מסכות אפריקאיות – הכוח מאחורי המסכה

מסכות והטקסים המלווים אותן הם מביטויי האמנות המרהיבים ביותר של היבשת האפריקאית. הקורפוס הנרחב של המסכות מרחבי היבשת מופיע בעיקר בטקסי מעבר, ולרוב בכל הקשור לתהליך החניכה לגבריות ובטקסי קבורה. אך הן מופיעות גם במגוון רב של נסיבות אחרות, כגון בזמן הקציר, כהכנה למלחמה, או סתם לשם שעשוע (תפקיד שהתחזק עם חדירת הדתות המונותאיסטיות).

מסכות נתפסות ככלי של כוח רוחני, שיכול לשמש בהעברת הידע והמורשת החברתית מדור לדור. כאשר רואים אותן כחלק מטקס הכולל תלבושות, שירה, מוזיקה, ריקודים והקרבת קורבנות הן יוצרות אפקט דרמטי. אפקט זה מתחזק אל מול ההפרדה שהמסכה יוצרת בין עוטה המסכה לקהל, ובין הזהות היומיומית שלו לזו הטקסית שאיננה נתפסת כאנושית. מצב זה מעניק לעוטה המסכה מעמד של מדיום בעל סמכות של כוחות על אנושיים. לפיכך, ניתוקה של מסכה מההקשר החברתי, הפוליטי, ולעיתים הדתי והאמנותי בו היא מתנהלת הופך אותה לאובייקט חסר משמעות.

למסכות, בנוסף לכך, אין זהות ברורה – הן יכולות להיות העתק של תווי פנים אנושיים, בעלי חיים, או עירוב של השניים גם יחד. ככאלה הן נתפסות באופן אמביוולנטי, ולכן נוכחותן יוצרת מרחב דמדומים שבו עולם החיים ועולם הרוחות והאבות הקדומים יכולים להיפגש. מכאן תפקידן המהותי של מסכות בטקסי מעבר (טקסים המציינים את מותו של שלב אחד בחיים ולידתו מחדש של שלב חדש, כגון מילדות לבגרות, מאדם רגיל למלך).

במסורת של תרבויות אפריקאיות רבות, בניגוד לזו המערבית, תפקידן של המסכות הוא בעיקר לחשוף זהות חדשה, ולא בהכרח להסתיר זהות קודמת. מכיוון שהחפץ עצמו מכיל אנרגיה מטפיזית, אין הכרח להסתיר את זהותו האנושית של הרקדן. המטמורפוזה מתרחשת על ידי הידע המשותף – כולם בקהילה יודעים שאנשים מסוימים צפויים, במקרים מסוימים, להיות בעלי זהות על אנושית.

לכן, לא כל המסכות באפריקה נועדו להיות מסך לפנים. קיימות מסכות קסדה, מסכות כובע, מסכות המיועדות למצח, או לנשיאה על הכתפיים. חלק מהמסכות נישאות ביד, או מוצמדות לירך. הן יכולות להיות מסכות ענקיות או מיניאטורות, עשויות משנהב, אבן, עצם או אפילו זהב.

התמונות בכתבה מתוך התערוכה "המסכה שבינינו" בגלריה ללימודי אפריקה.