצאת למסעות ארוכים וקשים ביבשות בהן עגנו. לג'יין בארט, כך נראה, המסע הזה היה קשה שבעתיים, גם בגלל העובדה שקומרסון עצמו לא היה כשיר לחלוטין מבחינה גופנית וסבל מבעיות בריאות כמעט לכל אורך המסע.
התגלית הצבעונית
שתי האניות בפקודו של אנטואן דה בוגנוויל הגיעו במסען באוקיינוסים האטלנטי והשקט לשורה ארוכה של מקומות אקזוטיים, בחלקם הגדול לא מוכרים לאנשי הצוות. החל מריו דה ז'ניירו, מונטווידאו ומיצרי מגלן, בואכה טהיטי, פפואה ניו-גיני, האי אירלנד החדשה ומאוריציוס באוקיינוס ההודי. בכל מקום, עלתה על היבשה משלחת שכללה את החוקרים, לרבות ג'יין שהייתה, על פי התיאורים, נחושה ומיומנת, וכל העת הייתה נושאית על גופה את תיק המחקר הכבד. כאמור, הייתה זו ג'יין שכנראה גם זיהתה, אי שם באזור ריו דה ז'ניירו, את אותו צמח צבעוני שייקרא על שם מפקד המסע: בוגנוויליה.
ליד ריו דה ז'ניירו התגלה הצמח הצבעוני שייקרא על שם מפקד המסע: בוגנוויליה | צילום: שאטרסטוק
מטבע הדברים, הדינמיקה שהתפתחה באנייה – מקום סגור וקטן יחסית, במהלכה של ההפלגה הממושכת, הביאה לעימותים ומתחים רבים. סביר בהחלט להניח שגם לנוכחותו של "ג'ין" הייתה השפעה, כזאת או אחרת, על מצב הדברים. "הוא" חלק תא עם קומרסון, והתא שהיה מרווח יחסית, אפשר לו לשמור על פרטיות יחסית. עם הזמן, החלו באנייה דיבורים על התנהגותו המשונה של העוזר של קומרסון. אנשי הצוות שמו לב לכך שהוא מעולם לא חשף את גופו או הלך לשירותי הספינה במחיצת אנשים אחרים. לשאלות שנשאל בעניין, היתה לג'ין תשובה מוכנה מראש: בעברו, כך סיפר להם, הוא נפל בשבי העותומנים הטורקים, וסורס.
הי, הנה נערה!
היה זה רק עניין של זמן עד שזהותה האמיתית של ג'יין תיחשף. ישנן כמה וורסיות כיצד זה ארע. על פי אחת מהן, זה קרה במהלך חודש אפריל 1768 כאשר היא עולה לחוף בטהיטי, ובני המקום זיהו אותה מיידית. הם מתחילים להתקהל סביבה בהתרגשות, עד שאנשי הצוות נאלצים לחלצה ולהחזירה לאנייה. בוורסיה אחרת, עולה אחד מבני טהיטי על ספון האנייה וכאשר הוא רואה אותה, הוא אומר, "הי, הנה נערה". יש גם גרסה נוספת, אלימה יותר, לפיה, חבורה של אנשי צוות באנייה, חושדים בג'ין ועוקבים אחריו. לאחר שהאנייה עוזבת את חופי טהיטי, הם מנצלים רגע שבו ג'יין נמצאת לבדה, מתנפלים עליה ומפשיטים אותה מבגדיה. ישנה גם סברה שהיא נאנסה, אולם לסיפור הזה אין כל תימוכין.
איור משנת 1846 המתאר את רב החובל אנטואן דה בוגנוויל מגיע לטהיטי
כך או כך, בשלבים האחרונים של המסע, כאשר האניות מגיעות לאי מאוריציוס באוקיינוס ההודי, הקפטן מאפשר לג'יין ולקומרסון להישאר באי. ג'יין בארט תבלה במאוריציוס שבע שנים, כשהיא ממשיכה לחקור צמחים בסביבתה, ובמקביל, מגדלת תינוק קטן. במהלך השהות במקום, קומרסון נפטר והיא מתחתנת בשנית עם חייל צרפתי.
בסביבות 1774 ג'יין חוזרת לצרפת, והופכת להיות האישה הראשונה בהיסטוריה שהקיפה את העולם. הצי הצרפתי מכיר בשירותיה והיא זוכה לפנסיה נדיבה עד ליום מותה בגיל 67.
קרדיט על אורח חיים ייחודי
אחד ממשתתפי המסע, בן למשפחת אצולה, הנסיך מנאסאו-סיגאן (Prince of Nassau-Siegen), כתב עליה בזיכרונותיו כמה שורות מרגשות ותואמות לרוח התקופה (תרגום חופשי): "אני רוצה לתת לה את כל הקרדיט על אומץ לבה ועל אורח החיים הייחודי, שהיה רחוק הרבה מאורח החיים העדין שמזוהה עם מינה. היא העזה להתעמת עם המתח, והסכנות, ועם כל מה שאפשר לצפות ממסע מעין זה. אני סבור כי ההרפתקה הזאת, צריכה להיכלל בדברי ההיסטוריה של נשים מפורסמות".
פריחת בוגנוויליה. האם הקרדיט על גילוי הצמח ניתן לאדם הלא נכון? | צילום: שאטרסטוק
בשנת 2012 הוחלט להנציח את שמה של ג'יין בארט באמצעות קריאה של מין חדש ממשפחת הסולניים על שמה: Solanum baretiae. האמת היא שכאשר בוחנים את עשייתה של בארט, במיוחד על רקע התקופה ומנהגיה, זו נראית, על פניה, מחווה צנועה למדי. קומרסון, לדוגמה, הונצח בכמה עשרות מיני צמחים, וגם במין חדש של דולפין שנצפה לראשונה בעת החצייה של מיצרי מגלן ונקרא: דולפין קומרסון.
חשיפת מעלליה של האישה האמיצה ויוצאת הדופן הזאת לעולם המודרני נעשתה טיפין טיפין. המקור העיקרי אודותיה שימש בזמנו ה"ז'ורנל" שכתב על המסע, רב החובל, דה בוגנוויליה. רק בשנת 2002 יצאה בניו זילנד ביוגרפיה ראשונה באנגלית של ג'יין בארט. שמונה שנים אחר כך, התפרסמה הביוגרפיה החדשה של גלניס רידלי. רידלי, שביקשה לחשוף את סיפורה לעולם הרחב, קראה לספרה: "גילויה של ג'יין בארט: סיפור על מדע, ימים סוערים ועל האישה הראשונה שהקיפה את הגלובוס".
 סיפור על מדע, ימים סוערים והאישה הראשונה שהקיפה את הגלובוס – עטיפת הספר של גלניס רידלי על ג'יין בארט |
ומה באשר לבוגנוויליה? למרות שזו נצפתה כנראה על ידי ג'יין בארט, היא נקראה, כידוע, על שמו של הקברניט, לואי אנטואן דה בוגנוויל, שהיה, אגב, אדם מוכשר ואישיות מרשימה בפני עצמו.
באחת מהכניסות לעיר בה אני מתגורר נמצאת שורה ארוכה של שיחי בוגונוויליה לצד הכביש. כאשר אני מגיע לשם, אני עוצר לרגע את המכונית וג'יין מצטרפת לנסיעה.
צילום תמונה פותחת: עמי בן-בסט___
הבלוג של עמי בן בסט: עולם ללא קופסאות, נמצא כאן